מנחת פתים אבן העזר ל

א"ד ומבטל מעשה משא"כ מעשה כזו דבידו לבטלו ועכ"פ אם נימא כן דכל דניתן לו ע"מ להחזיר בת"כ אם היא קידש אשה אח"כ וכדומה שנתנו לאחר ע"מ להחזיר ל"ב כפילא והתנאי קיים יש ליישב הא דדיקדקו התוס' בקידושין ו' מהא דרבא נטלו והחזירו יצא לא החזירו לא יצא והא לא הוי ת"כ והקשו המחברי' דלמה לא הקשו תוס' על מימרא דרבא הקדומה שם הילך מנה ע"מ שתחזירהו לי במכר ל"ק ובאש' אינה מקודשת דהא לא התנה ת"כ ותנאי בטל ומעשה קיים ולמה לא תהי' מקודשת ולהנ"ל יתכן דרבא מיירי כשנותן לו ע"מ להחזיר בת"כ והוא קידש בו אשה וסגי בע"מ להחזיר גרידא אף בלי ת"כ ומטעמים הנ"ל אבל באידך מימרא דרבא דמפרש אם נטלו והחזירו יצא מוכח דלא מיירי שניתן להנותן ג"כ ע"מ להחזיר בת"כ דא"כ היכי קתני נטלו והחזירו יצא הא גם בזה לא יצא עדיין אם היא לא יחזיר להראשון שנתנו לידו ע"מ להחזיר וע"כ דמיירי שנתן לו אתרוג שלו ע"מ להחזיר וממיל' דכשהחזיר לו בודאי יצא וע"כ הקשו דגם בלא החזירו יצא דבעינן ת"כ ותירצו דבאתרוג הוי אומדנא דמוכח ול"ב ת"כ וא"ש. ואפשר דאפילו להרא"ש דסובר דגם באתרוג בעינן ת"כ מכ"מ בנותן לו ע"מ להחזיר בת"כ והוא קידש בו אשה או נתנו לחבירו ע"מ להחזיר בלי כפילא הוי תנאי גמור דנהי דהרא"ש לית לי' אומדנא שכתב תוס' דמסתמא נתן לו שיברך על אתרוג שלו אבל הכא שהוא מחיוב להחזיר החפץ להראשון הוי מוכח טפי דאדעתא דהכי נתנו:

והנה הב"ש כתב דגם לדעת הרא"ש דבעינן כפילא מכ"מ יש לומר דבלא כפלי' לתנאיו נמי אינה מקודשת דדמיא למע"ש או לקידש בחוב של אחר דלא סמ"ד. ובאב"מ השיג עליו וכ' דדוקא במעמ"ש שייך לומר לא סמ"ד כיון דבאמת יכול למחול אבל הכא דמדינא זכתה בקידושין שניתן לה ל"ש לא סמכה דעתה. ולענ"ד נראה כהב"ש מהא דקידושין ח' כי פליגי בקידש' בחמשין ושוה חמשין רב יוסף אמר צריכה שומא כיון דאיתתא לא בקיאה לא סמ"ד וע' לקמן סי' ל"א סעי' ב' דבקידשה באבנים טובות בעי שומא מה"ט וא"כ הכ"נ כיון דהיא סברה עפ"י הדעת הפשוט דהתנאי קיים א"כ אינו נותן לה מתנה גמורה ולא סמ"ד אף שהאמת אינו כן. ומה שהביא באב"מ ראיה לדבריו דבקידשה בשט"ח בלא אמר לה קני לך איהו וכל שיעבודי' לרבי מקודשת כדאי' בקידושין מ"ח והא לא סמ"ד אם הלכה כרבי או כרבנן לאו ראי' היא דאדרבא איתתא לאו דינא גמורי ועפ"י הסברא הפשוטה בוודאי כשנתן לה שט"ח סמכה דעתה משא"כ במתנה עמ"ל גם בלי כפילא לא סמ"ד דמצד הדעת הפשוט ל"ב כפילא וכמ"ש תוס' קידושין דף ס"א ד"ה בשלמא בשם הר"י. אכן לפי דעת המקנה בקו"א לקמן ר"ס ל"א דלענין שו"פ ל"ש לא סמ"ד כיון דאם לא יהי' שו"פ בודאי לא תתקדש א"כ ה"נ לענין תנאי יש לומר כן דהא אם התנאי קיים בודאי לא תתקדש אך במהרש"א על תוס' קידושין ח' ד"ה מנא אמינא מבואר דלא כמקנה הנ"ל:

סעי' י' ואמרה לו בלשון שחוק. ע' בב"ש דהיינו דאמרה בלשון כפול הבה מיהבא וצ"ע בכל הדינים שבסעי' זה אם שייכים נמי לענין מקח וממכר כגון אם אמר א' לחבירו תן לי חפץ זה והשיב אם אתן לך תהי' שדך מכורה לי ואמר תן לי ונתן לו וכן דינו של הר"ן כשהלוקח התחיל אם אתן לך זה תהי' שדך מכורה לי והשיב בלשון כפל אם הוי מכר:

סי' ל סעי' ה' או ברשות שאינה של שניהם פירוש ברשות של אדם אחר כמ"ש בב"ח וע' במקנה ודברי הדו"פ כאן שכתב ברשות שאינו של שניהם היינו סמטא או צידי רה"ר יעו"ש צ"ע:

