מנחת פתים אבן העזר לה

יהי' יותר חמור מאשת איש אבל לפי הס"ד דמיתת הבעל אינו מתיר א"כ בח"ש וחב"ח גם באינה זקוקה ליבם כגון שיש לה בנים והבעל מת אפ"ה הבא עליה באשם קאי כמו בחיי הבעל וא"כ שפיר יתכן דמת בלי בנים והיא זקוקה ליבם חמור יותר דהא איכא עלה השתא ב' איסורים חדא מצד איסור אשת איש דהא מיתת הבעל אינו מתיר לכ"ע רק ליבם ועוד מצד זיקת יבם ע"כ שפיר החמירה תורה בלאו דלא תהי' דזר הבא עליה לוקה אף שבחיי הבעל אינו לוקה ודוק:

אך בעיקר יסוד המנ"ח הנ"ל דבח"ש וחב"ח כיון דלית בה מיתה לאו אשה גמורה היא ול"ש בה דין יבום הנה יש להוכיח להיפוך מהא דיבמות י"ט דמבואר שם דאי זיקה ככנוסה מה"ת דיש זיקה הבא על זקוקה לאחיו פוטר אשת אחיו יעו"ש והא ע"י הזיקה לא נעשה נשואה עדיין לאחיו ואף אי יש זיקה אין בה חיוב מיתה הבא עליה ואפ"ה הרי היא כאשתו וביאתה פוטר את אשת אחיו. ובאמת שמגמרא זו תמה בט"ג גיטין מ"ז על הח"מ הנ"ל דמספקא לי' אם היא פוטרת צרותיה ותירץ שם דשם ביאתה של זקוקה פוטר צרתה דהיינו אשת אחיו והח"מ מספקא ליה לענין חליצה דחליצה דידה אינה פוטרת יעו"ש טעמו אבל עכ"פ דברי המנ"ח נסתרים מגמרא הנ"ל והוכחת המנ"ח הנ"ל דלא יתכן שח"ש וחב"ח תהי' חמורה לאח"מ הבעל בזיקה ליבום מחיי הבעל היא רק כתבלין להוכיח סברתו דל"ש יבום רק כשהוא אשתו גמורה לחייב מיתה הבא עליה וכיון דיסוד זה ליתא מגמ' דיבמות הנ"ל אין בהוכחה זו כדאי לדחות דברי הח"מ. והנה הפנ"י הקשה לפי דברי הח"מ הנ"ל דזקוקה ליבום דא"כ משכ"ל אשת ב' מתים מה"ת כגון ח"ש וחב"ח שנתקדשה לראובן ואח"כ לשמעון אחיו ומתו שניהם ולגבי לוי הוי אשת ב' מתים וליתני לה גבי ט"ו נשים פוטרות צרותיהן ובאב"מ העלה דבר חדש דאף דח"ש וחב"ח הבא עליה רק באשם היינו לענין איסור מצד אשת איש אבל לגבי אחיו מטעם קורבה דאשת אח הוי כאשת אח דעלמא דיש בה כרת ואין קידושי שמעון אחיו תופסין כמו בכל ח"כ יעו"ש:

ולענ"ד דאדרבא אם נימא דגם לאחיו אינה רק באשם ולא בכרת ניחא טפי קושי' הפנ"י הנ"ל דהא ערוה דפוטרת צרתה ילפינן מקרא דעליה דכתיב גבי אחות אשה והוקשו כל עריות לאהדדי והנה הא דאשת ב' מתים פוטרת צרתה אף דלאו ערוה היא ע"כ צ"ל כיון דכתיב יבמה יבוא עליה מי שעליה זיקת יבם א' ולא ב' יבמין ופטורה מיבום תו גם ליבם בכרת קיימא מטעם אשת אחיו שלא היה בעולמו דפוטרת צרותיה ועי' תוס' יבמות דף ח' ד"ה תרי איסורי וא"כ בח"ש וחב"ח נהי דאינה עולה ליבום וחליצה מקרא דיבמה יבוא עליה כיון דנתקדשה לראובן ושמעון אחיו ויש עליה זיקת ב' יבמין אבל גם לבתר דאמרינן דאינה עולה ליבום והוי אשת אח שלא במקום מצוה אכתי אינה בכרת לגבי יבם רק באשם כמו לזר בחיי בעלה וכיון דאינה בכרת ל"ד לאחות אשה ואינה פוטרת צרותיה. וממ"נ קושי' הפנ"י לק"מ דאם נימא כסברת האב"מ דלגבי אח כרת איכא ל"מ לה קידושי שני אחים בח"ש וחב"ח דאין קידושין תופסין בח"כ ואם גם לגבי אח באשם דלא כהאב"מ א"כ גם כשהיא אשת ב' מתים אינה פוטרת צרותיה דהא ל"ד לאחות אשה וזה ברור מאוד:

ומ"ש עוד באב"מ להשיג על הח"מ מטעם דכל יבמה שאין כולה לפנים הצד הפנוי שבה כערוה עמ"ש בזה לעיל סי' מ':

