מנחת פתים אבן העזר כג

בנ"ד היתר כיון דמעיד שמת ושיבואו לקוברו דהוי מלתא דעל"ג תיכף בזה אף דאינו מסל"ת גמור נאמן כמ"ש הרב מפאריצק ואני מצאתי דבר זה מבואר בים של שלמה יבמות פט"ז סי' י"ח שהביא דברי תשו' מיימוני בשם מהר"ם בעכו"ם א' שהעיד לפי תומו שפלוני מת בדרך ואם יתנו לו ליטרא יביאנו על עגלה שלו דהשיב מהר"ם דמסל"ת גמור הוא וכתב עלה ביש"ש דמהר"ם ז"ל סמך ע"ז משום דהוי מלתא דעל"ג תיכף אם יתנו לו ליטרא אבל באמת אין זה מסל"ת גמור דכיון דיש לו איזה כוונה שיתנו לו ליטרא שוב אינו מסל"ת רק במלתא דעל"ג כולי האי נאמן יעו"ש וזה סעד גדול להתיר בנ"ד ומ"ש הרב מלאקאטש לומר דאם אין שם יהודים רק גוים לא איכפת לי' שיתגלה שקרו לפניהם ליתא כמו שהוכיח בתשו' חת"ס יו"ד סי' קע"ה. אמנם צ"ע לפי סברת רש"ל הנ"ל בהא דפריך בגמ' שילהי יבמות אהא דפונדקית מסל"ת היתה והא איה חברינו קאמרי לה והא שם בגמרא אמרו שהראה להם מקלו וס"ת וזה קבר שקברתיו בו הוי מלתא דעל"ג תיכף ובכה"ג אף שאינו מסל"ת גמור נאמן. וצ"ל דכיון דכבר נקבר לא מירתת כל כך שיפתחו את הקבר לראות אם זה הוא ולא הוי מלתא דעל"ג גמור. וראיתי בכנה"ג סי' י"ז הגב"י אות קי"ב בשם משאת בנימין דבאומר גוי פלוני מת ואם יתנו לו שכר יראה את קברו דנאמן דהוי מסל"ת כמו בעובדא דמהר"ם הנ"ל יעו"ש ולהיש"ש דהטעם בעובדא דמהר"ם משום מלתא דעל"ג ולאו משום מסל"ת וא"כ הא מוכח להדיא בגמ' הנ"ל דבאומר זה קברו בעינן מסל"ת גמור ובאומר שיתנו לו שכר הא לא הוי מסל"ת גמור ואינו נאמן. ואולי יש לומר דדוקא בעובדא דמהר"ם דהגוי אמר בלי שאלה רק דלא הוי מסל"ת גמור מטעם דרוצה לקבל שכר בזה מועיל הא דעל"ג תיכף אבל בהאי דשילהי יבמות דשאלו איה חברינו בזה לא הוי מסל"ת כלל ולא מהני אף דהוי על"ג גמור. ועכ"פ בנ"ד דלא הי' שאלה רק דהוי כיון להעיד בזה ודאי יש לומר דמועיל הא דעל"ג תיכף והא בפסקי מהרא"י סו"כ קל"ז כתב דבכיון להעיד ולא להתיר אם ניסת ל"ת כמו במים שאל"ס יעו"ש ועל ידי שאלה ודאי אף בניסת תצא וע' תשו' הרי"מ חאה"ע סי' ד' א"כ בנ"ד יש לסמוך על זה דעל"ג תיכף כסברת היש"ש הנ"ל אף לכתחלה. ולדעת הג' נוב"י מלתא דעל"ג אלים טובא דגם מה"ת ע"א נאמן וסמך על דברי הספרי פ' שופטים. לא יקום ע"א באיש לכל עון ולכל חטאת אבל קם הוא בעדות אשה להשיאה דברי ר' יהודה ר"מ אומר לכל עון ולכל חטאת היא דאינו קם אבל קם הוא לשבועה וכתב בנוב"י דלא פליגי ור' יהודה דריש מבאיש ור' יוסי מקרא דלכל עון אמנם יפלא שלא הובא דבר זה בש"ס ובאמת הגירסא בספרי שלפנינו ר' יהושע אומר אבל קם הוא בעדות אשה ובילקוט שופטים הגירסא ר' יהודה והלא דבר הוא וע' בתשו' הרי"מ חאה"ע סי' י"ב ונראה דהא אם נימא דע"א נאמן מה"ת בעדות אשה ע"כ מטעם על"ג היא דאין לומר מתוך חומר שהחמרת עליה בסופה דייקא ומינסבא דהא מדאו' אין חומר דהא מותרת לראשון דשוגגת היא וא"כ למה דוקא בעדות אשה קם אבל לא לאיש הא גם באיש משכחת לה דקם ע"א כגון להעיד לאיש שמתה אשתו לישא דהוי ג"כ מלתא דעל"ג. וצ"ל דנהי דמה"ת לא תצא מראשון אכתי שייך דייקא שלא יהיו בנה משני ממזרים וע"כ הימנה רחמנא לעד אחד (אף שחכמים לא רצו לסמוך ע"ז רק ע"י שתצא מזה ומזה ויהיה חומר טובא):