סעי' ז' נטלתו וזרקתו לים. ע' בד"מ כאן דזה מיירי דוקא בלא אמרה לו תחילה קדשוני יעו"ש וכ"ה בתשו' מיימוני שהובא לקמן בהג"ה לקמן ר"ס מ"ב והנה הא דזרקתו לים נראה ודאי דהיינו תוכ"ד דוקא וכ"ה בח"ץ סי' קט"ו הובא בפ"ת ובמקנה כתב כיון דזרקה ועשתה מעשה כזה היא דמהני תוכ"ד משום דאתי מעשה ומבטל דיבור יעו"ש וע' בירושלמי פ"ב דקידושין ה"א התקדשי לי בסלע זו ואמרה השליכהו לים אינה מקודשת ובמראה"פ שם כתב דזה היא האי דינא דבבלי דף ח' דנטלהו וזרקתו וקמ"ל בירושלמי דאפי' לא זרקתו בעצמו רק אמרה זרקהו לים אינה מקודשת יעו"ש וא"כ מוכח דאפילו בלי עשות מעשה מועיל תוכ"ד וע"כ כהח"ץ הנ"ל דמה"ט מועיל תוכ"ד כיון שלא מתרצית מעיקרא על הקידושין מועיל עדיין ג"כ בתוכ"ד דלא קיבלה לשם קידושין ודוק (סעי' ט') היה סלע של שניהם. והנה לתוס' מיירי הכא בניתן אח"כ לתוך חיקה דהא חצר של שניהם אין קונין זמ"ז וע' בח"מ וצ"ע באם אדם אחר אמר לה הילך מנה והתקדשי לפלוני והניח המנה בסלע של שניהם דהיינו של האשה ושל האיש שרוצה להתקדש לו דלכאורה בזה ודאי מקודשת דהא מאדם אחר שפיר קונה חצר השותפין מיהו לנה"מ סי' ר"ס אם הא' לא קנה גם השני לא קנה כלום א"כ כיון שמקנה רק לה ולא לו לא קנתה אבל דבריו צ"ע כמ"ש בחיבורי מ"פ שם ושפיר מקודשת אך כיון דעכ"פ יותר מפלגא ודאי אינה קונה והוא קידשה בכל המנה אינה מקודשת אם קידשה במנה זו ואם במנה סתם יש לומר דמקודשת וישלים ודוק:

סי' ל"ב סעי' ד' כתבו בכת"י. ע' ב"ש דלמ"ד ע"מ כרתי אין כת"י מועיל כלום ובקו"א למקנה השיג עליו די"ל כת"י הוי כע"מ יעו"ש וכ"ה ברע"ב פ"ט דגיטין מ"ד דגם למ"ד ע"מ כרתי מועיל כת"י:

סי' ל"ד סעי' א' חופה וקידושין ע' בח"מ בשם בעה"ע. ובריטב"א ותר"י הובא בשט"מ כתובות ז' השיגו עליו וכתבו דצ"ל חופה וקידושין וע' ט"ז:

סעי' ג. בלא הזכרת שם ע' בח"מ שכ' ובדוכתי אחריתי אמרינן טוב לברך בלא שם ומלכות ובפ"ת כתב דלא נמצא כן בשום מקום רק באו"ח סי' רכ"ה. ובאמת מבואר בב"י או"ח סי' רי"ד כמה ברכות בלי שם ומלכות וע' מג"א שם וסי' מ"ו ס"ק י"ב ולקמן באה"ע סו"ס קס"ט:

סי' ל"ז סעי' ז' בהג"ה או יעמוד אצלה ע' רש"י שבת קל"ג ע"א ד"ה ואי איכא וברש"י יבמות קי"ז ד"ה בעושה. ומ"ש כאן דהוי כקיבלן בעצמו צ"ע להמעיין בתה"ד שם סי' רי"ג:

(שם) כאילו מחזיק בידה בשעת קבלה דמי. צ"ע דהמעיין בפסקי מהרא"י שם כ' דזה הוי כאומר צאי וקבלי קידושיך אבל לא הוי כמחזיק בידה בשעת קבלה. (סעי' ט"ו) גם היא ס"מ ע' ב"ש ס"ק ל"ט אף דבעשה שליח לקנות לו קרקע ידוע אמרינן דמסתמא קנה אותה למשלח הכא שאני משום דיותר י"ל דקידש הבנות דמצוה רמיא עליו יעו"ש ולב"ש צ"ע בשלח חבירו לקנות לו אתרוג ידוע לצורך מצוה דאולי נאמן לומר שקנה לעצמו כיון דמצוה הוא ורוצה לזכות הוא עצמו במצוה:

(סעי' ט"ז) אפילו היו עסוקים בה ע' ב"ש ס"ק ו' באם קידש א' לקטן ובא א' ואמר מקודשת לי בתך אותה שנתקדשה לקטן אינה בכלל אף דאין קידושי קטן תופסין ולענ"ד זה דומה לסברת הגמרא כל הנודר אין דעתו על מה שהפקיר בנדרים מ"ג אבל שם בגמרא אידחא לה האי סברא וע' בר"ן לנדרים מ"ו ד"ה היכי דמי שכ' בטעמא דמודר