מנחת פתים אבן העזר מב

ברש"י שם ורא"ש ור"ן והג"א דמיירי בנכתבה הכתובה ביום ונכנסה לחופה ביום דמשעת חופה שעבד נפשי' אבל אם נחתמה הכתובה בלילה והכתובה נכתבה ביום ולא נכנסה לחופה עד הלילה פסולה הכתובה רק הקבלו קנין ביום כשר בכל גווני וכן מבואר בתשו' רמ"ע מפאנו ס"ה הנ"ל:

סעי' ג' צריך לכתוב אחרת. ולכאורה אם על כתובה הראשונה שנאבדה היה קבלת קנין יש לסמוך בשעת הדחק על עידי קנין כדלעיל סעי' א' וע' בהג"א פ"ק דכתובות ובב"ח כתב דכל שאין עידי קנין לפנינו אין לסמוך עליהם אף בשעת הדחק יעו"ש וכ"ז במקום שאין מנהג ע' ח"ס סי' קי"ג וסי' קנ"ז דבקצת מקומות נוהגין לגבות לבתולה מאתים ר"כ ובקצת מקומות ארבעה מאות ר"כ יעו"ש וע' תשו' בית יצחק אה"ע חו"מ סי' י"ג שהביא דברי הח"ס וכתב דהמנהג לגבות לבתולה שמונים ר"כ דאף שכותבין והכניסה לו מאה זקוקים והוסיף לה עוד מאה זקוקים אין גובין רק מאתים זקוקים שעולה לסך שמונים ר"כ יעו"ש:

סי' ס"ו סעי' ה' מוכת עץ ונבעלה שלא כדרכה נראה דכתובתה מאתים דהא לענין קנס דינה כבתולה מה"ת וכן בנבעלה בהעראה וע' תוס' כתובות ל"ט ד"ה טעמא ובירושלמי כתובות פ"א ה"ג נראה דנבעלה שלא כדרכה כתובתה מנה וע' בש"ק שם ד"ה אר"א:

סי' ס"ח יש לו להשביעה בנק"ח. ע' ב"ש ס"ק כ"א דהוא א"צ לישבע על עיקר כתובה אפילו היסת כיון דחזקה מסייע לי' דא"א טורח בסעודה ועמ"ש בזה במ"פ לחו"מ סי' פ"ז:

סי' ע' סעי' ה' אין פוסקין לה למפרע וע' בד"מ דרפואה דמי למזונות דכל שלא תבעה הפסידה וע' בב"י לקמן סי' צ"ב בשם הריטב"א דאם מסרה מודעה בפני עדים שאינה מוחלת הוי כתביעה וכ"ה בב"ש לקמן ס"ק כ"ק:

סעי' ח' הלך בעלה ולותה ע' ח"מ וב"ש דהיינו בעדים. והיינו בלא תבעה אבל בתבעה בעדים שוב נאמנת אח"כ לומר שלותה אף בלי עדים או מכרה נ"מ שלה וצריך לשלם וכ"כ הב"מ לעיל סעי' ה' בהגה. סעי' י"ב אבל אם המניעה ממנה כו' אבל שכר הנקה אף בכה"ג צריך לשלם לה דלא גריעא ממורדת ע' ב"ש סי' ע"ז ס"ק י"ד:

סי' ע"א ס"א בניו ובנותיו ע' פ"ת בשם חוט השני דב"ב אינם כבנים לענין זה וכ"ה בירושלמי פ"ד ה"ח יעו"ש אבל לא כופין להשיא בנותיו ובב"ש הביא מהג"מ דכופין להשיאן וצ"ע דבירושלמי פ"ק דקידושין בסוף הפרק מבואר דאין כופין לאב להשיא בנו ואולי יש לחלק בין בניו לבנותיו:

סי' ע"ד סעי' י' אבל בלאו הכי אין שומעין לה ע' ב"מ שכ' דמסתבר דעל אמו ואחותו מסתמא יכולה לטעון וע' חדושי הר"ן חולין דף ס"ב הביא מדרש אגדה אם ידור גדי עם נמר תדור כלה עם חמותה יעו"ש:

סי' ע"ז סעי' ב' בהגה אבל תוך יב"ח יכולה לחזור בה ע' בתשו' מהר"ם ב"ב סי' תתרכ"א דמורדת שיצאה מביתו זה כמה ימים ועגנתו לא מסתייע במאי דאמרה אליו משום דאולי תשוב ימים אחדים או עשור ואחר תלך לכן אם תתרצה האשה עפ"י רבותינו ותעשי ככל הכתוב לעיל הרי טוב כי האיך תבטח בה לב בעלה אם לא בקשר אמיץ אחרי מרידתה שמרדה בו כמה ימים יעו"ש ושם מיירי לאחר יב"ח לענין היתר לגרשה בע"כ ומפרש דלענין זה גם בתוך יב"ח כן דנהי דלא הפסידה הכתובה מכ"מ אין איסור לגרשה בע"כ אף שרצונה לחזור אליו כ"א כשעושה לו קשר וקיום בשבועה וכדומה שלא תבגוד בו:

שם בהגה. ונ"ל דוקא תוך יב"ח כו' דברי רמ"א בזה צריכים ביאור ואעתיק מ"ש בתשובה להרב הגאון מו"ה דוד צבי זעהמאנן ני' ראבד"ק דוקלא. ע"ד הענין שבא לפניו במורדת וכ"ת האריך למעניתו והנה כפי שבא הענין באורך במכתבו האשה מרדה בבעלה ונסעה לאמעריקא ושהתה שם יותר משנה ועיקר הספק מחמת שלא הי' התראות כדין מהב"ד ועתה כבר ברחה משם ולא נודע מקומה איה. ולכאורה הדבר תלוי בפלוגתא דרבוותא בס' ע"ז בהגה דלשי' ראב"ן דמתירין לו לישא אחרת גם תוך יב"ח והיינו ודאי אף לדעת הרא"ש וטור דלא הפסידה כתובתה עדיין וא"כ מוכח דלהתיר לישא אחרת קיל מהפסד כתובה. וא"כ יתכן דלזה אין ההתראה מעכב ולדיעה שניה שם דאין מתירין רק אחר יב"ח והיינו משום שכבר הפסידה כתובתה א"כ בלי התראה שלא הפסידה כתובה גם לאחר יב"ח אין להתיר. אך בח"מ שם ס"ק ט"ז כראה דגם תוך יב"ח דאין מתירין לו לישא אחרת משום דיכולה לומר תן לי כתובתי ואתגרש ממך כדעת הרא"ש דלא הפסידה כתובה וא"כ אם רוצה ליתן לה הכתובה ואינה חפיצה להתגרש ואי אפשר לגרשה בע"כ שפיר מתירין לו לישא אחרת ומשלישין לה גט וכתובה וא"כ גם בלא התראה הדין כן וע' בב"ש שם. אמנם צ"ע טובא להבין דברי רמ"א שם וי"א שאין מתירין לו לישא אשה אחרת דמשמע דגט בע"כ רשאי ליתן לה וכמ"ש כן הח"מ וא"כ לדעת הרא"ש הא צריך ליתן לה הכתובה וא"כ גם אחרת רשאי לישא וישליש לה הכתובה ולמה סתם דאין מתירין לו לישא אחרת. ואפשר לומר עפ"י מ"ש הגאון ח"ס אה"ע ח"א סי' ב' דחרם שלא לגרש בע"כ לא גזר רגמ"ה כלל במקום מצוה וא"צ היתר ק"ר וחרם דלישא ב' נשים גזר בכל גווני רק התנה שק"ר יכולין להתיר יעו"ש וידוע מתשו' מהר"ם ב"ב סי' קנ"ג וכלבו דכשמתירין ע"י ק"ר תהיה הכתובה מונחת במזומן או בחפיצים יעו"ש וכ"ה שזה מהתנאי שהתנה הגאון שיוכלו להתיר ק"ר ובאופן שישליש לה הכתובה ובאם לאו לא יוכלו להתיר ע"כ שפיר יכול לגרש בע"כ תוך יב"ח ובדבר הכתובה כיון דהבעל מוחזק יכול לומר קי"ל כהפוסקים דמיד אחר ד' שבועות הפסידה כתובה אבל אין להתיר לו לישא אחרת בלי כתובה מה"ט דהבעל מוחזק דדלמא כהרא"ש וטור דלא הפסידה כתובה עדיין וא"כ אין ההיתר כלום בלעדי הכתובה דהא כן התנה הגאון והו"ל ספק איסורא דחרם ולהחמיר אבל כ"ז אינו שוה בלשון הרמ"א ז"ל דלא הזכיר דבר מהכתובה והיה לו לומר דאין להתיר תוך יב"ח לישא אחרת בלי השלשת כתובה. וגם לפימ"ש בתשו' נוב"י מה"ת חאה"ע סי' ק"ב דדוקא בנשתטית דאנוסה היא צריכין להשליש הכתובה ולא במורדת וכדומה שצריכה לקבל גט ואינה חפיצה יעו"ש ולהנוב"י נרא' דלאחר יב"ח שמתירין במורד' לישא אחרת א"צ להשליש גט כלל כיון דלאו אנוסה היא ובחת"ס אה"ע ח"ב סי' קמ"ז כתב דצריך להשליש הגט אבל הוא כתב שם שכן מבואר ברמ"א סי' ת"ז ובאמת לא נזכר מזה דבר ברמ"א. ובס' נתי"ע להגאון מליסא ז"ל בהשו' סי' ה' העיר לנכון שטעם הקדמונים החולקים על הראב"ן ולא התירו לישא אחרת היינו כדי שלא תתעגן האשה לעולם וע"כ הגיה ברמ"א שכצ"ל ואם אינו רוצה מתירין לו לישא אחרת והיינו דתלוי ברצון הבעל אם לגרשה או לישא אחרת עליה ולא יתן לה גט כדי לייסרה ודיעה שניה דהוא רשב"א סובר כיון דאפשר לו ליתן גט לא ישא אחרת עליה לעגנה יעו"ש ובאמת שכן נראה מתשו' מהר"ם ב"ב סי' תתקמ"ו דטעם החולקים על הראב"ן כדי שלא יבוא לעגנה לעולם ולא תצאנה בנות ישראל לתרבות רעה ח"ו ומטעם זה וגם כדי שלא יאמרו זו זונתו וזו