מנחת פתים אבן העזר כו

עין מחמת בלאטרין טובא וגם לא הוי צמצום כל כך כי הלא אין לאדם רק שתי עינים אבל ביד יש לכל יד ה' אצבעות וצימצם אגודל שביד ימין הוי עכ"פ סימן אמצעי ויש לצרפו לשאר סימנים כאשר אבאר להלן. אך דא עקא כי עיינתי בגב"ע וכתוב בלשון אשכנז עס האט איהם גיפעלט דער גרוביר פינגער וכן גם בגב"ע השני שבלה"ק "חסר אצבע" ולשונות אלו סובלים הן מקטע אצבע הן חסר מתולדה וה' ליב באר שאנו דנין עליו הלא הי' לו אצבע וקטע וא"כ מה זה סימן שהעידו העדים שהי' חסר אצבע דלמא כוונתם חסר מתולד' וא"כ אין זה ה' ליב באר שאנו מבקשים אך אם ברור הדבר שהעידו עדים על אצבע קטוע באופן שמתאים הדבר לר' ליב באר דקהלתכם שנאבד או אז נוכל לחשבו עכ"פ לסימן האמצעי וזה יוכל להתברר ע"י שנבררו העדים דבריהם אם חסר או קטוע. ובדבר הסימן השני שהעיד ע"א שראה את הנפטר בטשארטקיב "אז הינטען אויף דער נאז האט ער גהאט אין קארב איין צייכין פין אקלאפ". גם בזה חידוש בעיני שלא זכר כ"ת מאמירת האשה או שאר אנשים שהכירו את ר' ליב אם הי' לו רושם כזה. וגם קצת תמהני שבדברי העד השני שהעיד ג"כ ע"ז היא בסגנון אחר "אז בייא דער נאז אינטען איז גיוועזין אויסגיפוילוט" אבל יש לפרש דברי העדי' שלא היו מוכחשין כו' מה שקראו הא' רושם בא רעהו וחקרו וביארו כי הי' גם אויסגיפוילט מחמת מכה וגם הלשון בייא דער נאז אינטען כוונתו על החוטם כמו העד הא' כי הלשון סובל גם זה. אמנם אף לזאת קשה לסמוך ע"ז ולחשבו סימן מובהק וכמו רושם בצ"מ שמחשיב הב"ש ס"ק ע"ד לס"מ מחמת שלא נתברר בדברי העדי' צימצום המקום תחת החוטם אם בצד ימין של החוטם או בצד שמאל ואף שבב"ש שם משמע שצימצום המקום בראש האבר או בסופו הוי ס"מ ומשמע שא"צ לצמצם רק ראשו או סופו של האבר והכי נמי צימצמו סוף החוטם עכ"ז מצד הסברא יש לחלק בין אבר קטן שבאדם כמו עין די בצמצם בראשו או בסופו וא"צ לצמצם לאיזה צד פונה הרושם לימין או בשמאל וכמו בנקב בכד האות אבל חוטם שהוא אבר גדול בעי צימצום טפי לימנן או לשמאל או באמצע החוטם מתחת. וגם בגוף הדין ברושם בצ"מ דהוי ס"מ פיקפק טובא בח"ס סי' נ"ח כיון שנלמד מהא דנקב בצד האות ושם בצד האות דוקא ולא בצד תיבה ומנלן לדמות אבר לאות וע' בתשו' הש"מ הנ"ל אך עכ"פ סימן אמצעי ודאי הוי הרושם הנ"ל עם צ"מ תחת החוטם וחזי לאיצטרופי לסימן נקטע אצבע אגודל לדעת מ"ב ודעימי' דשני ס"א מצטרפין לסימן מובהק וגם ההפלאה ז"ל בתשו' גבעת פנחס החזיק במעוז שיטה זו ועפ"י שיטתם יש ליישב הא דאמרינין בחולין צ"ו תדע דאילו אתי בי תרי ואמרו פלניא דהאי סימנא והאי סימנא קטל נפשא לא קטלינין לי' יעו"ש ויש לדקדק במאי דקאמר דהאי סימנא והאי סימנא והי' די לומר פלוני דהאי סימנא קטל נפשא וגם יש לדקדק כיון דקאמר דלא קטלינן לי' משמע דלענין שאר דברי' כגון לענין איסור אשת איש או להוציא ממון מועיל הסימני' דרק לד"נ אינו מועיל וצריך להבין ההבדל בין ד"נ לממון. ונראה דהנה הנוב"י מה"ק חאה"ע סי' נ"א כ' דסימני' מובהקים מועיל גם לד"נ וקטלינין לי' דהוי כעדי' יעו"ש ואזיל בשיטת הש"ך חו"מ סי' רצ"ז דסימן מובהק הוי כעדים אף להוציא ממון. והנה להנוב"י ע"כ הא דאמרו אילו באו סהדי ואמרו פלניא דהאי סימנא קטל גברא לא קטלינין לי' קאי כמ"ד סימנים דאו' דסגי בסימן אמצעי ואפ"ה נהי דלענין איסור מועיל אבל לד"נ לא וכ"כ בנוב"י והוא דחוק דהא בש"ס לא איפשט אם סימנים דאו' וא"כ למה