מנחת פתים אבן העזר יח

דבא"י להניק הולד לא מרויח הולד מידי אם לא תנשא ומזונות לוולד גופא תוכל למצוא אצל בעלה כי מה דאי' בגמרא שבעלה לא יתן ביצים וחלב היינו לה לעצמה לתקן החלב שצריכה הרבה אבל הוולד שצריך דבר מועט יתן וגם הא לפי פירושו בגמרא אין שום ראיה מגמרא שחששו חז"ל בשביל הוולד רק להנקה דידה חששו שיהי' לה חלב טוב לינק הוולד אבל כשאין לה להניק בלא"ה אין לנו לאסרה בשביל טעמים חדשים שלא נזכרו בש"ס ודוק אך גם פירוש הרמב"ם בזה יחידאה. ובשגם שגם הרח"כ לא סמך ע"ז רק בגרושה ע"כ בנ"ד באלמנה לענ"ד אין להקל כלל:

(שם) או שנתנה בכה למניקה. אעתיק בזה מ"ש בתשובה להרב וכו' מו"ה נחמי' האבד"ק סאמבור ישן. ע"ד שאלתו בעובדא שבא לפניו באשה שגמלה לבנה בן ששה ירחים ואחר זה בערך ירח ימים נתגרשה מבעלה ונשתדכה לאיש ועתה כבר הוולד בן י"ח חדשים אם מותרת להנשא והנה באה"ע סי' י"ג מבואר דגמלתו בחיי בעלה ואח"כ מת בעלה שריא וכ"ת הביא דברי הגה"ק מבוטשאטש בהגהותיו לאהע"ז שם שמסופק אם בגירושין ג"כ הדין כן דמיתה שאני דבידי שמים היא משא"כ בגירושין דיש לומר שמסתמא ידעה מקודם שרצון בעלה לגרשה וחיישינן להערמה וגם הביא דברי תשו' רמ"א סי' קכ"א דמבואר דאין חילוק בין מיתה לגירושין והאריך בטוב טעם לתרץ קושי' החת"ס באה"ע ח"ב סי' קע"ג והנה בלא הי' קטטה ביניהם בעת שגמלתו הדבר פשוט שמותרת דאין לחלק כסברת הגה"ק הנ"ל דגירושין מסתמא ידעה וראי' מסוף פ"ב דיבמות דעד שהעיד לאשה לא ישאנה משום חשד וכולם שהיו להם נשים ומתו מותרין לישא אותה ופירש"י דלא לישא את זו נתכוין ומבואר בגמרא שם דה"ה בנתגרשו הנשים אח"כ הדין כן וכ"ה באה"ע סי' י"ג הרי דלא מחזיקין בין מיתה לגירושין לומר דמסתמא ידע מקודם ובשביל זה עשה אך גם בהיה קטט ביניהם מבואר באה"ע שם דמותר לישא ול"ח דלמא כבר היה דעתו לגרשה א"כ גם בנ"ד כן אף לדברי החת"ס שם דסובר דבהי' להם קטט ואח"כ נתגרשו אסור לישא אותה משום חשד וע' ב"ש שם א"כ גם בנ"ד יש להחמיר לכתחלה ולפי"ז גם במת בעלה בגמלתו בחייו יש לומר דכשהיה בעלה חולה ומת והיא גמלתו בהיותו חולה אסורה דזה חמיר מקטטה דהא בזה איפסק בהדיא באה"ע שם דאסור לישא אותה אם היתה אשתו חולנית. והנה בתשו' רמ"א הביא ראי' דאין הבדל בין מיתה לגירושין דהא עיקר איסור במינקת גרושה דייקו הפוסקים מדקתני סתמא מינקת חבירו לא ישא וכיון דגמלתו ואח"כ מת שריא ה"ה נתגרשה אח"כ יעו"ש ולהנ"ל יש לומר דתרווייהו שוים ובגמלתו כשהיה חולה ואח"כ מת אסורה דאיכא למיחוש להערמה וה"ה בהי' קטטה ביניהם ואחר כך נתגרשה אבל מסתימת הפוסקים דכתבו סתמא דגמלתו ואח"כ מת שריא משמע אף שהי' בעלה חולה ול"ד להא דסי' י"ב דבהיה אשתו חולנית ואח"כ מתה אסור לו לישא לאשה שהעיד לה דיש לומר הטעם כמ"ש בישועות יעקב שם בטעם דברי הנימו"י דבהיתה חולנית אסור אף דרוב חולים לחיים ולא אסיק אדעתי' שתמות דמכ"מ כיון שהוא חולנית בדעתו לישא אחרת עליה יעו"ש והאי טעמא ל"ש בנ"ד כשהי' הבעל חול' וגמלתו וגם בקטטה אף להח"ס דאוסר בסי' י"ב יש לומר משום דביד הבעל לגרשה בע"כ מדינא חיישינן דלמא כבר הי' דעתו לגרשה אבל הכא אף שהי' קטטה ביניהם אין ביד האשה שתתקדש לכך ל"ח להערמה והא בתשו' רמ"א התיר אף באם כבר נתפשרו על הגירושין ואח"כ גמלה לבנה ואפ"ה התיר רמ"א ול"ח להערמה