מנחת פתים אבן העזר כד

שאמר נהרג במלחמה שראה בדדמי שהיא מיעוט. אמנם בנה"מ סי' ד' שם כתב דבדיני ממונות מתרצין דבריהם אף בדרך רחוק ול"ד לד"נ יעו"ש וא"כ יתכן דבעידי ממון אף במקום רובא מתרצין דברי העדים וא"כ ה"ה לעדות אשה דלא חמיר מממון ודלא כנוב"י אמנם צ"ע דהא א' אומר בג' בחודש וא' אומר בה' עדותן בטילה אף לממון כמבואר בחו"מ סי' ל' שם ולדברי נה"מ נצטרך לומר דגם המיעוט אינם טועים בתרי קביעי דירחא והיא דוחק. ואף גם אם נחליט דלא כנוב"י וגם נגד רובא מתרצין דברי העדים צל"ע בנ"ד כיון דהא דבמלחמה חיישינן לבדדמי היא אבעיא בגמרא ולא איפשטא א"כ לפי הצד דל"ח לבדדמי הו"ל הכחשה גמורה וגם הא לשיטת תוס' ורא"ש אין האבעיא כלל על העד דודאי אינו אומר בדדמי רק הספק היא על האשה אם אומרת בדדמי ולא דייקא. יעו"ש ומ"ש הרב מלאקאטש נ"י דגם אם אין חוששין לבדדמי עכ"פ סברא היא לתרץ דברי העדים בהכי אינו מוכרח כלל דא"כ גם בא' אומר בג' בחודש וא' אומר בה' נתרץ דברי העדים שא' טעה בב' קביעי דירחא וע"כ כל דמוחזק לן דלא טעו אינשי בהכי אין מתרצין העדים בדבר רחוק כזה. ואף גם זאת יש לדון דהא העיקר דמתרצין דברי העדים כדי דלא, לשוי' רשעים כמ"ש להדיא הר"ן הנ"ל בתשובה וכן כתב בנה"מ הנ"ל וא"כ יתכן דהאי טעמא ל"ש רק בעדים ישראלים אבל הכא ההכחשה היא בין גוים מסל"ת ול"ש בזה דלא לשוי' רשעים ואין מתרצין דבריהם בדרך רחוק אבל בתשו' מהר"ם לובלין הנ"ל גבי משאל"ס דהיה הכחשה בין גוים מסל"ת וחתר מהר"ם לתרץ דבריהם נראה דלאו מטעם חזקת כשרות היא רק כיון דהאמינו חז"ל מסל"ת לעדות אשה משום חזקה דאינו משקר במלתא דעל"ג שוב יש לתרץ העדים בכל מה דאפשר וכ"נ מסתימת הפוסקים. ואכתי צ"ע בנ"ד כיון דהאי סברא דבדדמי היא אבעיא דלא איפשטא וגם הוי רק מיעוטא דהא אם ניסת ל"ת. ומצאתי בתשו' מרן הב"י ז"ל ה' יבום וחליצה סי' א' בשאלה בעדות אשה שע"א אומר שמת במקום פלוני וע"א אומר שנהרג במלחמה במקום אחר וכתב ע"ז הב"י ומה שהעיד ע"א שמת במלחמה י"ל שאינו כדאי להפסיד העד השני שאמר שמת סתם שאין במשמעו שמת במלחמה דהא דאמרינן ע"א בהכחשה לאו כלום הוא ה"ד במכחיש ואומר לא מת אבל בהכחשה אחרת כיון שגם לדבריו מת לאו הכחש' היא וכן אע"פ שמכחישים זא"ז במקום שזה אומר באנקיניא וזה אומר במק"א כיון ששניהם מעידים שאינו קיים הר"ז תנשא וכדתנן א' אומר מת ואחת אומרת נהרג הואיל וזו וזו מודים שאינו קיים הרי אלו ינשאו ואע"פ שאין אנו סומכין על עדותו של זה משום דכיון דאמר במלחמה מת אמר בדדמי מכ"מ אינו אומר שלא מת אלא אומר שאינו קיים א"כ שפיר סמכינן על העד השני שאומר מת סתם עכ"ל ותשו' זו הובא בבאה"ט ס"ק כ"ט א' אומר מת במקום פלוני וא' אומר מת במק"א לא הוי הכחשה תשו' ב"י ה' חליצה ד' א' והיא התשובה הנ"ל אלא שלא העתיק דברים כהווייתן דעובדא דב"י היה במת ונהרג במלחמה ובבית מאיר שם לא עיין בתשו' ב"י הנ"ל ועכ"פ מדברי ב"י הנ"ל מוכח דגם הכחשה בחקירות כשר כשיטת הב"ח וכתירוץ השני של הב"ש דבעדות אשה כיון דע"א כשר לא איכפת לן בהכחשה כלל ודלא כמשמעות הש"ע סעי' כ"א. אבל גם זאת מוכח מהב"י דאין מתרצין דברי העדים לומר שאמר בדדמי ואח"כ מת אפי' לפי הסברא דחוששין לבדדמי מדכ' ואע"פ שאין סומכין עליו משום. דאמר בדדמי כו' והא אדרבא כיון דאומר בדדמי א"כ אין כאן הכחש' כלל וע"כ דבזה כיון דרוב אינם אומרים בדדמי אין מתרצין העדים