מנחת פתים אבן העזר כב

ע"כ לא הקשו מזה אבל מסתימת הפוסקי' משמע דסימן מובהק מועיל לכל דבר. וע"ד פלפול יש ליישב הא דלא הקשו תוס' מאחות אשה דהנה התוס' שם בתירוצם כתבו דבאמת אין סומכין על הסימנים לקטלה וכתבו תו וכן אם ניסת עפ"י ע"א וזינתה לא קטלינין לה שהוא כשפת יתר בתוס' שאין דרכן של רבותינו לחדש דין שאינו צריך ליישב הסוגיא וגם יש להבין דמעיקרא מאי הקשו התוס' הא יש לומר דלא קטלינין כאשר אמת תירצו כן תוס' ונראה דתוס' בקושיתם סברי כרש"י שבת קמ"ה דהא דע"א נאמן לעדות אשה היא מטעם אפקעינהו רבנן לקידושין מיניה ע"כ לא יכלו תוס' לומר דבאמת לא קטלינין לה בזינתה ע"י היתר ב' עדים וסימנים דא"כ יהי' ע"א חמור מב' עדים דהא כשיעיד ע"א על סימני ותנשא ודאי יקטלוה אם תזנה דהא ע"א אינו נאמן רק משום דאפקעינהו וא"כ מה נ"מ אם ניסת בסימנים או שהעיד ע"א שראה שמת הא אינו נאמן רק מטעם אפקעינהו וא"כ הוי אשת איש גמורה ובב' עדים דא"צ לאפקעינהו כשתנשא ע"י סימנים לא יקטלוה וזה היא כחוכא ואטלולא והתוס' בתירוצם חידשו דלא קטלינין בסימנים ובע"א אף שאומר ברור שראה שמת וניסת ואח"כ זינתה לא קטלינין דלאו מטעם אפקעינהו היא רק דחז"ל האמינוהו ולקטל' לא האמינוהו וא"כ שוב לא קשה דע"א חמור מב' עדים דאדרבא ע"א קיל טפי דאפילו במעיד שראה שמת אין הורגין אותה כשזינתה דהא בזה ל"ש לומר דע"א יהי' חמיר טפי דהא ע"א אינו נאמן כלל להעיד לאיש שמתה אשתו כדי לישא אחותה כהב"ש סי' ט"ו וא"ש. ואין להאריך יותר בזה אף דלענין עגונה דאיתתא בכה"ג אין הדבר ברור ובפרט בדבר חשש שאלה שכ' לעיל דאין לחוש ברעציפיס לשאלה דאכתי יש לאיש שהאשה מבאנהאד השאילה בגדיה לאשה אחרת ובתוך הבגדים של האשה מבאניהאד היה מונח הרעציפיס וכמ"ש חשש זו הח"ס בכמה תשובות ועמ"ש לקמן סעי' כ"ד בתשו' אבל הכא בנ"ד בחשש שיקח אשה אחרת אין לחוש כלל כנלע"ד:

(סעי. ט') ע"א אומר כו' אעתיק פה מ"ש בתשובה להרבנים הגדולי' מפאריצק ולאקאטש ברוסיא ע"ד עגונה מפאריצק אשת ה' חיים פיער משם אשר עבד בצבא בפארטארטור וה' יעקב בן אהרן העיד כי הוא היה עמו שמה בפאלק הששה עשר ראטע ח'. ובחג הסוכות נתוודע שהי' חיים הנ"ל חולה והוא בבית החולים והלך לבקרו שמה ואמר לו כי ימות ולא יחי' מחוליו והגיד לו שהוא מפאריצק ומקום דירתו ושם אשתו ובעבור עוד איזה ימים הלך העד הנ"ל שנית ושמע שבא פקודה מהקאמאנדא שישלחו עגלה לקחת את הנפטר חיים פיער מפאלק הנ"ל וראטע הנ"ל מביה"ח לקוברו וקראו לפניו הפקודה ולא הלך יותר לראות את הנפטר ושוב העיד ע"א ישראל לויפער שהוא הי' במלחמה עם ה' חיים הנ"ל בפאלק הנ"ל וראטע הנ"ל ושמע מראש הראטנע שחשב את הר' חיים בין הנהרגים במלחמה על שדה קטל והרבנים הנ"ל האריכו בקונ' בחריפות ובקיאות להתיר העגונה ודרשו גם חוות דעתי בזה. והנה בתשו' חת"ס אה"ע סי' מ"ב מ"ג ובכ"ד האריך להתיר בכזה מטעם מסל"ת וגם מטעם ערכאות דלא מרעי נפשייהו ומיהמני אף לעדות ממון כדאי' בגיטין ט' ומכ"ש בעדות אשה אף בלי מסל"ת וגם הגאון מהר"ם בנעט אף דלא הסכים בהיתר ערכאות התיר מטעם מסל"ת שראו את האיש מחוק מספר החיים שלהם וכ"ת הביאו תשו' הג' רב"פ ז"ל עט"ח אה"ע סי' ח' כתב דלא מיקרי מסל"ת כלל דהמשמש בבית החולים מודיע לרופא שזה, מת והרופא מודיע לממונה ומשם לגדול ממנו ובכלל אין זה מסל"ת כי כולם יאמרו לשם עדות ודמי לדברי הב"ש