מנחת פתים אבן העזר כה

היינו כשאומר א' שתים וא' חמש אבל אם מונה כדמסיק ואזיל נחלקה העדות עכ"ל ויפלא לכאורה דמאי דוחקי' דתוס' לומר דאליבא דר' ישמעל מיירי רב בכת א' הא יש לומר דגם בב' כתי עדים כיון דמונה ל"ש בכלל חמש ב' והוי הכחשה גמורה וע"כ לומר דפשיטא לי' לתוס' דלר' ישמעאל הנ"ל כיון דסובר דבב' כתי עדי' לא פליגי ב"ש וב"ה וגם לב"ש מונה שתים אף דלדידהו הוי הכחשה גמורה וע"כ הטעם משום דבב' כתי עדים אף דהוי הכחשה גמורה עדיין נשאר כת א' א"כ גם במונה כן ואף דיש לומר דתוס' כתבו כן לרב דסובר להדיא הכי בירושלמי דב' כתי עדים אין שום הכחשה מועיל לגרע כח כת א' אבל ז"א דהא התוס' לא הביאו הא דירושלמי רק כתבו דאליבא דר' ישמעאל ע"כ מוכרח כן וזה להדיא כסברת נת"ל וכנ"ל ומוכח לדינא דתוס' סברי כרא"ש ורמב"ן וכתירוץ ב' של ב"ש דבעדות אשה גם הכחשה בחקירות תנשא. וע' בפ"ת ס"ק מ"ח הביא בשם מראה"צ דגם בהכחשה בחקירות יש להקל בעדות אשה ביש עוד צד להקל יעו"ש ובנ"ד יש צד להקל מטעם דיש ליישב דברי העד שנהרג במלחמ' דאמר בדדמי ואח"כ מת ואף שמתשו' מרן הב"י הנ"ל לא נראה כן הא הוא מתיר בלאו ה"ט דגם הכחש' בחקירות כשר לדידי'. ואפשר דגם הב"י צירף גם סברא זו דמי שאמר במלחמה אמר בדדמי ואח"כ מת ושוב אין סתירה מתשו' הב"י לדברי הש"ע סעי' כ"א דמשמע דדיקא הכחשה בבדיקות כשר בעדו"א. וכה ראיתי בכנה"ג שהביא דברי תשו' ב"י בקצרה וסיים דב"י כתב זה להלכה ולא למעשה יעו"ש והמעיין בב"י שם יראה דפשיטא לי' גם למעשה דע"א אומר מת על מטתו במקום פלוני וא' אומר נהרג במלחמה במקום אחר דתנשא רק שם העד שהעיד מת סתם יש לחוש דגם הוא כוונתו שבמלחמה מת. ואעפ"כ כתב הב"י דא"צ לבודקו כלל דמסתמא מת על מטתו קאמר וגם אם יאמר עכשיו נהרג במלחמה אינו נאמן דהוי כחוזר ומגיד ע"ז כתב הב"י דשתי דברים אלו היינו דא"צ לבודקו וגם אם יאמר נהרג אינו נאמן אמר להלכ' ולא למעשה ומה שמסיים בסוף התשו' שם דלבו נוקפו בדין זה הא מבואר שם טעמו שהי' הוכחות שהעד שאומר מת אין בפיהו נכונה וגם לא הי' מוחזק בכשרות. וכ"ז אינו בנ"ד:

וגם יש לצדד בנ"ד עפימ"ש לעיל דעד שאמר שבאה פקודה מהקמאנדא לקוברו לא הוי מסל"ת ממש דכיוון להעיד אלא מטעם דהוי מלתא דעל"ג תיכף ל"ב מסל"ת ממש כהיש"ש וא"כ יש לומר דמי שאמר בשם הראטנע שנהרג במלחמה שקרא כן מתוך הכתב אינו נאמן דלאו מסל"ת היא שכותבין לשם עדות כהרב"פ הנ"ל ומלתא דעל"ג לא הוי אז וא"כ אין עדותו מועיל לאסור:

וגם בעיקר הדבר לומר דא"א לתרץ דברי העדים לומר דהוי בדדמי כיון דרובא לא הוי הכי הנה מצאתי בתשו' פני יהושע להמג"ש ז"ל ח"ב אה"ע סי' ס"ו שכ' דבעד שאומר מת ומזכיר שמו ושם אביו ושם עירו וא' אומר רק על שמו ושם אביו לא הוי הכחשה דתולין דכ"א מעיד על אדם אחר אף דהרא"ש מתיר כה"ג בעד כשר היינו משום עגונה דאיתתא ועכ"פ אינו ברור שכן אלא דמשום עגונה הקילו ג"כ לענין הכחשה אנו תולין שזה אחר הוא יעוש"ה ומזה מבואר דלענין הכחשת עדי' יש לתלות אף במיעוטא דמיעוטא דהא כיון דלהתירא סומכין גם בלא שם עירו ע"כ דסומכין ארובא דזה היא דהא מתירין אף לכתחלה אפ"ה לענין הכחשה אמרינן דל"א בתר רובא ואחר הוא וא"כ מכ"ש בע"א במלחמה דלא תנשא משום בדדמי דיש לתרץ העדים כן:

ובר כן דין יש עוד לפנינו דכך מוכרח לתרץ דברי העדים דהנה באמת העד יעקב שאמר חיים פיעס היה בפאלק הי"ו ראטע ח' עדיין אינו ברור דלמא גם חיים פיעס אחר הי' שם בראטע הנ"ל ול"ד להא דמבואר בסעי' י"ח וב"ש שם דבלא הוחזקו אף דשכיח שיירתא ל"ח לתרי יצחק דשם היינו דבעיר ההיא לא הוחזק רק אחר אבל הכא אף דזה הוחזק בוודאי שהי' שם מכ"מ לא הוחזק שלא הי' שם חיים פיעס אחר אלא דאפ"ה מועיל עדותו של ה' יעקב כיון דהעיד שחיים פיעס מפאריצק היה בבית החולים והוא חיים פיעס הנ"ל מפאלק ט"ז ראטע ח' א"כ אף אם הי' ידעינן שהיה שם עוד בראטע הלז חיים פיעס אחר כיון דעכ"פ זה ברור שחיים פיעס מפאריצק חלה והובא לבית החולים אין לחוש דלמא גם חיים פיער האחר שהיה שם חלה והובא לביה"ח וכמ"ש הרא"ש במכליף בן מלול אף דבוודאי איכא כמה מכליף בן מלול כיון שהוא הלך לשם והאחר לא ידענו אם הלך שם ול"ש שיירתא הוי עדות גמור והסכימו כן הח"מ וב"ש ונ"ד עדיף טפי דהא לא ידענו כלל אם הי' עוד חיים פיעס אחר בראטנע הלז ול"ד למכליף בן מלול דבכל העולם ודאי יש עוד מכליף בן מלול. אבל העד שאומר ששמע מהראטנע שחיים פיעס מת במלחמה כיון דלא הזכיר שם עירו יש לומר דאחר היה ששמו ג"כ חיים פיעס ואותו נהרג במלחמה וחיים פיעס מפאריצק מת בבית החולים ואין שום הכחשה. מיהו גם אם העיד הר' ישראל שאין שום חיים פיעס עוד בראטנע הלז ושוב א"א לתרץ עפ"י הנ"ל שבדדמי אמר ואח"כ מת על מטתו ואף בלי שום תירוץ הא התיר מרן הב"י ז"ל להד"א בכה"ג היכא שאין רואין ראי' בעדותו של העד שאומר מת ע"כ לענ"ד אם אין העד יעקב מוחזק ברשע יש להתיר העגונה אשת ה' חיים פיעס מפאריצק אם יסכימו כבוד תורתם גם שניכם וביתר הפקפוקים שבענין הלז כבר מבואר יפה בדבריהם וא"צ להאריך יותר בזה:

והנני ידידם אוה"נ דוש"ת הק' מאיר אריק האבדפק"ק. סעי' כ"ד אעתיק פה מ"ש בתשו' להרב הה"ג וכו' פנחס אבד"ק טלוסט. ע"ד שאלתו בעסק עגונה דאיתתא אשת ה' ליב באר כפי שבא הענין בגב"ע הנה בדבר הסימן שנחסר לו אצבע אגודל מיד ימין וכ"ת כתב שזה סימן מובהק ואף שהגרע"א כתב בשם שט"מ דאין סומכין על שום סימן דמצוי בב"ג אבל הכא שנקטע אח"כ ל"ש זה ולענ"ד נהפוך היא דבחסר מתולדה איפסק להלכה בסי' י"ז סעי' כ"ד דהוי ס"מ ואין חוששין להא דמצוי בב"ג רק בשומא אבל בנקטע אח"כ לא הוי ס"מ כמבואר מדברי הרמ"ל המובא בק"ע סי' שנ"ב ובנוב"י מה"ת אה"ע סי' כ"א וגם בסי' ס"ו שם לא סמך על אצבע קטוע רק לסניף ובח"ס אה"ע סי' צ"ב כתב מבואר דנקטע אצבע ביד ימין או שמאל לא הוי ס"מ והמזרחי שהובא בח"מ ס"ק כ"ה אולי מיירי בחסר מתולדה. ובפרט בעתים שעברו הי' שכיח מקוטעי אצבע בישראל כנודע ולא הוי סימן מובהק ואף שכפי הנשמע רובי מקוטעי אצבע לא הי' באצבע אגודל מכ"מ גם זה הי' מיעוטא ולאו סימן מובהק ואף דהעדים צימצמו המקום ביד ימין אגודל לא הוי סימן מובהק מצד צ"מ דזה רק בצימצם המקום באבר בראשו או בסופו אבל הסימן על כל האבר לא מיקרי צ"מ וכ' בתשו' השיב משה חאה"ע סי' ס"ד מיהו נראה דעכ"פ סימן אמצעי הוי הא דנקטע לו אצבע הגודל אף דמקוטעי אצבע שכיח כיון דצימצם המקום האגודל שבימין וע' תשו' ביה"ש אה"ע סי' ל"ט ואף שבתשו' ח"ס סי' צ"ב כתב דעיור עין לא הוי אפי' סימן אמצעי ומשמע שם אף בצימצם העין בימין או בשמאל שאני התם דשכיחי עורי