מנחת פתים אבן העזר לא

הנאה מחבירו ויש לו מרתף מושכר בעיר דשרי ליהנות משום דאין דעתו על מה שהשכיר ול"ד להא דנודר אין דעתו ע"מ שהפקיר דאידחא לה בגמרא משום דשם לא יצא מרשותו כלל אבל הכא עכ"פ יצא מרשותו לשעתו בשכירות יעו"ש וא"כ הכא דקידושי קטן אינם כלום אף לשעה שפיר גם הוא בכלל ועי' ב"ק ק"ב בהא דכל המקדיש אין דעתו על כסות אשתו ובניו ובשט"מ שם בשם רשב"א וצ"ע:

סי' ל"ח סעי' א' ושיהיה הן שלו קודם ללאו. הנה בתוס' קידושין כתבו הא דבסוטה הוי לאו קודם להן דהא אם לא שכב כתיב ברישא ותירצו דמה שאנו רוצין חשוב הן ואנו רוצין שתתקיים דבריה שלא שכב איש אותה ובט"ז הקשה מהא דגיטין ע"ה בגט ש"מ דמוכח דצריך להיות אם מתי ברישא אף דאנו רוצין שלא ימות ולענ"ד יש לומר דלכאורה לפימ"ש המ"ל ובאב"מ דבתנאי דלשעבר ל"ב משפטי התנאים רק ת"כ בעינן גם בזה וא"כ מאי הקשו תוס' מסוטה הא שם כלשעבר היא וצריך לומר כיון דמשביעין אותה גם על העתיד שאם תזנה ובדקוה המים כדאי' בסוטה י"ח א"כ להבא הוא ובעינן הן קודם ללאו והשתא כיון דקושי' תוס' רק מלהבא יש לומר דהא דחידשו תוס' דמה שאנו רוצין חשיב הן הוא רק בדבר התלוי ברצון שלה דהא אם לא תרצה לזנות לא תזנה ולכך זה חשיב הן שלא תזנה אבל באם מתי כיון שדבר זה בידי שמים ואינו תלוי ברצון אדם אין הרצון מועיל לשוי' עי"ז הן וא"ש:

סי' ל"ט סעי' א' ע"מ שאין עליה נדרים עי' במקנה דבנדר נטולה אני מן היהודים גם בלא התנה לא הוי קידושין כיון דאינה ראוי לתשמיש יעו"ש וכעין זה כתב באב"מ ס"ק ט' ולענ"ד צ"ע טובא דהא במקדש ח"ל מקודשת אף שלא הכיר בה כמ"ש בנוב"י מה"ת חאה"ע סי' פ' בארוכה ומוכח דאיסור ל"ד למום דאיילנות:

סעי' ה' הר"ז מקודשת מספק עי' בפ"ת בשם גליא מסכתא דכל היכא דהוי רק קידושי ספק ליכא חדרגמ"ה לגרש בע"כ או לישא אחרת דעל ספק לא גזר יעו"ש ומצאתי בתשו' ר"ח או"ז סי' ע' דבספק קידושין כפינין לה לקבל גט וכיוצא לזה כתב ר"מ הספרדי דבספק איסורין או ספק זיקה כפינין לי' למיתב לה גיטא או לחלוץ לה דנהי דספק לאיסורא אבל לעגנה לאיתתא כי היכי דתינסוב בע"כ למאן דלא ניחא לי' בגוויה לא מהני ספיקא עכ"ל ועי' לעיל סי' ל"ז סעי' ט"ז מבואר דבקשאמ"ל כופין לגרש וע"ע לקמן סי' מ"ב בח"מ ס"ק י"ג ובש"ך שם ולענין דברי הג"מ הנ"ל דליכא חדרגמ"ה בהא הנה בתשו' מהרי"ל סי' צ"ו מצאתי להדיא דגם בספק קידושין איכא חדרגמ"ה יעו"ש:

סי' מ' סעי' ד' קידושי כולם תופסין בה עט"ז ס"ק ח' בשם הב"ח דנ"מ בין קידושי ודאי לספק באם מת חד מינייהו והיא ערוה לאחיו פוטרת צרותי' יעו"ש ובמקנה כתב דמשמע מדברי הב"ח דדוקא בערוה כגון בתו ואחותו ותיפוק לי' דהויא אשת איש וזה ג"כ ערוה כמ"ש רשב"א גיטין פ"ב. ונראה דהב"ח סובר דאשת איש לא הוי ערוה כיון דאפשר לפטרה בגט וכירושלמי הובא בתוס' יבמות י' ועי' בבית מאיר סי' קס"ט והרשב"א שם שפיר הקשה דהא כשמת ראובן ועדיין היא מקודשת לשמעון אחיו הא לא חזיא ללוי גם אם יגרש שמעון דהוי לי' גרושת אחיו אבל הכא במקודשת לאיש זר לא מיקרי ערוה ובסברת הט"ז בהשגתו על הב"ח אף שראייתו מסי' קע"ג תמוה כמ"ש המקנה אבל כוונתו נראה דכיון דאסורה משום אשת איש הוי כצרת ערוה שלא במקום מצוה וכמו במגורשת חוץ מפלוני לסברת הרמב"ן ריש יבמות ועי' רשב"א שם ויש לחלק:

סי' מ"ב אעתיק פה מ"ש בתשו' להרב וכו' מו"ה ישראל איסר איזינבערג נ"י ראבד"ק באקאווסק ע"ד שאלתו בעסק ביש שבחור א' קידש בתולה ואומר עתה שלשחוק כיון כפי שבאו הדברים בארוכה בגב"ע ומעכ"ת האריך בטעמים להתירה בלי גט ולאשר גם בגב"ע אין הדברים מבוארים כל הצורך ע"כ אבאר הנלע"ד בכל אופנים. הנה אם אמירת הבחור הראמק"ל היה לאחר נתינת הטבעת לידה היה נראה פשוט שאין כאן חשש קידושין כלל כיון דהיא ביקשה מהבחור להראות לה הטבעת שתראה אם הוא של זהב או של כסף ונתן לה ואח"כ אמר לה הראמק"ל הו"ל שתיקה דלאחר מתן מעות דלאו כלום הוא ואף שבתשו' הרי"מ ז"ל חאה"ע סי' י"ח בסופו חוכך להחמיר בנידון כזה ממש כיון דלא נתן לה בפירוש בתורת פקדון איכא למימר דאם לא ניחא לה תשדינהו ולשון הפוסקים להקל הוא דוקא בנתן לה בפירוש לפקדון דחיישא למישדנהו משום חיוב אחריות ושוב כתב דהפוסקים אתי לאפוקי רק סתמא דלאו מתנה היא כשנתן סתם וגם חיוב אחריות ליכא כיין שלא נתן החפץ בתורת שמירה משא"כ בשאלה החפץ לראותו נתחייבו באחריות עכ"פ כש"ח ולא החליט הדבר להיתר. ואני תמה עליו שאפילו בנתן סתם הכריע במהרי"ט ח"ב אה"ע סי' מ"ג להקל משום דאיכא למימר הא דלא שדתינהו משום דבמתנה יהיב לה יעו"ש והיינו אף דבאמת כתב המהרי"ט שם דנותן סתם לאו במתנה יהיב אפי"ה איכא למימר דהיא קסברה כן ולכך לא שדינהו גם הגאון בחת"ס אה"ע ח"א סי' ק"א כתב להקל בזה מטעם אחר דחיישא לנשדינהו דגם כשנתן לה סתם סברה דתתחייב באחריות יעו"ש וכן יש להוכיח מדברי י"מ שברשב"א וריטב"א קדושין י"ג שפירשו הא דאמר ר"ה ברי' דר"י שם סברה אי שדינא להו ומתברנא מתחייבא באחריות היינו שהיא סברה כן אף דהאמת אינו כן דאם זרק פקדון לתוך ד' אמותיו נפטר משמירה יעו"ש ולפי"ז הא דחיישינן בהנהו עובדא דציפתא משום דקים לן דליכא למיטעי כלל בהכי כיון דמעיקרא נתן לה בתורת קידושין וודאי יודעת שאינה חייבת באחריות א"כ בנתן לה סתם דיש לומר שטעתה שתתחייב באחריות דמי לפקדון. ולכאור' יש מקום להוכיח מרשב"א קדושין י"ב כהרי"מ הנ"ל דאהא דשלחו מתם חושו לה הקשו הראשונים דבלא"ה יש חשש קידושין דשמא שו"פ במדי ותירץ הרשב"א ז"ל דנ"מ לזרק לה מעות בחיקה ואח"כ אמר לה הראמ"ל יעו"ש ומוכח דבנתן לה סתם הדין כמו בקידש בציפתא דאסא דגם לאחר מתן מעות מקודשת ול"ד לפקדון דבזה לא חיישא כלל שתתחייב באחריות והו"ל למישדינהו אכן נראה דאדרבא מדברי רשב"א מוכח דבכה"ג לא הוי קידושין דהא יש לדקדק בדבריו שכתב שזרק לה למה לי' למימר שזרק לה לימא שנתן לה ואח"כ אמר אלא ע"כ דבנתן לה סתם גם לר"ה אינה מקודשת כיון דנתן לה סתמא יכול להיות דאדעת פקדון או הלוואה קיבלתו ולכך חששה למישדינהו משום חיוב אחריות אבל בזרק לה סתם ליכא למיטעי כלל שתתחייב באחריות דהא לא קיבלה ברצון רק הוא זרק לה וכשם שהוא זרק לה היתה היא רשאה לזרוק לו המעות בחזרה ודמי ממש לעובדא דציפתא דמקודשת לר"ה ברי' דר"י וזה ברור. והרשב"א ז"ל לשיטתו בכתובות ר"פ שני דייני דסתם לאו מתנה היא דאל"כ גם לר"ה אינה מקודשת. ומ"ש רשב"א בחי' לקידושין ז' דסתם הוי כמתנה כבר עמדו בזה המחברים עי' קצה"ח סי' שס"ג ואב"מ סי' כ"ז ס"ק ט' ותשו' חת"ס סי' ק"א הנ"ל:

ועכ"פ בנידון שאלתינו דבאמת היא חייבת באחריות כיון דביקשה ממנו הטבעת לראות' בזה הדבר פשוט אף שלא אמר לשון פקדון להדיא דינו כפקדן