סי' מ"ה סעי' א' בהג"ה ויש מחמירין אם שלח בעדים כו' הנה בתה"ד כתב הטעם דבוודאי עשו שליחותן וצ"ע דא"כ בכל קידושין נימא כן דאם יש עדים שנתן לשליח לשם קידושין האשה מקודשת דבוודאי נתן נתן לה ושו"ר בתשו' מהרי"ט ח"ב אה"ע סי' כ"ט ובמח"א ה' אישות שתמהו על תה"ד דל"ש בזה חזקה שע"ש דלמא לא תרצה האשה לקבל הקידושין. והנה בתשו' ר"ת או"ז שאליו רמז התה"ד סי' כ"ו מבואר שם דעת הר"ח שם דכשיש עדים שנתן לשליח הסבלונות ובפני עדים אמר השליח לאשה הרי הטבעת ששלח פלוני לקדשך אף שהעדים לא ראו הנתינה רק אח"כ ראו טבעת יוצאה מת"י מקודשת דבשעת חלות הקידושין ל"ב עדים וראי' מפ' האומר נ"ח דקידשה לאחר ל' מקודשת אף דליכא עדים לאחר ל' בשעת חלות הקידושין ובתה"ד שם הבין בכוונת ר"ח או"ז להאי דפ' האומר לדף ס"ה הן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה יעו"ש והמעיין בגוף תשו' ר"ח יראה דראייתו מהאומר נ"ח ועכ"פ שיטת הר"ח או"ז הנ"ל בזה סותר לדין המבואר לעיל בהג"ה סי' מ"ב סעי' ד' בשם תשו' רשב"א דבעינן שיראו עדים הנתינה וכ"ז היא דעת הר"ח ודעת הר"ש שם בתשו' הנ"ל דבשליחות סבלונות ל"ב עדים וגם בקידושין הא דמקדש בלי עדים אין חוששין לקידושין היינו בדלא שדיך אבל בדשדיך לא בעינן עדים וכיון דסבלונות לאחר שדוכין היא ל"ב עדים יעו"ש וזה נגד כל הפוסקים דלא מחלקי כלל בהכי ובכל גווני המקדש בלא עדים אין חוששין לקידושין והר"ש שם מביא ראי' מהא דלא מצריכין לקדש הקטנה עוד הפעם כשתגדיל וע"כ דאנן סהדי דוודאי בעל לשם קידושין אף דליכא עידי יחוד ובזה אזיל בשיטת הרא"ה שהובא בריב"ש דכל שדר עמה כאיש עם אשתו ל"ב עידי יחוד ועי' באב"מ כאן ס"ק ח':

סי' מ"ו סעי' א' יצא עליה קול. ואם יצא קול שנתקדשה קידושין דרבנן אי חוששין לקלא תליא בפלוגתא דלעיל סי' ו' סעי' ה' לענין קול חלוצה כ"כ במ"ל פי"ט מאישות ה' כ"ב ועי' לעיל סי' מ"ה סוף ס"א בהג"ה ובדין יצא עליו קול ממזרת ושפחה אם חוששין פליגי רמב"ם וראב"ד פי"ז מה' א"ב ועי' נוב"י מה"ק חלק אה"ע סי' ס"א. (סעי' ד') ומברר אח"כ ששקר היה הקול. בכתובות דף כ"ו ע"ב מבואר דע"י ע"א שהעיד ששקר הדבר מבטלין הקול ועי' ברש"י שם ד"ה ואסיקני' ובתשו' מהר"ם ב"ב החדשות סי' קל"ו:

סעי' ח' קול היוצא לאחר נשואין. אעתיק בזה מה שהשבתי לש"ב הרב וכו' מו"ה דוד רינס נ"י שהוא כעת אבד"ק סאהל:

ע"ד השאלה באיש א' אשר זה איזה שנים נשא אשה בחזקת בתולה וכעת בא אגרת מקאנשטאנטינא מא"ש אחד כי האשה הנ"ל היא אשתו מאז שנתקדשה לו כדת ויש לו בנים מאתה ויוכלו לחקור אחר הדבר אצל ר' יודא ליב קנעפפיר רב בעיר קאנשטאנטינא הנ"ל ועוד מכמה אנשים היודעים אותה שהיא אשתו ולא נתגרשה מאתו וגם שלח לסימן תמונתה (פאטאגראפי) וכאשר שאלו להאשה הנ"ל מתחילה כיחשה לגמרי כי לא היתה מעולם בעיר קאנש' הנ"ל ושוב הודית כי היתה שמה אבל לא ניסת לשום אדם שם והיתה פנוי' כשקידשה האיש:

והנה מ"ש מעכ"ת לדמות זה למי שאמר קדשתי את בתי ובא א' ואמר אני קדשתיה דנאמן משום דאין אדם חוטא ולא לו וה"נ דכוותי' דהא לדידי' אסור' בכל ענין ליתא דדוקא שם דליכא חזקה להיפוך מועיל הסברא דאין אדם חוטא ולא לו כמ"ש בר"ן שם אבל בנ"ד דיש לה חזקת היתר לבעלה אין דבר שבערוה פחות משנים ודמי לאומר לאשה קדשתיך דאינו נאמן כדאי' באה"ע סי' מ"ח אמנם לדינא נלע"ד לחוש בנ"ד ולאסרה לבעלה עד שיבררו הדבר ע"י מכתב להרבנים מקאנש' דהא אמרינן בקידושין דף ס"ו דלענין בע"מ ע"א נאמן משום דאמר לי' שלח ואחוי וע' תוס' שם דה"ה בכל דבר שיוכל להתברר עד אחד נאמן