וע' בתשו' בית שלמה אה"ע סי' כ"ב וגדולה מזו יש להוכיח מדברי רמ"א שם דאפילו אם ידענו בבירור שכיונ' כדי שתהיה מותרת להנשא כל שעשתה כן קודם הגירושין מותרת דהא רמ"א שם מייתי ראי' מדברי רש"י כתובות ס' שפירש גמלתו אסורה לפני זמנו כדי שתהיה מותרת להנשא ואסורה משום לא פלוג והיינו כשעשתה כן רק לאחר מיתת בעלה או לאחר גירושין אבל מקודם לכן ל"ש לומר לא פלוג ועכ"פ מוכח מרמ"א דמשום הערמה לא מיתסרא. אך בתשו' ח"ס סי' קע"ג הבין מרמ"א דאם בבירור כיונה לכך אסורה. ואפשר דדעתו דהא דפירש רש"י גמלתו כדי שתהי' מותרת להנשא לא שידענו בבירור שכן היא אך אנו חוששין לזה ומשום לא פלוג חיישינן לזה וממילא דבחיי בעלה דל"ש לא פלוג שריא אבל אם בוודאי כיונה לזה אף בחיי בעלה אסורה וצ"ע כי סתימת רמ"א לא משמע כן וע' בפ"ת סי' י"ג ס"ק כ"ה הביאו תשו' רמ"א והבין ג"כ מדבריו דאף בעשתה בהערמה שריא יעו"ש אך מה שהצריך רמ"א והבין ג"כ מדבריו דאף בעשתה בהערמה שריא יעו"ש אך מה שהצריך רמ"א ג' חדשים תמוה טובא דהא בגמלתו בחיי בעלה ל"ב זמן כלל וכבר תמה ע"ז בתשו' ח"ס הנ"ל. אך זה נראה פשוט דעכ"פ גמלתו ג' ימים קודם שמת בעלה וקודם גירושין דאם בתוך ג' ימים מת בעלה או גירשה אף בגוונא דליכא למיחוש להערמה אסורה וכהא דאמרינן בכתובות ס' לענין יונק לאחר כ"ד חודש אסור להחזירו וכמה מיקרי פירש ג' ימים יעו"ש א"כ גם לענין זה דגמלתו בעינן ג' ימים דבתוך ג' ימים עדיין שם מינקת עלה. ובפ"ת שם כ' דאם נכתב הגט ובטרם שניתן גמלתו לבנה מותרת אף דכבר ידעה שרוצה לגרשה יעו"ש והיינו בעבר בין כתיבה לנתינה יותר מג' ימים כגון בגט ע"י שליח וקצת ראי' לדברי הפ"ת מגיטין י"ח בפלוגתא דרב ושמואל אם מונין ג' חדשים מכתיבת הגט או מנתינה ופריך לשמואל דמונין משעת כתיבה יאמרו ב' נשים הבאות מחצר א' זו מותרת וזו אסורה והשתא אם איתא דלענין מינקת אם כבר נכתב הגט והיא גמלתו לבנה לאחר כתיבה צריכה להמתין כ"ד חודש א"כ האי קושיא תקשה גם לרב לענין מינקת דיאמרו ב' נשים הבאות מחצר א' והיו יונקות כל א' לבנה וגמלו ביניהם בשוה קודם הגירושין ג' ימים או יותר יאמרו זו אסורה בשביל שנכתב גיטה קודם שגמלתו זו מותרת דלא נכתב גיטה מקודם אף שנתינת הגט הי' שוה וע"כ דגם זו שגמלתו לאחר כתיבה שריא כיון שגמלתו טרם שנתגרשה ומכ"מ לדינא צ"ע בזה היכא שהערמה ניכרת להדיא אך בנידון שאלתו אף שהי' קטטה ביניהם לא מוכח כלל אם עשתה כן בכוונה ובזה מבואר בתשו' רמ"א להתיר וגם בח"ס הנ"ל ע"כ פשוט שהאש' מותרת להנשא:

(סי' ט"ו) סעי' י"ג בת אשתו. הנה הב"מ הביא דברי התוס' יבמות ר"פ נושאין דמוכח מדבריהם דאם קידש אשה מותר מה"ת בבתה דדוקא מכנסה לחופה אסרי אף שלא נבעלה אבל בקידושין גרידא לא. והנה בנת"ל כאן תמה ע"ז מהא דקידושין נ' דמקדש אשה ובתה כא' אינן מקודשות משום דכל שאינו בזאח"ז אף בבת אחת אינו ואם איתא דמה"ת אינו אסור באשה ובתה רק דרך נישואין א"כ בקידש שפיר איתא בזאח"ז אשר ע"כ כתב בנת"ל לפרש דברי התוס' בענין אחר באופן דגם הם מודים דגם בקידש אסור מה"ת לישא בתה אבל באמת לשון התוס' א"א לפרש רק כמו שהבין מהם בשעה"מ והגאון בית מאיר הנ"ל אמנם נראה לתרץ קושיא הנ"ל דהנה הבית מאיר פשיטא לי' דלשיטת התוס' הנ"ל גם בחמותו הדין כן רק דאם קידש אשה מותר מה"ת ליקח אמה דילפינן דורות