בהכי כסברת הנוב"י הנ"ל אלא דמתיר מטעם דגם הכחשה בחקירות כשר. וצ"ל דאף דלדברי העד שנהרג במלחמה הא אסורה להנשא דהא בדדמי אמר ול"ד להא דא' אומרת מת וא' נהרג דלדברי שניהם מותרת להנשא דהא מכ"מ אם הדבר כן שהעיד בדדמי ולא מת ממש א"כ שוב ודאי מותרת להנשא ע"י עד שאמר מת דאין שום הכחשה דאח"כ מת על מטתו במקום אחר אלא דאין אנו תולין דאמר בדדמי לתרץ העד בהכי והוי הכחשה גמורה ואמרינן דזה שאמר נהרג במלחמ' ודאי מת אז ומכחיש דברי העד שאומר שמת במקום אחר שלא במלחמה והו"ל ממש כמו א' אומרת מת וא' נהרג דתנשא ועכ"פ גם בנ"ד אין לתרץ העדים בהכי והוי הכחשה בחקירות ותליא באשלי רברבי אם הכחשה בחקירות כשר בעדו"א:

והנה הנוב"י ז"ל כתב שד"ז תליא בפלוגתא דרב ור' יוחנן בירושלמי יבמות ונזיר בב' כתי עדים המכחישין זא"ז דלרב נשאר עכ"פ כת אחת כשיר' ולריו"ח תרוויהו פסולים והא דא' אומרת מת וא' נהרג משום דהכחשה דצרות לאו הכחשה היא יעו"ש ובמה"ת סי' נ"ו הביא דברי הראב"ן שכתב כהרא"ש דגם בעדים כשר וכתב דר"י ור"ש סוברים כרשב"א בסנהדרין דלא פליגי ב"ש וב"ה בב' כתות רק בכת אחת והנה הראב"ן אינו ת"י ולענ"ד כוונתו דהנה הגאון בעל הפלאה בנת"ל סי' י"ז ס"ט מסיק לדינא כפסק הש"ע וכתירוצו הב' של הב"ש דגם בהכחשה בחקירות כיון דסגי בעד א' לעדות אשה אין ההכחשה מגרע כלום והביא ראי' לזה מהא דרשב"א בסנהדרין ל' דלא נחלקו ב"ש וב"ה בב' כתי עדים דא' אומרת מאתים וא' אומרים מנה דלא נחלקה עדותן כי פליגי בכת א' דב"ש סברי נחלקה עדותן וב"ה ס' לא נחלקה עדותן והא לב"ש הכחשה דמנה ומאתים הוי הכחשה גמורה דמה"ט בכת א' נחלקה עדותן ואפ"ה פשיטא לי' לרשב"א דבב' כתי עדים לא נחלקה עדותן וע"כ הטעם דעכ"פ נשאר כת א' כשיר' ומינה ילפינן לב"ה בהכחשה דיין ושמן דהוי הכחשה גמורה דבב' כתי עדים עכ"פ צריך לשלם דמי שמן וה"ה בעדו"א דסגי בע"א יעו"ש שהאריך בזה ואם כי הגאון הנ"ל לא הזכיר מדברי הירושלמי אבל סברתו והוכחתו מדברי רשב"א היא הוכחה ברורה. וזה ג"כ דעת הראב"ן דלמאי דקיי"ל כרשב"א א"כ מינה דגם לב"ה אף במקום דהוי הכחשה גמורה כיון דסגי בע"א שפיר מועיל וזה באמת כרב בירושלמי יבמות ונזיר שם ודלא כר' יוחנן ולר' יוחנן ע"כ צ"ל דפלוגתא דב"ש וב"ה היא בין בשני כתי עדים ובין בכת א' אבל למאי דקיי"ל כרשב"א ודאי הלכה כר"י. ומה שתמה בנוב"י שם דהא בירושלמי גופא מסיק בנזיר דב"ה סברי דגם בכת א' סברי יש בכלל מאתים מנה ואפ"ה פסק דמודים ר"י ור"ש בעדים הנה זה ודאי פשוט דר' יוחנן סובר דגם בכת א' פליגי אבל סובר דגם בב' כתי עדים פליגי אבל למאי דקי"ל כרשב"א דבב' כתי עדים לא פליגי א"כ ע"כ בעדות אשה גם בעדים לא הוי הכחשה. ואע"ג דבירושלמי נזיר סוף פ"ג בתר פלוגתא דרב ור' יוחנן מייתי דברי ר"ש בר"י ברוקא דלא נחלקו בב' כתי עדים דיש בכלל מאתים מנה ומה"ט בנזיר הוא נזיר כקל שבהן ועל מה נחלקו על שני עדים יעו"ש וזה כרשב"א בסנהדרין. מכ"מ אינו מבואר בירושלמי שר"י סובר כן ויתכן דהירושלמי מייתי דברי ר"ש הנ"ל לדחות דברי ר' יוחנן וכן נלע"ד כסברת הנת"ל דאליבא דרשב"א דבב' כתי עדים לא פליגי ה"ה בכל הכחשה שאין ב' כתי עדים אף דהוי הכחשה גמורה בכת א' אפ"ה בב' כתי עדים אמרינין דאכתי נשאר כת א' ומחיוב לשלם כקל שבשני הכתות מדברי התוס' נזיר דף כ' ד"ה אמר רב הכל מודים במנה וז"ל שנחלקה העדות לר' ישמעאל דאמר דפליגי ב"ש וב"ה בכת א'