מנחת פתים אבן העזר לז

דהו"ל כוודאי ע"י חזקה דהשתא. ולפי"ז יש לומר דסברת ר"ט דמטהר משום דסובר דחזקה דהשתא לאו כלום הוא דדוקא חזקה דמעיקרא מועיל דמאז שנודע לנו הדבר שכן אנו מחזיקין הדבר גם בלהבא אבל להיפוך שנחזיק מעכשיו על למפרע בטרם שנולד לנו שום ריעותא וספק הא לא אמרינן וכעין סברא זו כתבו תוס' סוטה כ"ח ד"ה אינו דין בסוה"ד שם ועי' בש"ש ש"א פי"א יעו"ש ולזה מייתי ר"ט משל לחזק דבריו מבן גרושה שעבד ואח"כ נודע שהיה חלל למפרע דעבודתו כשירה ונהי דשם מגזיה"כ היא דהא נודע שהיה בוודאי חלל אפ"ה כיון דאשכחן דהקילה רחמנא דבכה"ג שעכשיו נודע אין מחזיקין ידיעה זו למפרע כיון דמעיקרא עדן לא הוי שום ספק א"כ עכ"פ בכל ספק שנודע עכשיו שהמקוה חסר אין חזקה דהשתא מועיל להחזיק מקוה זו בחסר למפרע בטרם שנולד לנו שום ריעותא. ור"ע מדמה ד"ז לבע"מ דאם נודע שהיה בע"מ עבודתו פסולה למפרע וה"נ מחזיקין מחזקה דהשתא על למפרע וטעם דברי ר"ע שמדמה ענין זה לבע"מ ולא לב"ג דודאי מצד הסברא חזקה דהשתא אינו מועיל להחזיק ד"ז שכן היה גם מעיקרא בטרם שנולד לנו שום ספק ומה"ט נמי בב"ג התירה רחמנא אפילו אם בוודאי היה חלל כיון דלא נודע לנו אבל בבע"מ שאני דאע"ג דעד עכשיו לא נודע אפ"ה עבודתו פסולה למפרע דכיון דהיה באפשרי לבודקו בשעת עבודה ולראות אם יש בו מום בכה"ג הו"ל כנודע הריעותא לפני העבודה וכה"ג מצינו בפסחים פ"א לענין טומאת התהום שהותר לנזיר ועושה פסח דאם היתה מכוסה במים שאפשר להציץ ולראות אין זה טומאת התהום וע"ש ברש"י ד"ה טמון משא"כ בבן גרושה דאי אפשר לבודקו אם אינו בן גרושה ועד שבאו עדים אי אפשר לנו לידע ד"ז בכה"ג אין פוסלין עבודתו למפרע וא"כ במקוה שנמדד ונמצא חסר שפיר מועיל חזקה דהשתא לשוי' למקוה חסר למפרע כיון דאפשר למדוד המקוה בכל שעה שפיר מחזיקין מהשתא למפרע דהו"ל כנולד הספק מאז כיון דהיה באפשר למדוד בטרם שטבל והיינו דקאמר ר"ע נראה למי דומה מקוה פסולו ביחיד ובע"מ פסולו ביחיד ואל יוכיח ב"ג שפסולו בשנים וקמפרש בגמ' דבע"מ פסולו ביחיד משום דאומר לו תא ואחוי והיינו כיון דשניהם פסולם ביחיד משום דאפשר לברר הדבר מה"ט נמי הו"ל כנודע הדבר למפרע ומחזקינן מהשתא על למפרע משא"כ ב"ג שא"א לברר ולכך פסולו בשנים ואין פוסלין למפרע כיון דלא היה אפשר לדעת עד עכשיו ודוק:

ועפי"ז יש לתרץ קושית התוס' בחולין דף י' ד"ה ודלמא אהא דכתבו שם דבית המוסגר אפילו אשתכח חסר לבתר שבעה אפ"ה מטמאים כל אותם שנכנסו לבית והקשו דהא דמי למקוה שנמדד ונמצא חסר דכל הטהרות שנעשו ע"ג למפרע טמאות משום העמד טמא על חזקתו והרי חסר לפניך וה"נ אוקמינן לגברא בחזקת טהרה והנגע הרי חסר לפניך יעו"ש ולהנ"ל נראה דהא טעמא דמקוה שנמדד ונמצא חסר כל הטהרות שנעשו ע"ג טמאות אפילו ברה"ר משום דאזלינן בתר חזקה דהשתא וטעמא דאזלינן בתר חזקה דהשתא להחזיק על למפרע במקום שלא נודע לנו עד עכשיו היינו משום דמקוה היה אפשר לבודקו והו"ל כנודע הספק על למפרע והא תינח במקוה שהיה אפשר לבדוק בשעת טבילה אבל בהסגר דכתיב ויצא הכהן מן הבית והסגיר דאי אפשר לראות בשעת הסגר אם חסר וכיון דאי אפשר לבדוק דמי לב"ג דאין מחזקינן למפרע ואין חזקה דהשתא מועיל כלום להחזיק שחסר למפרע בזמן שלא נודע שום ריעות' ולא היה אפשר לבדוק וכיון דחזקה דהשתא בבית מוסגר כמאן דליתא א"כ לא דמי למקוה ושפיר טמאים האנשים שנכנסו בתוך הבית ודוק (ואע"ג דאכתי הוי חזקה נגד חזקה וברה"ר טהור. הנה זה קשה על התוס' גופא שהקשו ממקוה ותיפוק לי' דהו"ל חזקה נגד חזקה וכבר הרגיש בזה מהר"ם לובלין בריש נדה יעו"ש מ"ש ליישב):

