מנחת פתים אבן העזר כח

דל"ח למ"א ודאי יוצאת בלי גט הא גם א"א ודאי כשניסת בעי גט ושם הא נתייחדה עמו לשם פילגש דהוי כניסת וגם בתשב"ץ ח"ג סי' קפ"ט נראה להדיא דסובר דא"א שניסת במזיד א"צ גט משני וכ"כ להדיא בב"ש סי' קמ"ב ס"ק י"ב דאפילו ניסת א"צ גט משני וע"כ הטעם משום דניסת במזיד וע' בתשו' שו"מ מהת"ש ח"א סי' רמ"ב נראה דעתו דניסת במזיד א"צ גט אבל לא הזכיר מכל הפוסקים הנ"ל וצ"ע לדינא:

סי' כ' סעי' א' דהיינו שהכניס ע' ב"ש ס"ק ג' בסופו מכ"מ חייב מלקות בח"ל או ח"כ ט"ס היא וצ"ל בחייבי מיתות או בח"כ דבח"ל פטור על נשיקה כמו על שאר קרובות כמ"ש המ"מ בפ"א מא"ב:

שם ונ"ל דה"ה דאינה נאסרת ע' ב"ש דמשמש באבר מת נאסרה לבעלה ודבריו צ"ע וכבר כתבתי בזה בחיבורי מנחת קנאות לסוטה כ"ו ע"ב:

(סי' כ"א) סעי' ה' בהג"ה וי"א דה"ה וכו' בכל ערוה. משמע דהיינו באשת איש ולא בפנוי' וכ"ה בד"מ כאן ס"ק א' בשם ב"ש אבל מדכ' רמ"א דה"ה דקאי על המחבר דאוסר מזיגת הכוס ע"ז קאמר דה"ה לאכול בקערה אחת והמחבר הא גם בפנוי' אוסר מזיגת הכוס דהא אוסר גם בשפחה משוחררת דהוי כפנויה וכ"נ מהד"מ שהוכיח מהטור וא"כ צ"ע שכתב רמ"א לשון אסור בכל ערוה דמורה דרק בא"א קאמר ולא בפנויה:

(סעי' ז') זה ישן וכתב בנת"ל דכשהגיע לזמן הזה גם חיבוק ונישוק אסור ובב"ש ס"ק ט"ו מבואר דשרי וכ"מ במג"א או"ח ר"ס רע"ד בשם האר"י זצ"ל שהיה מנשק ידי אמו בש"ק יעו"ש:

(סי' כ"ב) סעי' ה' וי"מ איש א' עם נשים הרבה היינו שלשה וצ"ע ברש"י גיטין ע"ג במשנה ד"ה לא תתייחד שכ' משום יחוד דא"כ האיך קתני חוץ משפחתה הא אפילו עם אשה אחרת אסור מטעם יחוד בתרי ואולי שם בפנויה קיל וצ"ע:

סי' כ"ה סעי' ב' אפילו אם הוציא זרע ע' ב"ש ס"ק ב' אם מותר להוציא זרע כדי לברר אם הדם ממנו והביא ראי' מפ' הערל דמניחין נהמא אבי פוקרא כדי שיוציא זרע. ולענ"ד יש לומר דשם שאני דאם פ"ד הוא ואינו ראוי להוליד א"כ אינו מצווה על השחתת זרע כמו נשים לשיטת ר"ת נדה ר"פ כל היד וגם בלא"ה. נראה דשם לאו להוציא זרע ביד רק ע"י שמניחין בו פוקרא ע"י כן יתחמם ויבוא אח"כ לידי הוצאות זרע בלילה וכן נראה ביש"ש יבמות שם אבל להוציא ביד אין היתר ויתכן דגם כוונת הב"ש כן דאם יש ספק אם הדם ממנו יניחו לו נהמא חמימא אבי פוקרא ויבוא לידי קרי ויראו אם ש"ז אדומה ולכאורה אפשר עוד תקנה לשמש עמה שלא כדרכה ויוציא עי"ז זרע דבשלא כדרכה לכאורה ליכא למיחוש שמא תראה מחמת תשמיש וע' בשאי"ע ח"א סי' מ"ג כ' דאף דאיסור הוצאת ז"ל היא עון חמור מכ"מ הותר לצורך מצוה אף להוציא זרע ביד וכהא דיבמות פ' הערל דמניחין לו נהמא חמימא יעו"ש ולענ"ד שם אינו מוציא זרע ביד והלום ראיתי גם בתשו' בית שלמה יו"ד ח"ב סי' י"ט שהשיג ע"ד הב"ש כאן:

סי' כ"ז סעי' ה' אבל אמר הן קידושין לחוד אינו כלום. ע' בח"מ ס"ק ט"ו שכתב ולפי"ז מאן דמחמיר בחסרון לי מחמיר גם הכא. והנה המעיין בגוף תשו' התשב"ץ ח"א סי' כ"ג יראה שזה הטעם דחסרון לי הוא טעם ג' שכ' שם ג' טעמים א' משום דלשון קידושין על בתך אינו מוכיח כלל שלאשה הוא מקדש ודומה זה למי שקונה קרקע מחבירו ואומר לו כסף זה קנין על קרקעך דודאי לא קנה דבעינן שיאמר לו שדי מכורה לך כו' וכ"ש באשה שאפילו גם אם אמר לה דברים המוכיחים קנין הקפידה תורה שיאמר דברי' שהוא קונה ולא שהוא מקנית עצמה לו כדאי' בפ"ק דקידושין אמר לה הריני אישך וכו' אין כאן בית מיחוש דכתיב כי יקח ולא שיקח ע"ע מכ"ש הכא שאין כאן שום משמעות כלל לא שיקח ולא שתקח ועוד טעם שני דבעינן שיאמר לשון המוכיח להבא כמו בביטול הגט דל"ל הרי הוא חרס אבל בלא לשון הרי רק קידושין אינו כלום. ועוד טעם ג' משום חסרון לי יעוש"ה:

סי' כ"ח סעי' א' ונודע. ע' ח"מ ס"ק א' דאם בשעת קידושין לא נודע שנתייאש הוי יאוש של"מ ודבריו צ"ע כמ"ש בנוב"י מ"ת סי' ע"ז וע' ב"מ כאן ותוס' סוכה ל' ד"ה כי וש"ך חו"מ סי' שי"ג ס"ק ד':

(ס"ב) ובחמס שלה. ע' נוב"י מה"ת סי' ע"ז בקידשה בחפץ שהי' של האשה ושל אחר בשותפות וגזלו והשותף נתייאש והיא לא ידעה כלל דאם קידשה בחלק השותף לבד מקודשת ואם קידשה בכל החפץ אם לא הי' פניה מכוסים יכולה לומר דדעתה הי' להתקדש בכל החפץ. ולענ"ד צ"ע גם בקידשה בחלק השותף גרידא שנתייאש כיון דהאשה לא נתייאשה גם חלק השותף לא יצא ביאוש דאין יאוש לחצי חפץ כמ"ש בשט"מ ב"מ ועמ"ש בזה במ"פ לחו"מ סי' רס"ב:

סעי' י' בהנאת מ"מ. ע' בירושלמי קידושין פ"ב ה"א ר"י בעי ניחא אדם נותן שו"פ על דינר שמא נותן שו"פ על שו"פ יעו"ש בק"ע דאם הי' לו מלוה פרוטה ומקדש בהנאת מחילה אינה מקודשת דהנאה אינה שו"פ דאין דרך ליתן שו"פ כדי שימחול לו שו"פ יעו"ש ועמ"ש בפ"ת לעיל סי' כ"ז ס"ק כ"ג בשם ס' טוב קדושין כעין זה והנה הב"ש ס"ק פ"ה כתב בשם המהרי"ט שצריך שימחול לה ואח"כ יאמר לה תתקדש בהנאת מחילה וצ"ע דאם ימחול לה מקודם א"כ במה הוא מקדשה ועיינתי במהרי"ט ולא נזכר כלל ד"ז שהביא הב"ש בשמו רק כתב שם דלא מהני אם אומר ה"א לי בהנאת מחילת מלוה דזה לשון עתיד ואינו במשמע שמוחל לה עתה רק צ"ל בהנאת מחילת מלוה שאני מוחל לך יעו"ש:

שם במה שאני מרויח לך הזמן והיא לשון הטור ומשמע להדיא דבארווח לה זימנא אינו צריך לומר בהנאה זו שאני מרויח ותמהני דבריף ורש"י ורא"ש מבואר דמיירי בדאמר בהאי הנאה וכ"ה לעיל סעי' ט'. (שם) משום רבית. ע' ב"ש ס"ק כ"ו שהביא דברי רש"י שפירש על המקשן רבית מעליותא היא ואמאי קרי לי' א"ר נראה דסובר דמקדש בר"ק מקודשת ולענ"ד יש לומר בכוונת רש"י לפי דברי המנ"ל פ"ד ממלוה וחוו"ד סי' קס"א דמלוה לחבירו בר"ק יכול לתבוע ממנו החוב תוך הזמן וא"כ יש לומר דהא דאמר אילימא דאזקפיה כו' היינו שהלוה לה ד' זוזים בחמשה על חודש ימים וקידשה ביום חמישי ונהי דהוי ר"ק אפ"ה י"ל דמקודשת כיון דעכ"פ בידו לתבוע מאתו המעות תיכף א"כ היא מקודשת בהנאת הרווחת הזמן כמו בלא אזקפיה וע"ז פריך הש"ס דהיינו מלוה דהא אינו מקדש אותה בהרחבת הזמן רק בהזוז א"כ הו"ל מלוה וגם ר"ק הוי. ולפי"ז גם במקדש בהנאת מחילת הזוז של הרבית אינה מקודשת וע' בפ"ת ס"ק כ' בשם רעק"א ובב"ח מבואר דמקודשת ולענ"ד צע"ג וע' באב"מ:

סעי' י"ב אבל מעכו"ם אינה מקודשת. ע' ב"ש כתב לתרץ דמ"ש מגזל גוי דמקודשת דהכא מיירי שהודיע שהוא משכון ואין רצונו לגזול אבל בכוונתו לגזלו שפיר מקודשת ובק"א למקנה כתב דאף בזה אינה מקודשת כיון דכבר הי' ברשותו אף שמגביה ע"מ לגוזלו ולקנותו כולו אין בזה רק דין ש"י וש"י לא הוי רק בהגביה ע"מ לחסרו כמבואר בחו"מ סי' רצ"ב יעו"ש ודבריו נפלאים בעיני דאפילו למ"ד ש"י בע"י חסרון מכ"מ במגביה ע"מ