מנחת פתים אבן העזר מג

אשתו כתב מהר"ם שם שיגרשנה מעכשיו ולאחר יב"ח כדי לרדותה קצת והוא יוכל לישא אשה לאלתר יעו"ש. אמנם לפי דברי הנחי"ע למה שכתב רמ"א דאחר יב"ח רשאי לישא אשה אחרת היינו שאז הברירה בידו אם לגרשה או לישא אחרת בלי גט כדי לרדותה וזה אינו במשמע בלשון הרמ"א שכ' או מתירין לו לישא אחרת דאין כח בידה לעגנו לעולם יעו"ש ומשמע דהא אין בידה לעגנו אבל גם הוא לא יעגן אותה והא לפירוש הנחי"ע אדרבא הוא רשאי לעגן אותה וגם עיקר ההבדל בין תוך יב"ח לאחר יב"ח צריך טעם. ולענ"ד נראה דרמ"א ז"ל אינו מתיר כלל רק לגרש תוך יב"ח ולא לישא אחרת אף אם אי אפשר לגרש בע"כ ואף אם ירצה להשליש לה הכתובה וטעם הדבר דהא גם להפוסקים דהפסידה כתובתה מיד לאחר ד' שבועות עכ"פ מבקשין ממנו שלא יגרשנה עד אחר יב"ח דלמא תחזור בה כמ"ש במ"מ הובא בח"מ ס"ק י' ולכך לגרש בע"כ שפיר מתירין כיון דעתה מורדת היא אבל לישא אחרת אין להתיר שמא תחזור בה ונמצא שיהי' לו ב' נשים באיסור וכעין שכ' בנוב"י חאה"ע סי' א' אבל לאחר יב"ח כיון דכבר שהתה במרדה כולי האי. נראה דאף חזרה לא מהני ואין הבעל צריך לקיימה עוד כמ"ש בתשו' מהר"ם ב"ב סי' תתתכ"א דאין הבעל צריך להחזירה אף אם תרצה לשוב אליו בלתי אם תעשה לו חזוקים וקיומים שיבטח בה בעלה שלא תשוב למרידתה וע"כ לאחר יב"ח שפיר מותר לישא אחרת דאין לחוש עוד לחזרה וכנ"ל. ועפ"י הנ"ל יש לומר דבנ"ד דלא אתרו בה אף ששהתה יותר מיב"ח במרדה אין מתירין לו לישא אחרת דלמא תחזור בה דדוקא כששהתה לאחר התראה יב"ח אינו מועיל חזרה משא"כ בלי התראה. אכן יש לומר דטעם רמ"א בשהית יב"ח דחשש למהרי"ק דכ"א יאמר על אשתו שהיא מורדת וכיון דכבר נתפרסם ע"י זמן רב יב"ח תו אין לחוש וע' בע"א ל"ה דאין מגלין טעם גזירה עד שיעברו יב"ח והיינו כדי שיתפרסם ויתפשט הגזירה ושוב לא יבואו לערער וא"כ גם בלי התראה כיון ששהתה יב"ח קלא אית למלתא ושפיר מתירין לו לישא אחרת וגם יש לומר בנ"ד כיון דברחה ולא נודע מקומה איה ודאי יש להתיר לו כדי שלא יתעגן לעולם דכן משמע מלשון רמ"א ז"ל דלאחר יב"ח מתירין לו לישא אחרת דאין בידה לעגנו לעולם הרי דעיקר ההיתר משום דאין בידה לעגנו לעולם וה"ט שייך נמי בנ"ד וגם אם נימא דרמ"א הנ"ל מיירי דוקא בהתראה מכ"מ יש לומר דרמ"א מתיר בלי ק"ר אבל ע"י ק"ר כיון דתנאי התנה הגאון להתיר כשיראו טעם בדבר וכיון שהבעל כבר מעוגן יותר מיב"ח הר"ז טעם הגון להתיר לו והא להח"מ נראה דגם תוך יב"ח מתירין לו לישא אחרת כשרוצה להשליש הכתובה ומכ"ש לאחר יב"ח בלי התראה וא"א לגרשה בע"כ ע"כ דעתי העניה להתיר לו לישא אחרת אחר השלשת גט וכתובה:

סעי' ג' אם אביה תפס ע' ח"מ וב"ש ובתומים בקת"כ מיישב דברי הרמ"א יעוש"ה ודבריו צ"ע דהא הכא במעות נדוניא מיירי ובהא כ"ע מודים דאין להוציא מהבעל דדוקא בבלאות פליגי. ואולי כוונת התומים על שי' הר"ן שהובא בב"ש ס"ק ח' אבל כבר כתב הבית מאיר ששי' הר"ן לא נאמרה להלכה כלל יעו"ש:

בסוף הסימן בב"ש בדיני מורדת אבל א"צ להחזיר את שלה עד שעת הגט. בב"מ השיג ע"ז דגם קודם הגט מחיוב להחזיר את שלה וגם בתשו' שבו"י הובא בפ"ת חולק ב"כ על הט"ז וב"ש בזה:

סי' ע"ט סעי' א' חייב לרפאותה ע' ב"מ ר"ס ע"ח כתב בזה"ל ותו אם אכלה בפשיעה דברים המזיקים לה וחלתה ה"כ נימא דאין הבעל חייב לרפאותה יעו"ש ובאמת שכן כתב הריטב"א הובא בשט"מ כתובות דבכה"ג אין הבעל חייב ברפואתה וע' בס' אב"מ כאן:

סי' פ' סעי' א' מע"י לבעלה. ע' בדגמ"ר שהביא דברי המנ"ל ריש פכ"א מאישות בנשים שהם כאניות סוחר ומפרנסות בעליהן. ובמנ"ל שם מצדד לומר דמע"י שלה אם אינה ניזונת משל בעלה דהוי כמציאה דלשיטת רמ"ה כל שאינה ניזונת מציאתה לעצמה יעו"ש וה"ט ל"ש בנזונת משל בעל דבזה כל מה שמרויחה בסחורה היא של בעל אבל בס' ב"מ נוטה לומר דהו"ל כהעדפה שע"י הדחק יעו"ש א"כ בכל גווני היא שלה:

שם דחקה עצמה. ע' ב"ש בשם תוס' דגם העדפה שע"י הדחק שהיא שלה לוקחין בהן קרקע והבעל אוכל פירות ובס' ב"מ פיקפק בזה וע' בירושלמי כתובות פ' אעפ"י ה"ה בהא דקאמר שם ואין כל מה שיש לאשה משועבד לאיש לאכילת פירות יעו"ש נראה להדיא כדברי הבי"ש בשם תוס':

סעי' ט' עליה להביא ראיה. ע' ח"מ דאם היה כאן עסק שבועה בכל יום תשביע ע"כ לא תיקנו היסת וצ"ע מחו"מ ס' צ"ט סעי' ו' בהגה ויש לומר דהכא שאני משום שלום בית וכעין שכ' תוס' כתובות דף פ"ו ע"ב ד"ה ר"א בשם הירושלמי:

סעי' י"ב שצער גופה קודם. ע' ב"ש שהביא מנדרים פ' דחיי אחרים קודמים ויש לומר דשם שאני דהוי סכנת ודאי אם אין להם מים לשתות אבל הכא אין סכנה ודאית לולד וע' בקו"א להפלאה כתב דשם בנדרים מיירי שאין לאחרים שום סכנה שיכולים להביא מים ממק"א יעו"ש ודבריו צ"ע להמעיין בסוגיא שם וע' מג"א סי' קנ"ו:

סעי' י"ח מכח קטטה בתשו' רשב"א שבב"י לא נזכר קטטה וע' לעיל סי' ע' סעי' י"ב בהגה:

סי' פ"ב סעי' ה' אם רצתה ומשמע דהברירה בידה אבל הוא אינו יכול לומר שאינו רוצה ליתן שכר הנקה ותניק הבן אצל אחרת דהא הבן אצל האם עד ו' שנים והבת אצל אמה לעולם ע' סעי' ז':

סי' פ"ד סעי' א' ואם נתנה המציאה לאחר קודם שנודע לבעל זכה כדאי' בב"י לקמן ס' צ' בשם תשו' רשב"א וע' ב"מ שם סעי' י"א וע' בתשו' בית שלמה יו"ד ח"ב סי' ק"ט שתמה על דין הנ"ל שהיא מתשו' רשב"א יעו"ש. וע' ב"ש כאן דלב"ח דאין מוציאין העדפה שע"י הדחק ה"ה מציאה היינו מציאה שע"י הדחק אבל סתם מציאה ודאי מוציאין ע' בית מאיר:

סי' צ' סעי' ה' המורד על אשתו ע' ב"ש שהוא דעת יחיד ומצאתי בשט"מ כתובות ס"ג שגם דעת הר"י מטראני כן יעו"ש:

סעי' ו' חולקים נכסי צ"ב ע' ב"מ שמסופק במעות נדוניא שנתנה לו דאולי דמי לכתובה:

סעי' ט' בהגה ואין חילוק בין אם מכרה הנכסים או הקדישה אותן. אעתיק פה מ"ש בתשובה להרב מו"ה משה ליב ראגענפיש דומו"צ בק"ק ראזיוואדאב. ע"ד שאלתו באשה שבימי חוליה נדרה תכשיטיה שניתן לה מהחתן בעת ההתקשרות שוים ערך איזה מאות ר"כ והבעל לא ידע מזה ואחר שהוטב לה הגידו לו מנדרה ושתק ועתה הוא מוחה בידה מליתן התכשיטין לצדקה כי כבד עליו הדבר כפי ערכו. והנה כ"ת הביא דברי תשו' הג' נב"י מה"ת יו"ד סי' קנ"ט באשה שנדרה מעיל שלה לצדקה בהקשותה ללדת שמסופק שם אם צריך הפרה אף שהמעיל הביאה מבית אביה לא עדיף מנכסי מלוג ועכ"פ הפרה מועיל דהוי דברים שבינו לבינה יעו"ש ובנ"ד שכבר עברו כמה ימים תו אי אפשר בהפרה ומ"ש כ"ת דיכול לישאל על ההיקם אף לדעת הר"ן ביו"ד ס' רל"ט סעי' מ"ט דאין שאלה מועיל יש לחלק בין הקמה בפירוש לשתיקה. ובמ"כ נהפוך היא דאף לדיעה הראשונה דסעי' מ"ט דמועיל שאלה על ההיקם ואף שעבר אח"כ כמה ימים היינו כיון דהקים