מנחת פתים אבן העזר יז

בחיי בעלה שריא אבל לאחר מיתת בעלה כשפסק חלבה אסורה אמנם כתב לחלק דדוקא פסיקת חלבה בעינן בחיי בעלה דאל"כ יש לחוש שתעשה בכוונה איזה סיבה שתפסוק חלבה אבל בנעשה לה מכה על הדד ליכא למיגזר ומה"ט בצמקו דדיה גם לאחר מיתת בעלה שריא כדאי' ברא"ש וטור וש"ע יעו"ש ונפלאתי עליו דאדרבא ברא"ש בפסקיו גם בתשו' מוכח דגם צימוק דדים דשריא היינו דוקא בחיי בעלה וכ"ה בח"מ סי' נ"ג ס"ק י' וב"ש שם וגם הח"ץ בתשו' שהביא הרח"כ שם לא התיר רק בצמקו דדיה בחיי בעלה רק הוולד נולד לאחר מיתת בעלה וכמ"ש בנוב"י מה"ת אה"ע סי' ל"ה וכן הבין דברי הח"ץ בתשו' תפ"צ סי' ה' ותשו' אדב"ע אה"ע סי' ד' אמנם גם בצמקו דדיה לאחר מיתת בעלה כשלא התחילה להניק כלל שרבו האוסרים בזה כמבואר בנוב"י ואדב"ע ומטעם המבואר בתשו' הריב"ש דכיון דסתם מעוברת להנקה קיימא כבר בהיותה מעוברת חל עליה האיסור מינקת חבירו ותו לא פקע ע"י צימוק דדים יעו"ש ובזה הראה הג' בעל תפ"צ בתשו' הנ"ל כוחא דהתירא יעו"ש ולע"ד סיוע לדבריו מתוס' חגיגה ד' ד"ה לא נצרכה שכ' שם בהא דהמית לח"ע והב"ח דיש לו קנס אף דלענין ראי' חייב העבד בראי' משום דכיון דכופין את רבו לשחררו כמאן דשוחרר דמי אבל התם שמת אגלאי מלתא למפרע דלא הי' עומד לשחרור יעו"ש וה"נ נהי דסתם מעוברת להנקה קיימא כיון שצמקו דדיה או אונס אחר שא"י להניק אגל"מ דלא היתה עומדת להנקה ולא חל עלה איסור מינקת חבירו ואע"ג דבפסחים י"ג אמרינן לר"ש דאמר כל העומד לזרוק כזרוק דמי אף בנשפך הדם קודם זריקה אמרינן הכי ולא אמרינן אגל"מ דלא הי' עומד לזריקה הא באמת רב אשי במנחות ק"ב סובר דאי בעי זריק לא אמרינן וכתבו תוס' שם ד"ה דאי דפליגי על ההיא דפסחים וסובר דבנשפך הדם ל"א כזרוק דמי רק בבא לידי זריקה לבסוף יעו"ש וכ"ז בלא התחילה להניק לאחר שנולד הוולד לאחר מיתת בעלה אבל בנ"ד שכבר התחילה להניק וחל עלה שם מינקת חבירו אף שפסקה מחמת אונס איסורא לא פקעה עד כ"ד חודש. וגדולה מזו מבואר בנוב"י מה"ת אה"ע סי' ל"ז דגם הנהו דבי ר"ג דמותרין ליתן לבניהן למינקת דלא הדרו בהו היינו תיכף כשנולד הוולד ולא התחילה להניק דאל"כ כבר חל עלה איסור מינקת חבירו ולא פקעה. ובזה נכון מה שפירש רש"י ז"ל בכתובות ס' בדבי ר"ג שהיו בהם מניקות ומשמע דכוונתו לשלול אלמנה אחרת שבאה להנשא להם אינו מועיל שתתן למינקת וע' בזה באב"מ סי' י"ג ס"ק י"ז ולהנ"ל כראה דלכאורה גם בהנהו דבי ר"ג הא עכ"פ בהיותם מעוברת חל עליהן איסור מניקת חבירו דסתם מעוברת להנקה קיימא וא"כ גם כשתתן הוולד תיכף בהוולדו למינקת האיך פקע האיסור ולהריב"ש בכה"ג איסורא לא פקע אכן באלמנות דבי ר"ג שהיו עשירות וחשיבות ולא היו דרכם לינק בעצמם רק ליתן בניהם לאחרת ג"כ גם בהיותם מעוברות לאו למניקה קיימא דמסתמא כשיולד תתן הוולד למינקת ולא חל עלה מעולם איסור מינקת חבירו אבל באשה אחרת שבאה להנשא אף בעשירה וחשובה שדרכה ליתן הוולד למינקת אכתי להנקה קיימא ונהי דתתן הוולד לכשיוולד למינקת הא תוכל להיות שתחזיר בה ותהי' היא בעצמה מניקה וגם זה מקרי עומדת להנקה כהא דאמרינן בביצה כ"ט אבל כלי העומד למידה ימלאנו ופירש רש"י שם שכלי העומד למידה היינו שאם תשבר המידה יקחו זו תחתיו יעו"ש הרי דגם זה מיקרי עומד אבל בדבי ר"ג כיון דע"כ המינקת לא יהדרו בהו ממילא