מנחת פתים אבן העזר יט

שלמעלה מדורות שלמטה בגז"ש דזימה זימה יעו"ש ודודי הגאון ז"ל בחדושי הרמ"ל ר"פ נושאין הרבה להשיב על הב"מ בזה והוכיח בראיות ברורות דגם תוס' מודים דאם קידש אשה קיימא עלה אמה בעון מיתת ב"ד וכן בקידש אשה מותר ליקח בתה מה"ת דכתיב שאר יעו"ש וא"כ שפיר יש לומר דלכך מקדש אשה ובתה כא' אינן מקודשות משום דאינו בזאח"ז דהא אם מקדש הבת מקודם ואח"כ האם לא יהי' קידושין תופסין באם דהא קיימא עלה במיתה לכך כשקידש בב"א אין הקידושין חלין ואף דאיתא בזאח"ז אם יקדש האם תחילה ואח"כ הבת מכ"מ כיון דאינו בזאח"ז להיפוך לקדש הבת תחלה מלתא דליתא בזאח"ז קרינן לה דבעינן איתא בזאח"ז מכל צד וכעין דאמרינן בחולין קכ"ד בהא דאת שבא לכלל מגע בא לכלל משא דבעינן אתי לכלל מגע מכל צד ואמנם מתוס' גיטין מ"ב ד"ה הא משמע דסברי דכל שישנו בזאח"ז באיזה אופן האפשרי שפיר מיקרי איתא בזאח"ז דהא כתבו שם בהא דשיחרר חציו ומכר חציו הוי שפיר בזאח"ז ע"י מכר חציו ושיחרר חציו יעו"ש הרי אף דלא משכ"ל מכל צד הוי שפיר איתא בזאח"ז ובזה יש לדון בדברי הגאון ברוך טעם בשער הכולל שכ' עפ"י דברי התוס' רי"ד קידושין שהקשה בהא דבאיסור בב"א חלו תרוויהו דנימא כל שאינו בזאח"ז ותירץ דהי מינייהו מפקת וחידש הב"ט דלפי"ז אם איסור א' חמור מחבירו וראוי לחול גם בזאח"ז תו רק זה חל דל"ש לומר הי מינייהו מפקת יעו"ש ולהנ"ל הרי לא הוצרך תוס' רי"ד לסברא זו דהי מינייהו מפקת רק מטעם דכל שאינו בזאח"ז אבל אם א' חמור וראוי לחול בזה אח"ז היינו אם איסור הקל יהי' תחילה ואח"כ יבוא החמור אף דלהיפוך אם יחול החמיר תחילה שוב לא יוכל אח"כ הקל לחול כיון דעכ"פ אפשר בחד צד שפיר מיקרי איתא בזאח"ז ובב"א חלין תרוויהו. אך מדברי התוס' ר"פ נושאין ע"כ מוכרח לומר דפליגי על תוס' גיטין הנ"ל וסברי דבעינן שיחול לחול בזאח"ז מכל צד דאל"כ דבריהם נגד הגמ' בקידושין נ' והנה בקידש אשה ואח"כ נשא בתה דקידושי הבת חלין לשיטת תוס' הנ"ל ועתה כבר נאסרה האם עלי' מה"ת ואם יבוא עליה יתחייב מיתת ב"ד וכמ"ש לעיל וא"כ יש לומר דתו אינה צריכה גט כלל דממילא פקעי קידושין לשיטת רש"י יבמות מ"ט דכל היכא דעכשיו לא חלו הקידושין פקעו קידושין דמעיקרא נמי יעו"ש והכא כיון שנשא עתה בתה אם יקדש אמה לא תפסו קידושי האם לפימ"ש לעיל בשם דודי ז"ל להשיג על הב"מ. וראיתי בס' מנ"ח מ"ע ר"ו שכ' שכ' ליישב קושי' רשב"א לאביי דאית לי' קשאמל"ב הוי קידושין מנ"ל דמקדש שתי אחיות כא' אינן מקודשות כיון דלית לי' נמי הא דרבה דכל שאינו בזאח"ז כו' ותירץ דאביי לטעמי' ביבמות מ"ט דכל היכא דלא תפסי קידושין שוב גם אח"כ פקעו קידושין וא"כ במקדש שתי אחיות א"א לקידושין לחול רק רגע חדא דהא לבתר הקידושין כל אחת שם אחות אשה עלה וממילא פקעי הקידושין ושוב גם מתחילה לא חלין כלל דקידושין לזמן לא אשכחן והביא דברי האב"מ סי' י"ח שמתרץ בזה קושי' תוס' יבמות ו' דמדוע לר"ע אין ח"ל עולין ליבום נימא אתי עשה ודחי ל"ת ותירץ כנ"ל כיון דח"ל לא תפסי קידושין תו ממילא לאחר הביאה ראשונה דנאסרה עליו יפקעו הקידושין וא"כ הו"ל נשואין לזמן יעו"ש והנה דברי האב"מ נפלאים מאוד דא"כ האיך יפרנס הא דיבמות ג' דהוצרך קרא דעלי' דאחות אשה לא מתייבמת ומשום דאין עשה דוחה ל"ת שי"ב כרת ותיפוק לי' דהא בח"כ לכ"ע אין קידושין תופסין א"כ בתר ביאה ראשונה ע"כ יפקעו הקידושין והאיך יחולו מתחילה ודוחק לומר דהסוגיא הנ"ל פליג על סברת אביי ביבמות מ"ט הנ"ל דהא לא אשכחן כלל מאן דפליג עלי' בהאי סברא דאם הקידושין לא חלין מתחילה אם נעשה הדבר אח"כ פקעו הקידושין ושו"ר אח"כ בס' ישרש יעקב שתמה על האב"מ כנ"ל:

והנלע"ד לקיים דברי חכמים דהא התוס' שם ביבמות הקשו על פירש"י בדברי אביי דאם לא תפסו קידושין מעיקרא גם אח"כ פקעי דא"כ למ"ל בנדה לטעמא דכתיב ותהי נדתה עליו תיפוק לי' דא"כ אח"כ כשתעשה נדה יפקעו ולענ"ד יש לומר דדוקא בסוטה כיון דאין לה היתר לעולם אם איתא דמעיקרא לא תפסי קידושין גם אח"כ כשזינתה תחת בעלה הוי פקעי אבל בנדה כיון דחזיא לכשתטהר שפיר יש לומר דכשקידשה בעודה נדה אין קידושין תופסין אבל כשקידשה ואח"כ פירסה נדה לא פקעי כיון דהדר חזיא ועפי"ז גם באחות אשה כיון דלאחר מיתת אחותו שריא בכה"ג לא פקעו קידושין הראשונים כמו בנדה ושפיר הוצרך קרא דעליה אבל בח"ל לכ"ע דאין להם היתר לעולם שפיר יתכן כדברי האב"מ כיון דלבתר ביאה ראשונה פקעו קידושין שוב מתחילה לא חל שם יבום דהוי נשואין לזמן ומיושב בזה דברי האב"מ אבל דברי המנ"ח שכתב האי סברא במקדש שתי אחיות היא תמוה מאד וע"כ לתרץ קושי' רשב"א הנ"ל כתירוצו של רשב"א שם דבקשאלמ"ב בודאי מודה אביי דלא הוי קידושין וממוצא הדברים הנ"ל ארווחנא ליישב הסוגיא בקידושין כ' אהא דאמרינן במשנה שם דמקדש אשה ובתה או שתי אחיות כא' אינן מקודשות מנה"מ אמר רמי בר חמא דא"ק אשה אל אחותה לא תקח לצרור כו' התורה אסרה בשעה שנעשו צרות זל"ז לא יהי' לך לקוחין אף באחת מהם ותמה המקנה דהתינח ה"ט בשתי אחיות אבל באשה ובתה מא"ל יעו"ש ולהנ"ל נראה דדוק' בשתי אחיות הוצרך קרא דאי אפשר לומר מסברא כיון דלבתר קידושין נאסרו עלי' ויפקעו הקידושין שוב גם מעיקרא לא חל וכהמנ"ח הנ"ל כיון דלא משכ"ל התירא באחות אשה לאחר מיתת אשתו בזה לא פקעו כמו בנדה אבל באשה ובתה דגם לאחר מיתת האחת השניה עדיין בשריפה קאי ואע"ג דאם תמות המת לא תהיה אמו בשריפה דחמותו לאחר מיתת אשתו לאו בשריפה קאי כדאי' ביבמות צ"ד אכתי עכ"פ כשתמות האם תהיה הבת עדיין בשריפה וכמ"ש רשב"א ליבמות שם בשם רמב"ן דלא כהרמב"ם ועוד דלהרמב"ם דסובר דגם בת אשתו לאח"מ אשתו לאו בשריפה קאי הא הוא סובר דעכ"פ כרת איכא אף בחמותו לאח"מ אשתו וע' נוב"י מה"ת אה"ע סי' קמ"ח א"כ תו ממילא אין הקידושין חלין באשה ובתה דכיון דלבתר הקידושין פקעי גם מעיקרא לא חלו דהו"ל קידושין לזמן וא"ש:

אמנם יסוד הנ"ל דבאשה ובתה בלא"ה אינם קידושין כיון דעכשיו כל חדא קיימא עלה באיסור מיתת ב"ד לא יתכן רק לשיטת רמב"ם דאשה ובתה היינו גם ע"י קידושין גרידא אבל לשיטת תוס' ר"פ נושאין הנ"ל דרק בנשא אשה אסור ליקח בתה א"כ מהיכי תיתי יפקעו עכשיו הקידושין מאשה ובתה הא בתה לא קיימא עלי' באיסור ונהי דהאם נאסרה עליו מה"ת על ידי קידושי בתה כנ"ל דלא כהב"מ והול"ל דקידושי האם פקעי אבל לא קידושי הבת ולטעמא דרבה דכל שאינו בזאח"ז ניחא וכמ"ש לעיל לשיטת התוס' דבעינן שיהיה בזאח"ז בכל צד. אמנם עדיין יש להפליא על שיטת תוס' ר"פ נושאין הנ"ל מסוגיא שם דקאמר ולרבא למ"ל לשנוי כרבה תיפוק לי' דקשאמל"ב נינהו לדבריו דרמי ב"ח קאמר והאיך אפשר לומר מטעם קשאמל"ב והא קידושי הבת מסורין לביאה מה"ת רק קידושי האם אינן מסורי' לביאה וא"כ שפיר הוכרח רבא לומר טעמא דכל שאינו