ס"ק מ"ג דבאומר לפני השופט אינו מסל"ת ומטעם ערכאות נמי לא מהני דבגוף ענין ערכאות לשי' רמב"ם בעינן דידעו דלא מקבלי שוחדא ובנ"ד זה אף דל"ש שוחד דמי יתן מכ"מ כיון דמקבלי שוחד תו אינם נאמנים גם לשאר דבר דל"ש שוחד. וגם הא הכל נודע מהמשמש ולא מקרי ערכאות וגם הרופא אף שהולך לראות אם באמת מת אבל אינו מדקדק לראות בפניו אם הוא זה רק עפ"י הגדת המשמש הוא מודיע לממונה שמת פלוני ועוד האריך שם לשדות נרגא בכל היתר הנ"ל. הנה מ"ש דלא מיקרי מסל"ת דכוונת המשמש להעיד וכן כולם וכן חושש בתשו' בית יצחק אה"ע ח"א סי' פ"ד. ולענ"ד בכל ענין שכיון להעיד לא מהני דתו אינו מסל"ת דהא מתכוין לשום דבר וכיון דאין אנו יודעין לאיזה דבר מתכוין אולי כיוון להתיר אשתו וכדומה אבל הכא אנו יודעים כוונתם שהיא לעשות כחוק חובתם המוטל עליהם ומשמש ביה"ח חייב להודיע לרופא שמת פלוני והרופא לממונ' וכיון דחובתם היא להודיע האמת ולא שקר אין זה מגרע ענין לפי תומו ול"ד לנתכוון להעיד. כן נראה מסברא אבל אינו ברור. ובדבר הפקפוק מערכאות שמשמש בית החולי' אינו ערכי יפה הביא הרב מפאריצק מתשו' המיוחסו' לרמב"ן סי' ע"ד דבערכאות אף שנער כותב והערכי חותם ע"י תורת ערכאות עליו דאימת אדוניו עליו וגם אי לאו דקים לי' להערכי לא הי' חותם יעו"ש. ותשו' הנ"ל היא ג"כ בתשו' רשב"א ח"א סי' תתקפ"ב והובא בב"י חו"מ סי' ס"ח להלכה ומ"ש הרב"פ הנ"ל עפ"י שיטת הרמב"ם דבעינן ידועים דלא מקבלי שוחדא. הנה באמת דכן דעת כמה פוסקים ובתשו' הרי"מ אה"ע סי' ד' מצא און לשיטת רמב"ם ז"ל בערוך דהא דאמרו בגמרא גיטין בשמות מובהקים היינו שופטים ידועים דלא מקבלי שוחדא יעו"ש ואני מצאתי פירוש זה באו"ז הגדול ח"א סי' תשמ"ה בתשובה יעו"ש בשם הר"ח אבל היינו דאם אינם מוחזקים בכך חיישינן דלמא קיבלו שוחדא אבל בכמו נ"ד דל"ש שוחד דמי יתן וכמ"ש החת"ס ז"ל סי' מ"ג דאין לומר דנתן שוחד שיכתבוהו בספר המתי' והוא יברח מהצבא דהא יתחייב ראשו למלכו' כשיוודע ובנ"ד עדיף טפי דהא משמש ביה"ח מודיע שמת ושיבואו לקוברו א"כ אי אפשר כלל לומר כן שקיבל שוחד דהא אם יבואו לקוברו ולא ימצאוהו יתוודע שקרו של המשמש ויתחייב בנפשו וגם בנ"ד הרי חיים פיער הי' חולה מאוד ולא הי' אפשר לו לברוח. ועוד יש להוסיף היתר דהרי גם הג' רב"פ ז"ל מודה שזה אומנתו של הרופא לראות האיש אם הוא מת באמת או מיתה מדומה ואגב הוא מעיד נמי על שמו ומי הוא אלא שהרב"פ ז"ל חושש דזה שמעיד על שמו זה אינו אומנתו של הרופא וסומך בזה על המשמש ולענ"ד כיון דעכ"פ בעיקר אומנתו דהייני לראות אם האיש מת ודאי לא מרע נפשי' כיון דמומחה היא ולא מרע נפשיה וגם באיסורי תורה סמכינן ע"ז דאומן לא מרע אומנתו כדאי' באו"ח סי' כ' ומבואר במג"א שם בשם ב"י דאם הוא חבר לדבר אחד תו אף בדבר שאינו חבר סמכינן עלי' דלא מרע אומנתו בשום דבר וכיוצא לזה כתבו תוס' ע"א כ"ז ד"ה ברופא מומחה אף דאינו מומחה למילה כיון דהוא מומחה לשאר דבר לא מרע נפשי' יעו"ש וה"נ בנ"ד כיון דבעיקר אומנתו לא מרע הרופא נפשיה שוב גם בדבר שמעיד שזה פלוני הנפטר אף שאין זה עיקר אומנתו לא מרע נפשי' ובוודאי מדקדק יפה לראות שזה פלוני הנפטר שמעיד עליו בכתבו להממונה. וכיון דסומכין ע"ז דלא מרע נפשי' באיסורין דאורייתא ממילא נמי לענין עדות אשה דקיל מאיסורין דהא מסל"ת אינו נאמן באיסורי תורה ולעדות אשה נאמן. וגם יש להוסיף