מעיקרא אינם עומדים להנקה ודוק. האומנם באמת משמעות הגמ' והפוסקים בהנהו דבי ר"ג משמע דאף שנתנו ביניהם למניקות לאחר שכבר התחילו להניק בעצמם שרינין להנשא והדבר צריך טעמא באמת כיון דכבר חל עלה איסור מינקת חבירו האיך פקע. ואפשר דהא דחל עלה איסור לא פקע שכ' הריב"ש היא ג"כ משום לא פלוג ובטרם שחל האיסור ל"א דלא פלוג דהא מה"ט מתיר הרא"ש באשה שגמלתו בנה בחיי בעלה אף זמן מועט דכיון דלא חל האיסור לא גזרינין כלל והא דבנתנה בנה למינקת בחיי בעלה בעינן ג' חדשים היינו כיון דהולד צריך להנקה עדיין והמינקת יכול' להיות דתהדר בה הנה גם עדיין בשם מינקת תקרא וחל עלה איסור מינקת חבירו בשעת מיתת בעלה ותו אף שפסק חלבה אח"כ אמרינן דלא פלוג כיון שכבר חל האיסור ובדבי ר"ג כיון דקלא אית להו כמ"ש הר"ן אף שכבר חל האיסור ל"א דלא פלוג וכן בנשבעה המינקת עד"ר להפוסקים המתירין היינו משום דשבועה קלא אית לה כמ"ש בשט"מ כתובות ובכה"ג אף דכבר חל האיסור ל"א דלא פלוג. משא"כ בצימוק דדים כיון דלית ליה קלא אמרינן דלא פלוג כיון דכבר חל האיסור והתחילה להניק. וגם יש לומר דסברת הריב"ש הנ"ל דכיון דכבר חל האיסור תו לא פקע בכדי ולכך אף בצמקו דדיה אסור אבל בהנהו דבי ר"ג שנתנו למינקת הא מכנסה אחרת בחריקאה וכן בנשבעה עד"ר להפוסקי' המתירין מכנסה היא באיסור דהא משביעין אותה שלא תנשא כמ"ש בנוב"י בכמה תשו' משא"כ בצמקו דדיה איסורא לא פקע בכדי. ומצאתי און לסברא זו בס' בני אהובה בתשו' להגרע"א ז"ל:

ומ"ש כ"ת לדון קצת היתר בנ"ד מחמת שהוא מבכרת ונוכל לומר דמעולם לא קיימא להנקה ליתא דהא כבר התחילה להניק ובתשו' אדב"ע אה"ע סי' ד' מבואר דגם בלא התחילה להניק אסור בצמקו דדיה אף שהיא מבכרת יעו"ש ובנ"ד הא חמיר טפי דכבר התחילה להניק וגם הרח"כ שמתיר בזה הא עובדא דידי' היתה בגרושה שקיל טובא מאלמנה וגם מחמת שכבר עברו ט"ו ירחים שמתיר הפנ"י בשעת הדחק הנה גם הוא מיירי בלא התחילה להניק יעו"ש ובנידון שאלתו הנני מוסיף טעמא לאיסורא דהנה הרח"כ הנ"ל בנה יסוד ע"ז כיון שמחמת אונס אינה יכולה להניק מה ירויח התינוק אם נאסור אותה ונראה דבאמת ירויח התינוק עפימ"ש בנוב"י מה"ק אה"ע סי' כ"ה בהא דלא מצינו שאסרו חז"ל באלמנה מינקת שתתן בנה למינקת ולא חשו דלמא הדרא בה ותירץ דאם הדרא בה תמסמס לבנה בחלב וביצים דכ"ז שלא ניסת היא ברשות עצמה ושולטת בנכסיה משא"כ כשתנשא דרשות בעלה עליה יעו"ש וא"כ כשאי אפשר לה להניק מחמת סכנה וגמלתו לוולד או נתנה למינקת אחרת שפיר מרויח הוולד כשנאסור אותה להנשא דתוכל למסמסו בחלב וביצים משא"כ כשתנשא. והא דבגמלתו בחיי הבעל מותרת להנשא ולא חשו ע"ז דלא תוכל למסמס בחלב וביצים לכשתנשא משא"כ כשלא תנשא יש לומר דמסתמא כשגמלתו בחיי הבעל אין הבן צריך עוד להנקה וגם לחלב וביצים א"צ רק למזונות פשוטים וזה תוכל להשיג גם אצל בעלה עבור בנה וגם יש לומר כיון דעכ"פ כשמת הבעל לא היתה שם מינקת עלה לא אסרו בשביל חשש מסמוס ביצים משא"כ בהניקה אחר מות בעלה ומשום סכנה פסקה להניק כיון דשם מינקת עלה ועדיין נצמח טובה להוולד שתמסמס אותו בחלב וביצים גזירת חז"ל לא פקעה. אך לפירוש רמב"ם יבמות מ"ב דמסמוס חלב וביצים היינו שהאשה תאכל חלב וביצים כדי שלא תעכר חלבה כמבואר מדבריו פי"א מה' גירושין וע' בית מאיר סי' נ"ג יש לומר