מנחת פתים אבן העזר מ

דאפשר לענין קנס המוחזק יכול לומר קי"ל כהרשב"ץ דק"ס ל"ק באתרא דכתבו שטרא וכט"ז הנ"ל אכתי לא נפיק מחרם הקהלות דמי יוכל לומר קי"ל באיסורא נגד רוב הפוסקים דלדיהו ק"ס מועיל וכבר נגמר הדבר ואיכא עכ"פ חרם הקהלות. ואמנם עדיין יש מקום לקיים דברי הט"ז מטעם אחר כי באומר זכו בשדה וכתבו לו את השטר כבר זכו לו השדה וכן עובדא דראש שקיבלו ק"ס בפירוש בכה"ג אף שדיברו מכתיבת שטרות אין זה מגרע כלל הקנין כיון דלא התנו בע"מ אבל בזמנינו קבלת קנין בעת התנאים היא בסתמא ואין שום מדובר מקנס רק בהתנאים כותבין קנס לכך כשקיבלו קנין בסתמא היינו שיכתבו שטרות בקנס ונגמר ע"י הכתיבה הקבלת קנין למפרע שהיה על הקנס אבל בכתיבת ר"פ הא לא היה קבלת קנין בפירוש על הקנס ובר"פ הא לא נכתב שום קנס ואולי היה הקנין על ההתקשרות גרידא ומה"ט גם להסוברים דק"ס מועיל באתרא דכתבו שטרא הכא מודה כיון דלא היה קנין בפירוש על הקנס לא נגמר הדבר עד אחר כתיבת הקנס וממילא גם חרם הקהלות ליכא כיון דלא נגמר הדבר ומה"ט נראה דלאחר כתיבת התנאים אף שלא נמסרו עדיין להצדדים כבר נתחייבו בקנס ע"י הקבלת קנין כמו שנראה להדיא מדברי הט"ז ובסמ"ע סי' רמ"ג מצריך נמי נתינת התנאים והיינו בעל מנת אבל הט"ז הא מיירי בלא אמר ע"מ וסגי בקבלת קנין אם כותבין אח"כ הקנס ואגלאי מלתא למפרע דע"ז היה הקבלת קנין כנלע"ד הט"ז ועכ"ז לדינא נהי דא"א לפסוק קנס על החוזר מיהת מידי ספק חרם לא נפיק וצ"ע עוד בכ"ז לדינא:

שם בהגה דזה מיקרי אונס. ע' במקנה דטעם זה יצרך היכא שהיה קנין בב"ד חשוב דאל"כ הא בלא"ה הוי אסמכתא ורק משום הבושת וכיון דאונס הוא א"כ לא נתכוין לבייש יפטור יעו"ש ומבואר דהיכא דהיה קנין ובב"ד חשוב או עפ"י חשובי העיר מועיל לחייב קנס דלא נתכוין לבייש ודברי התפא"י שהובא בפ"ת ס"ק ט' דכל דלא נתכוין לבייש פטור מקנס תמוהים וגם בלעדי זאת מה שדן שם דבאין רצונה לישא בעל אחותה בשביל טורח הבנים פטורה מקנס כיון דלא נתכונה לבייש תמוה דנתכונה להנאה דידה כנתכוין לבייש דמי כמ"ש בעבוה"ג סי' ע"ד. אך מ"ש שם דברצונה לישא בעל אחותה כדי לרחם על בני אחותה ליכא קנס הדין דין אמת והיא תקנה קדומה מגדולי עולם כמ"ש בס' מילי דחסידותא מהגה"ק מבוטשאטש זצ"ל באות ל"א יעו"ש. וע' ב"ש סוף ס"ק ט"ז דאם היא אומרת מאיס עלי פטורה כשאמרה טענה מבוררת וע' תשו' מהרי"א הלוי ח"ב סי' צ"ט שכ' דוקא מאיס עלי בדבר שנשתנה אחר הקשר אבל אם דבר זה היה נמי בשעת הקשר אף שבאמת ראוי למאוס בו אין זה מועיל דהא סברה וקיבלה יעו"ש וצ"ע דלכאורה נראה דגם בכה"ג מועיל אמתלא כמו בטוענת מאוס לאחר נשואין בסי' ע"ז באם נותנת אמתלא לדבריה ושם נראה דמיירי אף שידעה מזה בעת הנשואין וכ"נ קצת בנוב"י יו"ד סי' ס"ח אבל עכ"פ אמתלא מבוררת לב"ד בעינן שיהי' האמתל' מבורר לב"ד שכן הדב' כמו שאמר' שהוא רועה זונות וכדומה ואעפ"כ יש להשביעה אם כדבריה רק שעי"ז נמאס בעיניה אבל אם אין הדבר מבורר לב"ד אין אמתלא שלה מועיל כלום דהא אין מאמינין לה וכ"מ בהשגות הח"מ על הב"ח לקמן סי' ע"ז ס"ק ג' וכ"מ ד"ז לענין שדוכין בתשו' גבעת פנחס סי' ע"ד. ובתשו' נוב"י מה"ת חיו"ד סי' ר"ד מצדד לומר דלגבי שדוכין כיון דאינה באה להוציא ממנו היא נאמנת על האמתלא ואמתלא טובה שכ' הב"ש היינו שראוי הוא מחמת זה לשנאותו יעו"ש וזה תמוה דהא היא חייבת לו עפ"י תנאים והוי חיוב בשטר דאינה נאמנת להפקיע א"ע מחיובה אף בשבועה כמ"ש בתשו' גבעת פנחס הנ"ל:

שם ואח"כ יצא אחד. ע' ב"ש ס"ק כ' דאם מצא א' בלי אונס הוא חייב קנס. וא"כ ה"ה בכל כיו"ב כגון שא' העביר המועד הוא חייב לשלם קנס ואולי גם הוצאות וע' בתשו' השיב משה סי' מ"ח. והנה אם נמצא בכלה מום לאחר השדוכין יכול לבטל הקשר כמ"ש הב"ש לעיל סי' ל"ט וע' בפ"ת בזה. ואעתיק מ"ש בתשובה להרב וכו' מו"ה אליעזר לנדא אבד"ק קענטי. ע"ד הענין שבא לפניו בא' לחזור מקשר השדוכין באשר שנודע לו עתה שהכלה יש לה קרחה בראשה מקום קטן שאין בו שער כלל וכ"ת נסתפק בזה דהא כל המומין הפוסלין בכהנים פוסלין בנשים ובכהנים הוי קרחה מום וכדאי' בבכורות וברמב"ם פ"א מה' במ"ק וכתב דכונת הרמב"ם ז"ל במ"ש מי שהיה כל השער שלו מקיף את כל הראש מלפניו ומלאחריו ואין שם שער באמצע גם זה קרח ופסול היינו כשכל הראש מקורח ושיטה של שער מוקפת לו לו מסביב מלפניו ומלאחריו אבל כשיש מקום קטן באמצע הראש מוקרח אינו מום וכ"נ מהגמרא בכורות מ"ג ל"ש אלא שיש לו לאחריו ואין לו לפניו אבל יש לו בין לאחריו בין לפניו פסול וכ"ש שיש לו לפניו ואין לו לאחריו ודאין לו כלל דפסול יעו"ש ומשמע ודאי דהא דיש לו בין לאחריו ובין לפניו היינו שיטה של שער מוקפת דומיא דיש לו לפניו ואין לו לאחריו דמיירי להדיא בהכי. אמנם צ"ע דאם כל הראש יש לו שער רק באמצע מקום קטן מוקרח כשיעור גריס דלכאורה הוי מום בכהנים מדין נגעים טהורים דהא מבואר להדיא בבכורות מ"ה דבעלי נגעים טהורים פסולים יעו"ש והא זה נגע הנתק האמור בתורה וכמבואר ברמב"ם פ"ח מה' ט"צ ולשיטת ראב"ד ורמב"ן עה"ת דבעינן שיהי' בנתק שינוי מראה ניחא דכל שאין במקום הקרחה שינוי מראה אינו נתק אבל לרמב"ם שם דל"ב שינוי מראה בנתק דזה גופא נגע היא מה שניתק הראש באמצע ודוקא בקרחתו ובגבחתו אין תורת נגע עלי' עד שיוולד שם במקום הנקרח נגע משא"כ באמצע הראש וכן בנקרח כל הראש וכמ"ש התיו"ט בנגעים פ"י אבל בניתק הראש באמצע זה גופא נגע הוא והוי בכלל נגעים טהורים דהוי מום בכהנים וה"ה בנשים והא דמשמע מפשטות הסוגיא שם בבכורות דדוקא כשכל הראש מוקרח ושיטה של שער מוקף מכל צד הוי מום ולא בשכל שערותיו סביב ובאמצע נקרח מעט יש לומר דמיירי כשנולד כך קרוח דבזה אין בו מתורת נגע כיון דנולד כך ובעלי נגעים טהורים היינו כשנולד בו אח"כ נגע וראי' לזה מהא דבבכורות מ"ה אמרו בעלי נגעים טהורים והרמב"ם ז"ל פ"ח מה' במ"ק העתיק בעלי נגעים טהורים שנשתנה העור מחמת עצמו כגון הבוהק שנשתנה העור מחמת דבר אחר כגון צרבת המכוה וזה בכלל נגעים טהורים יעו"ש משמע דבנולד כך לבן כמו בוהק אינו ומום והא דגיחור הוי מום אף שנולד כן שם לאו מטעם נלעים היא רק כשכל הגוף כן מיקרי מום דהא במשנה שם קחשיב הגיחור והלבקן ובעלי נגעים טהורים ומוכח דגיחור אינו בכלל נגעים טהורים. ומאז נפלאיתי מאוד ע"ד התשב"ץ שהובא בב"י אה"ע סי' ל"ט שכ' דמצורעת לא הוי מום דאין טומאה וטהרה נוהג בינינו ובב"י כתב ע"ז דאעפ"כ מאיס והיא חולי המתדבק יעו"ש ותיפוק לי' דהוי בכלל נגעים טהורים דהוי מום ומה בכך דאין טומאה נוהגת האידנא הא לא עדיף מנגעים טהורים ואחר זמן רב מצאתי בביאורי הגר"א ז"ל אה"ע סי' קי"ז ס"ק ט' שתמה כן על התשב"ץ וכה הראני תלמודי החריץ מו"ה הילל שפערביר ני' דבר חידוש בהגהות תיו"ט לאה"ע סי' ל"ט שכ' אהא דמצורעת דלא