לו לומר דלא קטלינין לי' הא גם לענין איסורא וממונא לא מועיל ע"כ נראה דגם הש"ס שם בחולין סובר דסימנים לאו דאו' רק דמיירי בשני סימנים אמצעים דהוי כסימן מובהק ומועיל מה"ת והיינו דקאמר פלניא דהוי סימנא והאי סימנא וזה מועיל לענין איסור וגם להוציא ממון ואפ"ה לד"נ אין זה מועיל וטעמא דהא עדות מיוחדת כגון ע"א ראה מחלון זה וע"א מחלון זה אף דלענין ממון הוי עדות גמור לד"נ אינו מועיל ומשום דכתיב לא יומת עפ"י ע"א דהיינו ע"מ אף דתרווייהו מסהדי על דבר אחד וכמבואר במכות ו' וגם הגדה בעינן כא' מה"ט בד"כ דאיתקש ראי' להגדה וכמבואר בסנהדרין פ' זה בורר והשתא נהי דסימן מובהק א' מועיל גם לד"נ דסימן מובהק כב' עדים דמיא כלשון רש"י גיטין כ"ז על נקב בצר אות פלוני דאין לך עדות ברורה מזה אבל שתי סימני' אמצעים נפרדים כיון דכ"א בפ"ע איני מועיל רק שאנו רוצים לצרפן יחד הו"ל כעין ע"מ דלא מהני בד"נ דלא עדיף מע"א מחלון זה וע"א מחלון אחר דל"מ בדיני נפשות וא"ש היטב בעזה"י ועכ"ז לדינא קשה לסמוך על שיטת המ"ב ועומדים בשיטתו אף כי רבים המה אך בנ"ד יש לכו עוד צד להקל עפ"י סימני כליו וכאשר אבאר:

והנה בדבר הגב"ע שראו אצלן חתיכה מפאו"ו שנשלח מר' מאטי' באר ע"י הדואר לה' ליב באר והר"מ באר הוא בהארידענקא והנה לכאורה אין זה כלום דאע"ג דוודאי פאו"ו זה נשלח מר' מאטי' לאיש ששמו ה' ליב באר אכתי מנא ידעינן שנשלח לזה ה' ליב מטלוסט בעל העגונה שאנו דנין עליה וכמה ליב באר איכא בעלמא. אמנם אם העידו שנכתב לה' ליב באר בטלוסט הנ"ל כשמו ושם אביו ועירו דמועיל לכ"ע דשם משפחה הוי כשם אביו כמ"ש בתשו' רשד"ם הובא בב"ש ס"ק כ"ח ודברי הנוב"י מה"ק סי' נ"ב שכתב להיפוך צ"ע דלא הזכיר מרשד"ם. וכן גם אם לא נכתב שם העיר רק נכתב מר' מאטי' באר מהארידענקא לבנו ה' ליב באר הוי זה בירור גמור כי הפאו"ו נשלח לה' ליב באר בעל העגונה מטלוסט אבל גם הדבר כן אכתי לא עדיפי מסימני כלים ובגדי' דאינו מועיל דחיישינן לשאלה. והנה כ"ת כתב דבזה ל"ח לשאלה דהפאו"ו לא שוה מידי ואין לשום אדם חפץ בו רק יש לחוש דלמא השאיל בגדיו לאחר ושכח הכתבים הנ"ל בתוכם. והנה כזה כתב גם הג' חת"ס בתשו' בכ"ד והביא מרש"י יבמות ק"כ דחיישינן שמא ישכח הגט בכיס יעו"ש ונ"ד החשש קרוב טפי דאין אנו צריכים לומר בשכח המכתבים רק אפילו נדע מהכתבי' לא הקפיד ליקח אותם מבגדים שהשאיל ולכאורה גם בלי שאלת הבגדים יש לחוש שהשליך המכתבים מחמת שאין לו עוד חפץ בהם וכן החתיכת פאו"ו ומצאם אחר והניחם לבגדיו וכ"כ חשש זה בנוב"י מה"ק אה"ע סי' ל"ו אמנם יש לומר נהי דיש לחוש שמא השליכם מכ"מ אין לחוש כלל שאחר מצאם והניחם בכיסו מאחר שאינם שוים כלום גם המוצאם כיון שרואה שאין חפץ בהם הוא משליכם אך החשש הנ"ל במקומו דלמא השאיל הבגדים לאחר ושם הי' מוצא הפאו"ו ומכתבים והנלע"ד לצדד בנ"ד דלא ניחוש לשאלת בגדים דהא באוכף אמרינין בגמרא דל"ח לשאלה דלא אינשי משום דמסקיב לחמרא וכן טבעת וכוס משום דמזייפי ומנחשי יעו"ש והכ' ה' ליב באר מטלוסט הי' מאז חול' במחלת שחפת הריאה כמ"ש כ"ת והי' ידוע וניכר בפניו. ונודע שמחלה זו ר"ל היא ממחלות המתדבקות ובני אדם נזהרין מללבוש מלבושים של חולה כזה מחמת זיעת החולה א"כ דמי לטבעת ואוכף דל"ח לשאלה ונהי דבטבעת ואוכף הקפידה מצד המשאיל ובנ"ד מצד השואל שלא ירצה לשאול מאתו מכ"מ מצד הסברא אין נפקותא בדבר ובאמת בב"מ כ"ז אמרו באוכף דלא שיולי אנשי