מנחת פתים אבן העזר לט

על הב"ש דגירושין אינו בזיון דאפשר לגרש ע"י שליח ולענ"ד ז"א דבקידושין נ' בהא דאמרינן שם בההוא אתרא ניחא לי' דליבזי וברש"י שם מבואר דגם במגרש ע"י שליח בזיון איכא וע' בתשו' בי"ש חו"מ סי' ק"ח שכתב דדוקא בזיון גדול כמו חליצה אין כופין אבל על בזיון מועט שפיר כופין וראי' מהא דקידושין ס"ה דהוצרך לומר הטעם דלא ניחא לי' דליתסר בקרובותיה והא כל גירושין היא בזיון וע"כ דהוי בזיון מועט ושפיר כופין יעו"ש ובמחכ"ת אשתמטתי' לפי שעה דברי הב"ש כאן וע' לקמן סי' קס"ז ומ"ש שם:

סי' נ' סעי' ג' וכן מעות. והנה ד"ז היא גם לדעת י"א שבהגה עכ"פ כשאכל שם והטעם דמעות דמי למאכל ומשתה דלהוצאה ניתן מיהו אם ניתן לה המעות שתקנה בהם תכשיטין שאינן עשוין לכלות ודאי גם דין המעות כדין הסבלונות עצמם דחוזר. וצע"ק בניתן המעות סתם ועדיין המעות מונח אצלה דאפשר בכה"ג אף באכל חתר וכעין שכ' בח"מ ס"ק ט'. ובהא דבעינן שאכל שם דעת הב"ח דבעינן שאכל בשעת שליחות הסבלונות וע' במקנה ובדין אם נאבדו החפצים מהכלה אם חייבת לשלם בעדם ע' תשו' ר"ח או"ז סי' רנ"ט ובהגהות שם:

סעי' ד' יחזור מה ששלח לו. הנה בתשו' השיב משה סו"ס מ"ה כתב דמתנות ששולחים להחתן לא הדרי כלל וכ"כ בתשו' ב"ח סי' מ"ט יעו"ש דהמוחזק יכול לומר קי"ל כהר"ח ולענ"ד קשה לפסוק דין קי"ל נגד דבר מוסכם בש"ע וע' בית מאיר לקמן סי' צ"ח וב"ש כאן ס"ק ו'. ואדרבא לדעת הנימו"י בשם ריטב"א במתנות ששלחה היא להחתן אף אם אכלה לא מחלה כיון דיודעת שבידו לגרשה יעו"ש ולדינא נראה דבאוכלת שם תליא בפלוגתא שבין רשב"א וריטב"א דלרשב"א דגם בשידוכים כן אף דביד שניהם לחזור א"כ ה"ה מה ששלחה היא לחתן אם אכלה מחלה משא"כ לריטב"א דדוקא בארוסין שפיר יש לומר דהיא אינה מוחלת אף באכלה מטעם הנ"ל כיון דבידו לגרשה אמנם למאי דמסיק הב"מ דבשדוכין דידן בקנסות לכ"ע שייך האי דינא דאם אכל מחל א"כ ה"ה בשלחה היא לחתן ואכלה מחלה דהא איכא קנס בשדוכין וגם לאחר נשואין איכא חדרגמ"ה. ובב"מ מסופק במתנות שאביהם שולחים בעדם. הנה מלשון תשו' הרשב"א שכ' דלא תנן נמי בשולח גבי הכלה להחתן משום דאורחא דמילתא נקיט נראה להדיא דאין חילוק ומכ"מ אפשר לומר דאם אבותיהם שלחו אפשר אין הדבר תלוי באכילת החתן או הכלה רק אכילת מי ששלח המתנות אם שלח אבי החתן אם הוא אכל שם מחל וכן באבי הכלה וצ"ע:

סעי' ה' אחות המשודכת. ע' ב"ש דה"ה אחותה פנויה שזינתה והרתה לזנונים וע' ברש"י גיטין כ"ו אהא דאמרו שם שמא יאמרו גיטה קודם לבנה דבהולידה הוי פגם למשפחה יעו"ש ואם המשודכת בעצמה זינתה אף שלא הרתה ודאי בטל הקשר ובמקנה חוכך קצת מהא דכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה כתובה מנה יעו"ש ובאמת איפסק לקמן להלכה סי' ס"ז דאין לה כתובה כלל ועיי"ש בב"ש דגם הקידושין הוי קידושי טעות:

סעי' ו' בהגה חזר א' מהם ומוחה בב"ש הביא דברי הט"ז באם כתבו ראשי פרקים ועשאו ק"ס אע"ג דלא אמרו ע"מ שנכתוב השטרות הוי כאומר בפירוש ע"מ והנה בתשו' בי"ש אחרון השיג על הט"ז וכתב דמדברי הסמ"ע שהביא הבית שמואל מבואר דדוקא בע"מ הוא דחוזר מהשידוך אבל בלא אומר ע"מ אף שהיה מדובר לכתוב תנאים נהי דיכול לחזור מכתיבת התנאים אבל השידוך בתקפו יעו"ש וכה ראיתי בתשו' הגאון מלבוב לאה"ע ח"א סי' קי"ב השיב ע"ד בש"א הנ"ל דכיון דהמנהג תמיד לכתוב תנאים הוי כאומר ע"מ דיש דברים שא"צ תנאי בפירוש ובאומדנא סגי כמו בזבין נכסי אדעתא למיסק לא"י יעו"ש ודבריו תמוהים כי אומדנא היינו כמו שם דאנן סהדי שאילו ידע שלא יעלה לא"י לא היה מוכר אבל הכא אף שהמנהג לכתוב שטר אבל אין שום אומדנא שאין רצונו בקשר עד שיכתוב שטר זולת בהתנה בפירוש בע"מ. ועוד דלדבריו הא דזכו לו בשדה וכתבו לו את השטר דחוזר בשטר ואינו חוזר בשדה מיירי דוקא במקום שאין כותבין את השטר דבעקום שכותבין את השטר הוי כע"מ וזה ליתא דגם במקום שכותבין את השטר הדין דחוזר בשטר ואינו חתר בשדה כדמוכח בנימו"י להדיא דמיירי נמי במקום שכותבין את השטר ואפ"ה אין הדין כאומר ע"מ. ולשון הט"ז כאן א"כ אף אם לא אמרו ע"מ שיכתבו התנאים כאומר בפירוש שיכתבו תנאים יעו"ש הרי דט"ז גופא לא כתב כלל דהוי כאומר ע"מ רק כאומר שיכתבו וא"כ הדבר תימה דהא דברי הסמ"ע מוכרחים דבאומר זכו לו בשדה וכתבו לו את השטר חוזר בשטר ואינו חוזר בשדה. והנלע"ד בכוונת הט"ז ז"ל דהנה בנימו"י שם הקשה אהא דזכו לו בשדה וכתבו לו את השטר דהא אין הקנין כלום במקום שכותבין שטר דלא סמכא דעתי' כדאי' בקידושין ותירץ דמיירי בקנין חזקה שקונה גם בלי שטר וע' חו"מ סי' קצ"ב סעי' ט"ז והנה לענין ק"ס היא מחלוקת קמאי דלרמב"ן ורשב"א קונה גם במקום שנהגו לכתוב שטר ולהתשב"ץ לא קנה ומבואר הפלוגתא באורך בתשו' חוט המשולש טור ג' סי' ד' ובמהרי"ט חו"מ ח"ב סי' ס"ה ס"ו ולפי"ז נראה דדעת הט"ז דק"ס לא קנה באתרא דכתבו שטרא ולכך שפיר כתב דבזמנינו שנהוג לכתוב תנאים אף שהיה ראשי פרקים עם קנין אינו מועיל ול"ד להא דזכו בשדה וכתבו לו את השטר דהא שם בקנין חזקה מיירי. וסמ"ע דפליג על ט"ז סובר דק"ס דמי לחזקה דמועיל אף באתרא דכתבי שטרא והנה בשדוכין מלבד התנאים יש חרם הקהלות כמבואר סי' כ' וראיתי בתשו' אות"ל להה"ג אבד"ק הארידענקא ז"ל סי' מ"ו שחוכך לומר דגם להט"ז דראשי פרקים ליכא קנס אבל חרם הקהלות איכא יעו"ש ועפמ"ש בביאור דברי הט"ז ע"כ לומר דגם חרם הקהלות ליכא דהא טעמא דט"ז דהוי כמו מקום שכותבין שטר בקרקעות דלא קנה בק"ס ושם גופא הא אי פריש קונה בכסף לחוד ובתשו' מהריב"ל כתב דאם נשבע המוכר לקיים המקח הוי כפריש וא"כ אם איתא דיש בזה חרם הקהלות א"כ תו גם קנס ליתחייב דהוי כפריש. אמנם לפימ"ש המנ"ל פ"א ממכירה להוכיח מקידושין י' דדוקא באיסור שקיבל על עצמו הוי כפריש משא"כ באיסור דרמי רחמנא עליו יעו"ש א"כ יש לומר דחרם הקהלות הוי כאיסור דרמי רחמנא. אמנם פשטות דברי הט"ז וב"ש מורים דגם ח' הקהלות ליכא בהא דח' הקהלות היינו אחר שנגמר הדבר ועפ"י הנ"ל נראה דבר"פ אם הי' גם תקיעת כף מהעדים בעת התקשרות כיון דכתב ת"כ תורת שבועה עלי' כסמ"ע סי' פ"א ס"ק נ"ח א"כ תו ממילא בו חייב נמי קנס דע"י חומר השבועה הו"ל כפריש שיקנה בק"ס לבד כמהריב"ל. אכן גם בלעדי ת"כ צ"ע דהא לפי המבואר שורש דברי הט"ז הנ"ל היא משים דסובר דק"ס לא קנה באתרא דכתבי שטרי ובאמת רוב הפוסקים סוברים להיפוך כמ"ש בתשו' חוט המשולש הנ"ל וע' במנ"ח מ"ע של"ו הביא מתוס' יבמות צ"ג דסבר נמי ק"ס קנה אף באתרא דכתבי שטרא ומ"ש הבה"ט ר"ס ק"ץ מדברי ריטב"א קידושין כ"ו דסובר דק"ס לא קנה באתרא דכתבי שטרא אין ראי' דריטב"א שם סובר דגם חזקה אינו מועיל באתרא דכתבו שטרא וא"כ ה"ה ק"ס אבל לדידן דקיי"ל הלכה פסוקה בחו"מ סי' קצ"ב דחזקה קונה בלי שטר ה"ה ק"ס ונהי