ועפ"י האמור ניחא לתרץ מה שהקשה הרמב"ן ז"ל הובא בחדושי רשב"א חולין דף י' אהא דאמרינן שם תניא דלא כרב אחא בר"י ויצא הכהן מן הבית כו' ומנין שאם הלך לתוך ביתו והסגיר או שעמד בתוך הבית והסגיר שהסגירו מוסגר ת"ל והסגיר את הבית מכ"מ והקשה רמב"ן דמה זו ראי' לסתור דברי ראב"י דהא ראב"י מודה דאזלינן בתר חזקה בכ"ד מהלמ"מ או מסברא רק דראב"י סובר דמנגע ליכא למילף דיכול לצאת דרך אחוריו ולראות בשעת הסגר דאיכא כגריס אבל לפי האמת גם בהלך לתוך ביתו והסגיר מועיל כמו בכ"ד דאזלינן בתר חזקה וקרא איצטריך לנכנס בתוך הבית והסגיר יעו"ש ולהנ"ל ניחא דהא מדקתני דיצא לביתו והסגיר הסגירו הסגר משמע דהוי הסגר גמור ואם אח"כ נכנסו אנשים ובסוף שבוע נמצא חסר אפ"ה מטמאים האנשים כמו בכל הסגר וכמו נכנס לתוך הבית והסגיר והא ליתא לראב"י דכיון דהוא סובר דיציאה דרך אחוריו שמה יציאה ואע"פ דכתבה תורה ויצא הכהן מן הבית אפשר לראות הנגע בשעת הסגר וכיון דעכ"פ בכה"ג שפיר אפשר לבדוק אם איכא כגריס בשעת הסגר א"כ תו בהלך לתוך ביתו והסגיר דלא ראה את הנגע בשעת מעשה ואח"כ נמצא חסר מהראוי להיות אנשים שנכנסו שם טהורים דהרי חסר לפניך וכקושית תוס' הנ"ל דכיון דאפשר לבדוק בשעת הסגר הו"ל כנודע הספק למפרע ממש כמו במקוה וע"כ דיציא' דרך אחוריו ל"ש יציאה ואי אפשר לראות הנגע בשעת הסגר וכיון דאי אפשר לראות לכך אף שנמצא חסר אח"כ טמא למפרע דחזקת חסר דהשתא אינו מועיל להחזיק חסר למפרע כיון דלא היה באפשרי לבדוק ודמי לב"ג דאין מחזיקין האיסור למפרע וא"כ מוכח מהך ברייתא דלא כראב"י וא"ש מאוד:

והנה הגאון חת"ס בשו"ת הנ"ל כתב להכריח דענין שלח ואחוי היא מטעם דבר שיש לו מתירין דהא בקדושין שם בבן גרושה דפסולו בשנים והא בן גרושה נמי פסולו ביחיד כגון באומר העד ששמע מפי שנים וע"כ דהטעם היא משום דשיל"מ ובאינם לפנינו והדבר טורח לשלוח אחר העדים לא חיישינין לדברי העד משא"כ בבע"מ דיכול לברר תיכף יעו"ש ודבריו תמוהים דכפי הנראה מודה החת"ס דאם העדים לפנינו הו"ל ממש כמי שלח ואחוי דגבי בע"מ א"כ אכתי בן גרושה פסולו ביחיד נמי באומר העד ששמע מפי עדים שהם לפנינו וע"כ לומר דלא דמי לבע"מ דפסולו ביחיד תמיד דלעולם אפשר לברר הדבר משא"כ ב"ג דאין פסולו ביחיד תמיד דאם העד אומר מעדים שאינם לפנינו אין חוששין לדברי העד וא"כ נוכל כמי לומר דאפילו אם אין העדים לפנינו אנו מחויבין לשלוח אחריהם אכתי בן גרושה אין פסולו ביחיד תמיד דהא אם העד אומר שהוא יודע בעצמו שהוא בן גרוש' ואינו אומר שיש עדים או שאומר שהעדים כבר מתו בכה"ג אין העד נאמן ולכך מיקרי פסולו בשנים אבל בע"מ לעולם פסולו ביחיד דהא תמיד אפשר לברר הדבר. ובזה יש לפרש הא דאיתא בקדושין שם דבר אחר מקוה פסולו בגופו ואל יוכיח ב"ג שפסולו מאחרים ולכאורה מה מוסיף בזה על לישנא קמא דקאמר מקוה פסולו ביחיד נראה משום דמעיקרא קאמר ב"ג וב"ח פסולו בשנים ובאמת משכח"ל שב"ג נמי פסולו ביחיד כגון באומר שיברר דבריו עפ"י עדים או כמ"ש לעיל באומר שהדבר מבורר במקום אחר בפי כל דבכה"ג הוי כשלח ואחוי לכך קאמר דההבדל היא דמקוה ובע"מ פסולו מגופו וא"כ לעולם פסולו ביחיד אבל ב"ג פסולו מאחרים ונהי דכשאומר