והשתא ניחא שפיר האי דרשא דבאיש אינו קם אבל קם בעדות אשה דבאמת להעיד לאיש שמתה אשתו לישא אחותה אינו נאמן דר' יהושע לטעמי' ביבמות מ"ט במשנה דאין ממזר אלא מחייבי מיתות ב"ד א"כ לישא אחותה דהוי רק כרת לא דייקא דהא לא יהי' הבנים ממזרים ומה"ט נמי גריס בילקוט ר' יהוד' דיתכן דהילקוט גורס גם ביבמות במשנה שם ר' יהודה אומר אין ממזר אלא מחייבי מיתות ב"ד כמ"ש תוס' יבמות שם דיש גורסין כן יעו"ש אבל לדידן דקיי"ל יש ממזר מח"כ ע"כ לא דרשינן האי דרשא מבאיש דקם לעדות אשה להשיאה דא"כ גם באיש קם להעיד שמתה אשתו וע"כ דהאי באיש לאו דוקא וע"כ לא הובא בש"ס דרשא זו. מיהו יש לומר דהא דקם לעדות אשה היינו כגון באשת כהן ומטעם חומר שבסופה דהא גם מה"ת תצא מזה ומזה דגם זינתה שוגגת אסורה לבעלה ולכך אינו קם לעדות איש להעיד לו שמתה אשתו לישא אחותה דהא עכ"פ גם כשתבא אשתו ל"ש תצא מזה ומזה ולא דייקא. וחז"ל היא דתיקנו גם באשת ישראל דתצא מזה ומזה ושוב נאמן בצירוף הסברא דדייקא כמו באשת כהן. ומיושב בזה קושי' תוס' יבמות פ"ח ד"ה מתוך שכתבו שם דאין סברא דמשום דייקא נאמנת מה"ת ולהנ"ל יש לומר דילפי מקרא דבאיש אבל קם הוא לעדות אשה והיינו עכ"פ באשת כהן דאל"כ מה הבדל יש בין זה להעיד לאיש שמתה אשתו לישא אחותה ושוב לבתר דתיקנו חז"ל באשת ישראל דג"כ תצא מזה ומזה שוב ע"א נאמן גם בזה מה"ת ואכמ"ל בזה דגם אם נימא דרק מדרבנן ע"א נאמן ובפרט בפסולי עדות דגם להנוב"י אינם נאמנים מה"ת כמבואר שם מדבריו סי' ל"ג אבל הכא במלתא דעל"ג תיכף יש לומר דנאמן אף שאינו מסל"ת גמור ובפרט בצירוף הסברא דערכאות כנ"ל:

אמנם העיקר מה שיש לעיין מצד הכחשת העדים שה' יעקב העיד שמת בבית החולים על מחלת טיפוס וה' ישראל לויפער העיד ששמע מהראטנע שנהרג במלחמה ויפה העיר הרב מלאקאטש נ"י דזה גרע מהא דא' אומר מת וא' נהרג דיש לומר דהוי כהכחשה בבדיקות כמ"ש הב"ש בתירוץ הא' אבל הכא הוי הכחשה במקומות והוי הכחשה בחקירות דלא תנשא כנראה מפשטות דברי המחבר סעי' כ"א. וכבוד הה"ג מפאריצק ני' כתב דיש ליישב דברי העדים שאינם מוכחשין כלל כיון דבמלחמה אומר בדדמי אם לא אמר קברתיו א"כ יש לומר שאמת הדבר שהראטנע שאמר שנהרג משום שנפל במלחמה וסבור שמת ואח"כ הבריא ונפל למשכב בבית החולים ומת כעדותו של ה' יעקב וכעין זה כתב מהרמ"ל בתשו' בנפל למים שאל"ס דלא הוי הכחשה דיש לומר דעלה אח"כ. והרב מלאקאטש הביא מ"ז דברי נוב"י מה"ת סי' נ"ז שכתב על עובדא דמהר"ם לובלין דמיירי שזה שמעיד שנפל למי' שאל"ס לא העיד ששהה עליו עד שת"נ אבל היכא ששהה עליו עד שת"נ כיון דרובן למיתה תו לא מתרצין העדים בדבר שהיא נגד הרוב והוי מוכחשין א"כ גם בנ"ד דאף דבמלחמה אומר בדדמי הא קיי"ל אם ניסת ל"ת א"כ ע"כ דעפ"י הרוב אינו מעיד כ"א כשרואה אותו מת א"כ הוי הכחשה גמורה. ומה שרצה הרב הנ"ל לרפא שבר זה על נקלה דביום זעם ומלחמה אין מדקדקין כלל והרואה שנפצע סובר שמת לא נהירא דכיון דבמלחמ' אם ניסת ל"ת ע"כ שאין העד מעיד עפ"י הרוב כ"א על מיתה ממש והוי עדים המכחישין זא"ז בחקירות. אמנם הנה בגוף דברי נוב"י הנ"ל מקור הדברים דעדים המכחישין זא"ז מתרצין דבריהם היא בחו"מ סי' ל' סעי' ב' והוא מתשו' הר"ן סי' ל"ד וראייתו מהא דא' אומר בב' בחודש וא' בג' דמתרצין דלא הי' בקי בקביעא דירחא ובתומים שם כתב דה"ד בקביעא דירחא דרובא דאינשי טעו אבל לולא זאת אין מתרצין דבריהם. אף בדיני ממונות יעו"ש וא"כ מכ"ש הכא דאין מתרצין דברי העד