מנחת פתים אבן העזר לג

האמ"ל מה שסיים אח"כ וואדי היא דבר שחוק בעלמא ואינו סותר לשון הקידושין ואפ"ה דן לה הנוב"י לחזרה מקידושין מכ"ש הכא דלשון "מאן כפרה ביסט דיא" היא באמת ענין הסותר לקידושין שהרי קידושין לקרבה ולחבבה והדברים הנ"ל הם דברי שנאה ומהתלות ולצון גם יחד וכיוצא לזה כתבו תוס' ב"ב קע"ו ד"ה. ה"נ דכתב בו אני פלוני ערב והקשו שם מ"ש משאילו ותירצו דשאני שאילו בשלום שדומה לסותר הגט יעו"ש והכא בשעת קידושין כשאמר לשון שנאה ומהתלות כנ"ל הוא סותר ללשון קידושין ע"כ נלע"ד לדינא שהבתולה שריא לעלמ' בלי גט. אך כ"ז כשסיים דבריו הנ"ל קודם שנתן לידה אבל אם אמר האמ"ל קודם נתינה ונתן לה ואח"כ אמר דברי שחוק הנ"ל אף שאמר כן בתוכ"ד לאו כלום היא דבקידושין תוכ"ד כד"ד וצריכה גט וכמ"ש בנוב"י סי' נ"ט הנ"ל ותשו' גבעת פנחס סי' כ"ח:

סעי' ב' המקדש שלא בעדים. עי' בהגהות לשו"ת ר"ח או"ז סי' רל"ז מסופק לדינא בנשבעו העדים עד"ר שלא לגלות הדבר לשום אדם אם הוי קידושין ותוכן הספק עפ"י דברי הפנ"י בטעמא דב' מודים לא מהני בקידושין אף דבממון מהני משום דבקידושין העיקר היא משום דאסרה אכ"ע וכיון דבליכא עדים אינה נאסרת אכ"ע ולכך גם לגבי דידי' לאו קידושין היא דכל קידושין דלא מהני לאסרה אכ"ע לאו קידושין היא א"כ גם בנשבעו העדים עד"ר יש לומר כן יעו"ש ולדעתי פשוט דהוי קידושין דהא הועילו הקידושין לאסרה על העדים שראו וגם על סברת הפנ"י יש לתמוה לשיטת הפוסקים דמקדש בע"א אין חוששין לקידושין אף ששניהם מודים ולפי טעמו הנ"ל מדוע לא הוי עכ"פ הועילו הקידושין לאסרה על העד שראה והא דצריכין שיועילו הקידושין לאסרה אכ"ע ע"כ לאו דוקא היא דאפילו כשהועילו לאסרה על אחד סגי כדאי' בגיטין פ"ג כגון שבא שמעון וקידשה סתם דאהני לאסרה על ראובן יעו"ש. וגם בעיקר סברת הפנ"י אף דכן מבואר בגיטין פ"ג דכל קידושין דלא מהני לאסרה לאו כלום היא מכ"מ יש לומר דוקא שם דהא כשקידשה שמעון לא הועילו הקידושין להתירה לו דהא היא מקודשת לראובן ואסורה עליו משום א"א וכמ"ש הרשב"א שם ולכך לא הוי קידושין כ"א כשאסרה על ראובן דאל"כ הרי לא הועילו הקידושין כלום אבל בעלמא דהקידושין הועילו להיות אשתו המותרת לו שפיר יש לומר דהוי קידושין אף דלא נאסרה מחמתו לעלמא:

שם בהג"ה ויש מחמירין אם מקדש לפני ע"א. בנב"י סי' מה"ת חאה"ע ע"ה הביא ראי' דמקדש בע"א לאו כלום היא מהא דקידושין מ"ג מיתבי אמר לשלשה צאו וקידשו לי אשה כו' ע"כ לא פליגי אלא בשלשה אבל בשנים דברי הכל לא והא בשנים נמי א' נעשה שליח וא' עד וע"כ דסתמא דש"ס דאין חוששין לשום קידושין בע"א דלא כרב פפא. והנלע"ד בזה דהנה בקידושין ס"ה אהא דאמר ר"נ המקדש בע"א אין חוששין לקידושין איתבי' המקדש את אשתו ולנה עמו בפונדקי ב"ש אומרים אינה צריכה הימנו גט שני וב"ה אומרים צריכה הימנו גט שני כו' אלא לאו בעד אחד ופירש"י ושניהם מודים. ותמה במקנה שם דא"כ עכ"פ מוכח דב"ש סברי דאין חוששין לקידושי ע"א ודלמא ר"כ כב"ש ס"ל בזה וגם תמה דמהיכי תיתי לאוקים פלוגתייהו בהכי ונראה דהנה בטעמא דמ"ד חוששין לקידושי ע"א ביאר בנוב"י מה"ק חאה"ע סי' ס' כיון דילפינין מגז"ש דבר דבר ערוה מממון דכתיב עפ"י שנים עדים יקום דבר וכיון דבממון ע"א מיהו מחייב שבועה לכך חיישינן לקידושין יעו"ש ובנוב"י מה"ת סי' ע"ה הנ"ל והנה בהא דאמרינן. שם בקידושין מאי דעתך דילפת דבר דבר מממון כו' הקשה הפנ"י שם מנלן דילפינן מממון הא בהאי קרא כתיב לא יקום ע"א באיש לכל עון ולכל חטאת עפ"י שנים עדים יקום דבר א"כ דלמא הך דבר בעונשין מיירי כגון מלקות ומיתה דבזה אין הודאת בע"ד מועיל ואיתקש קידושין להאי דבר ובפנ"י שם כתב עפ"י דברי הספרי דקרא לא מיירי כלל מעונשין רק מקרבן וממון יעויש אבל ברש"י עה"ת פ' שופטים פירש להדיא דלכל עון ולכל חטאת היינו עונש גוף וממון יעו"ש א"כ קרא דיקום דבר בתרוייהו מיירי בעונשי הגוף וממון וא"כ קשה דלמא איתקש דבר שבערוה לעונשי הגוף כגון מיתה ומלקות אמנם הדבר נכון למאי דקיי"ל בקידושין מ"ג באומר לשנים צאו וקידשו לי את האשה הן הן עדיו יעו"ש א"כ ע"כ קים לן דדבר שבערוה איתקש לממון ולא לעונשי הגוף דאם נימא דאיתקש לעונשי הגוף א"כ אמאי יהי' שליח עד הא בעונשי הגוף לא משכחת לה כלל שיהי' השליח עד לחייב את המשלח מלקות או מיתה דהא קיי"ל אין שליח לדבר עבירה והשליח חייב א"כ אי אפשר לו להיות עד דהא בעל דבר הוא וע"כ דקים להו לחז"ל דדבר דעפ"י שנים בממון מיירי ואיתקש דבר שבערוה לממון ובהנהו שליח נעשה עד ע"כ פריך שפיר מאי דעתך דילפת דבר דבר מממון דע"כ מממון ילפינן:

והשתא ניחא הא דמוקי פלוגתייהו דב"ש וב"ה בהא דהמקדש בע"א אי חוששין לקידושין דהא למ"ד חוששין לקידושין הטעם משום דע"א עכ"פ גם לענין ממון קם לשבועה וכמ"ש לעיל וכ"ז אם הילפותא דערות דבר מעפ"י שנים עדים יקום דבר היא ממון אבל אי נימא דיקום דבר היינו גם בעונשי הגוף וא"כ איתקש דבר שבערוה לזה ובעונשי הגוף אין ע"א מועיל כלום א"כ גם מקדש בע"א אינו כלום והשתא ב"ש וב"ה לטעמייהו אזלי דלמאי דמסיק בקידושין מ"ג איפוך כו' ס"ל לב"ש אין שליח נעשה עד וב"ה סברי שליח נעשה עד יעו"ש וכיון דב"ש אין שליח נעשה עד ס"ל יתכן שפיר דסבר דבר דבר דילפינן היינו מעונשי הגוף ובתרוויהו אין שליח נעשה עד וא"כ ממילא המקדש בע"א אין חוששין לקידושין דהא בעונשי הגוף אין ע"א מועיל כלום אבל לב"ה דסברי שליח נעשה עד בקידושין ע"כ דדבר דבר מממון ילפי וכיון דבממון ע"א קם לשבועה גם לענין קידושין חוששין ובזה א"ש נמי הא דהקשה המקנה הנ"ל דלמא ר"נ כב"ש דהא בקידושין מ"ג אמר רבא אמר ר"נ האומר לשנים צאו וקידשו לי את האשה הן הן עדיו יעו"ש הרי דסובר כב"ה דשל"ח נעשה עד א"כ ע"כ סובר נמי בזה כב"ה דמקדש בע"א חוששין לקידושין דהא בהא תליא והשתא מיושב קושי' הנוב"י סי' ע"ה דלמאי דקס"ד דכ"ע סברי אין שליח נעשה עד א"כ לכ"ע אין חוששין לקידושין בע"א אבל למאי דמסקינן להלכה דשליח נעשה עד שפיר יש לומר דהלכתא כרב פפא דחוששין לקידושין. וא"ש. אמנם בגוף הדבר שכתבתי דלמאי דקיי"ל שליח נעשה עד א"א לומר דהילפותא היא מעונשי הגוף דהא אין שליח לד"ע והשליח חייב ואינו נעשה עד. ויש לדון בזה להפוסקים דסברי דהיכא דשליח לאו בר חיובא המשלח חייב א"כ משכ"ל גם לענין מלקות שליח נעשה עד כגון בכהן שאמר לישראל צא וקדש לי אשה גרושה דהשליח הזה מצטרף עם אחר להעיד שקידש הגרושה לחייב המשלח מלקות. וכה ראיתי בנוב"י מה"ק חאה"ע סי' פ' אות כ' שדיקדק בהא דאמר רבא מודה שמאי באומר לחבירו צא ובעול את הערוה או אכול חלב דמשלח פטור מדוע לא נקיט אכול נבלה משום דבאיסורי לאו דליכא קרבן בלא"ה פטור המשלח משום דהוי התר"ס דלמא לא ישמע לו השליח ולכך נקיט חלב דאיכא כרת ובשוגג חייב חטאת ונ"מ לענין חיוב חטאת אלא דהקשה מהא דאמר לשליח צא והרוג את הנפש דשמאי אומר