מנחת פתים אבן העזר כ

בזאח"ז אף בב"א אינו. ואפשר כיון דרמי בר חמא קאי על הבבא דשתי אחיות ורבא עלה נמי קאי ומפרש לה משום דכל שאינו בזאח"ז דהא הוי קשאמל"ב דהא השתי אחיות לכ"ע ע"י קידושין לבד קיימא עלי' בכרת ובאשה ובתה באמת גם רבא מוכרח לטעמא דרבה דכל שאינו בזאח"ז אף בב"א אינו אמנם לפי"ז אכתי תקשה דהא אביי לית לי' דרבה וע"כ הא דמקדש שתי אחיות אינן מקודשות היא משום דהוי קשאמל"ב כמ"ש רשב"א והתינח בשתי אחיות אבל באשה ובתה מא"ל וע"כ דגם אשה ובתה ע"י הקידושין נאסרו מה"ת והו"ל שפיר קשאמל"ב אכן לפימ"ש המקנה שם בטעמא דאביי דלכך אין שניהם מקודשות דאין דעתו רק לקדש שתיהן ולא אחת מהן וכשהקידושין של אחת אינם חלין גם של השניה בטלין וקידושי שניהם אי אפשר לחול יעו"ש באורך א"ש דהא קידושי האם אי אפשר לחול דהו"ל קשאמל"ב אלא דאפשר שתחול קידושי הבת ושוב אמרינן כיון דאחת לא נתקדשה בטלו גם קידושי שניה ומדברי רשב"א בצירוף סברת המקנה תסתיים שמעתתא דתוס' ר"פ נושאין הנ"ל שאין לדבריהם סתירה מסוגי' דקידושין. ושו"ר בפ"ת כאן הרגיש על תוס' הנ"ל מקידושין הנ"ל דהוי קשאמל"ב וכבר נתבארו הדברים היטב ומ"ש בפ"ת דא"א לפרש כן כוונת התוס' כבר כתבתי לעיל דאין לדברי תוס' פירוש אחר וגם בחינוך מ"ע ר"ג בלאו דאשה ובתה כתב כגון שנשא אשה אסור ליקח בתה ובמ"ע ר"ו גבי שתי אחיות כתב בפירוש דאפילו קידש אסור מה"ת וחייב כרת יעו"ש ומבואר דלענין אשה ובתה אזיל בשיטת תוס' ר"פ נושאין הנ"ל ובוודאי דיש לחוש לדבריהם ולהחמיר. ובקידש אשה ואח"כ בתה עפ"י שיטת רש"י יש לומר דפקעי קידושין הראשונים וא"צ גט כיון דלאחר קידושי הבת קיימא אמו בשריפה ואם יקדש האם לאחר קידושי הבת לא יהיו קידושין תופסין וא"כ גם עתה פקעי אך גם שיטת רש"י בזה יחידאה שהרי התוס' שם חולקים עליו וגם מיתר הראשונים לא נשמע סברא זו. ועפ"י שיטת רש"י יש לדחות הוכחת הגנוב"י ז"ל במה"ת אה"ע סי' ק"ן שכתב להוכיח דיבמה שנתקדשה לזר לא פקעה זיקה מינה מיבמות פ"ז דמתים כחיים לענין יבום משום דדרכי' דרכי נועם יעו"ש והא כשתתקדש לאחר א"א לזיקה לחול כלל יעו"ש ונראה דהנה התוס' יבמות ט"ז ד"ה ב"צ כתבו הטעם דאין קידושין מפקיעין הזיקה דל"ד לש"י שקידש אחיו את אחותה דשם אין שום תקנה דא"א להמית אחותה אבל הכא אפשר לעשות ולתקן ע"י גירושין יעו"ש ויש לדון בסברא זו כיון דבלי התקנה דגירושין א"א שתייבם ממילא פקעה זיקה דהא אין ד"ז כ"כ בידינו דדלמא לא ירצה לגרשה אשר ע"כ מסופק הנוב"י שם לומר דבאמת הקידושין מפקיעין הזיקה והא דב"צ מיירי בשבא עליה בזנות אכן כ"ז אליבא דשמואל דאמר קידושין תופסין ביבמה אבל לרב דאמר אין קידושין תופסין ביבמה לדידי' ל"ש לומר דקידושין יפקיעו הזיקה דהא אין קידושין תופסין וע"כ הקשו תוס' שם רק לשמואל. אמנם ביבמות פ"ז הנ"ל גם אם נימא דר"י מדאסקרתא דאמר הא דנעשה מתים כחיים לענין יבום מקרא דדרכי' דרכי נועם סובר כרב אפ"ה תקשה דהא קידושין מפקיעין הזיקה דנהי דרב אית לי' דאין קידושין תופסין אבל שם הא נתקדשה מקודם וע"כ אשת איש היא ויפקעו הזיקה אמנם כראה דלרב בוודאי אין הקידושין מפקיעין הזיקה דהא לרב דאין קידושין תופסין ביבמה לשוק א"כ ממילא באם נתקדשה מקודם בהיתר כגון שהי' לה בנים וניסת ואח"כ מתו אם לא נעשה מתים כחיים לענין יבום לא תהי' צריכה גט מבעלה דממילא יפקעו הקידושין כיון דמעיקרא לא חיילו גם עתה פקעי וא"כ בכה"ג ודאי זקוקה ליבום דהא אינו מחוסר מעשה כלל דאם נימא דזקוקה ליבום יפקעו הקידושין ממילא ושוב בוודאי זקוקה ליבום כיון דאינה מחוסרת גירושין. וא"כ יש לומר דר"י מדאסקרתא סובר כרב. אבל לשמואל שפיר יש לומר דיבמה שנתקדשה לזר כיון דהקידושין חלין פקעה הזיקה דכיון דאף אם נימא דזקוקה ליבם בעי גירושין ובלעדי הגירושין א"א לייבם דהא אשת איש וזה אין בידינו ע"כ יש מקום לומר דפקעה הזיקה ודוק ומיושב בזה הא דפירש רש"י שם ביבמות כ"ז דאין זה דרכי נועם דצריכה חליצה ותתגנה על בעלה ומדוע לא פירש כפשוטו דאין זה דרכי נועם שתתגרש מבעלה והגירושין ודאי גנאי היא כמ"ש בתשו' חת"ס אה"ע ח"ב סי' ע"ו אף שראייתו מגיטין פ"ט תמוה אבל הסברא ודאי כן נכונה וע' רש"י קידושין נ' ד"ה דלא ניחא לי' ולהנ"ל א"ש דהא הכא אליבא דרב קאי והקידושין נפקעו מאלי' וא"צ גט ודוק היטב:

(לסעי' י') ויש מסתפקים. ע' ב"ש ס"ק ח' בסוה"ד וע' סו"פ האומר וקאי על קושיא דלעיל דלמה לא כתב בישראל הבא על העכו"ם דהוי זרע שלו מדרבנן ואסור בממזרת דאין לומר דממ"נ מותר בממזרת דאם זרעו הוא הוי ממזר וע"ז כתב הב"ש דז"א דגם אם אזלינן בתר צד ישראל לא מיקרי ממזר והדק"ל למה לא כתב רמ"א זה לעיל:

(סי' ט"ז) סעי' ג' והבא עליה. ע' ב"ש ס"ק ו' דלרמב"ם ליכא א"ד בעבד הבא על בת חורין. וע' חולין קי"ד עבד בן שפחה אחי משוחררת יוכיח שאסור פרי עם פרי ומותר בפרי עם האם יעו"ש ומוכח דעבד אסור מה"ת בבת חורין דאל"כ ליכא יוכיח וצ"ע:

(סי' י"ז ס"ה) בהג"ה ולכן יש למחות כו' אעתיק פה מ"ש להרב וכו' מו"ה יוסף שווארטץ בבאניהאד ע"ד שאלתו באשה שעזבת בעלה ונסעה לעיר צירוך בשוויין ומשם שלחה מכתבים לבעלה כי איננה בשלימות הבריאות ואם ייטב לה תסע לביתה וגם שלחה לו פאקעט ע"י הדואר משם שתוכו הי' חבילות בגדים ועתה באה מבית הפקודות שמה לעיר באניהאד כי מצאו אשה נטבעה בנהר ומצאו בבגדיה רעציפיס אשר שלחה פאקעט ליעקב קאהן (הוא בעלה בבאנהיאד) וגם שלחו משם שלשה פאטאגראפיען שעשו מתמונתה בעת שהוציאוה מן המים וכל אנשי העיר הכירו תיכף בהפאטאגראפיען כי היא זאת האשה אשר נסעה לצירוך אשת ה' יעקב הנ"ל והספק עתה לענין אבילות וקדיש והנה כ"ת הביא דברי תשו' חת"ס יו"ד סי' שמ"ד שכתב גם ברווק שאין לו אשה אל יתאבלו עלי' כשאין עדות ברורה להתיר אשה להנשא. ותמהני שאדרבא בח"ס שם כתב דבנטבע במים שאל"ס כיון דרובן למיתה נהי דביש לו אשה אין מתאבלין דלמא אתי להתיר אשתו אבל כשאין לו אשה לא גזרינן וכהשבו"י יעו"ש אלא דיש לומר דוקא במים שאל"ס דרובו למיתה ומה"ט אם ניסת ל"ת משא"כ הכא דלא ראו שנטבעה אלא שמצאו אשה במים מתה ודלמא לא זאת האשה והפאטיגראפי אינו סימן מובהק וגם הרעצפיס אף דל"ש שאלה בזה מכ"מ יש לחוש דלמא נתנה אשת ה' יעקב הפאקעט להוביל על הדואר ונשאר הרעציפיס אצלה וכ"ת הוסיף דבנ"ד יש לחוש דלמא יתירו לבעל לישא אחרת אלא דבאמת יש די בסימנים הנ"ל להתיר אף אשת איש ומכ"ש לבעל לישא אחרת והביא מתשו' מהר"ם שי"ק דפאטאגראפי הוי עכ"פ סימן אמצעי ושוב יש לסמוך על סימן הרעציפיס דלא נחוש לדלמא נתנה לאחרת ונשאר הרעציפיס אצלה דהוי כנפילה דיחיד וכמ"ש ח"ץ סי' קל"ד. והנה בגוף הדין אם פאטאגראפי הוי סימן לכאורה תליא בפלוגתא דקצה"ח ונה"מ סי' מ"ו דקצה"ח ס"ק ח' שם כתב בטעמא דר"ש גאון דל"מ דימוי חתימה לחתימה רק משום דקיום שטרות דרבנן היא משום דדימוי היא רק כסימן ולא כטב"ע