מנחת פתים אבן העזר טז

המתנה יעו"ש טעמו וע' באור זרוע ה' יבום סי' תרכ"ו וז"ל וכן אם קודם שנבעלה לזה תדיר היתה משמשת עם בעלה ולא ידעה אם היתה מעוברת מבעלה אם לא דהשתא ליכא להבחין ותלינן בבעלה להכשיר מחזירין אותה מיד יעו"ש ולשון זה דהיתה משמשת תדיר עם בעלה מבואר דלא כהח"מ. והנה ביבמות ל"ד מבואר בהאי דהוחלפו דמפרישין אותן מבעליהן היינו בבעלו ושנו דאל"כ הא אין אשה מתעברת מביאה ראשונה ול"צ הפרשה ונפלאתי שהושמט ד"ז בפוסקי' דבתולה שנתעבר' ביאה א' ל"ח. וגם חומרא יוצמח מזה בהא דמבואר כאן דאם בא עליה בעלה מקודם לכן ל"צ הפרשה ועכ"פ אם בא עליה באותו יום לכ"ע א"צ הפרשה ולפעמים אף בכה"ג צריכה הפרשה כגון בבתול' שניסת ונבעלה לבעלה ביאה ראשונה ואח"כ באותו יום נבעלה לאחר באונס דשפיר צריכה הפרשת ג"ח דהא מביאה ראשונה שנבעלה ודאי לא נתעברה ושפיר יתברר בהמתנת ג"ח אם תהי' מעוברת ע"כ משני הוא והיא חידוש גדול. והנה בנתעברה משני באמת ע"י אונס אפ"ה א"צ להמתין כ"ד חודש כדין מעוברת חבירו דכיון דהיתה אשתו קודם לכן לא נאסרה עליו וכ"כ בתשו' חס"ל מה"ת אה"ע סי' י"ב וכ"מ בס' אבני מילואים כאן ס"ק א' דלא גזרו על מעוברת חבירו רק בנשא' באיסור:

(סעי' י') ולומדין אותו לברוח. ע' באה"ט בשם הכנה"ג דאם הוא א"י לברוח מלמדין אותה לברוח עי"ש וצ"ע דלטעם הרמב"ם דהבריחה מטעם כפרה על האיסור והוא במקום הנידוי א"כ מה תועיל בריחתה הא הנידוי חייב הוא ולא האשה וע' בה"ט ס"ק ט' וגם לשיטת הפוסקים דהבריחה מועיל משום גילוי דעת שאינו רוצה ליכנס אכתי מה יועיל במה שהיא בורחת כיון דמיניה ליכא ג"ד ואף שהמאנס מסכים לבריחתה והוי ג"ד דאינו רוצה ליכנס אכתי י"ל דדוקא ברח בעצמו מועיל דגילה דעתו ע"י מעשה משא"כ בברחה היא והוא הסכים. והנה בנת"ל הקשה בהא דחגיגה י"ד בתולה שעיברה מאי לכה"ג דלפירוש הא' ברש"י מותרת לכתחלה והרי בלא"ה אסורה מטעם מעוברת חבירו ואם ימתין עד לאחר כ"ד חודש תהיה בוגרת ולפירוש הב' ברש"י שם דבכנס מיירי קשה דמחיוב לגרשה ושוב תהי' אסור' עליו משום גרושה ולכאורה אפשר לומר לפירוש הב' דבכנס מיירי רק דיוכל לברוח כל כ"ד חודש וכדלקמן סעי' י"ב דנשא וברח אין מוציאין וא"כ כ"מ בברח אבל צ"ע דהאיך יתכן שכה"ג יברח הא הכה"ג מחיוב להיות תמיד בירושלים כמ"ש הרמב"ם בה' כלי המקדש ולהכנה"ג הנ"ל יתכן דנ"מ בברחה היא כל כ"ד חודש והוא יושב בירושלים. אך בעיקר הקושיא של הנת"ל יש לומר עפ"י מה דאמרינן ביבמות ל"ז דבהוחלפו דלא שכיח לא גזרו והא דבתולה שעיברה ע"כ מיירי בבעל בלא דם וכשמואל והוא מלתא דלא שכיחא ולא גזרו בזה שיגרשה ודוק:

(סעי' י"א) וי"א דלכתחלה יחוש לחודש העבור. הנה בנוב"י סי' כ' מקילי אפילו לדעת מהר"ם אם כבר גמלתו תוך כ"ד חודש עיי"ש ובב"מ וע' תשו' מהר"י ברונא סי' קצ"ה הועתק שם תשו' ר"י בר חיים ור"ז כהן שכתבו כדברי הנוב"י הנ"ל והמהרי"ב גופא שם סי' קצ"ו פיקפק ע"ז ומכ"מ לדינא לא נחלק עליהם. ושם מפורש דאם חודש העבור היא חודש כ"ה ג"כ יש לחוש לדעת הר"מ ובט"ז וב"ש כאן כתבו להדיא דבזה אין חשש וע' פ"ת ס"ק ט"ז:

(שם) וי"א דאם נשבעה המינקת. ע' נוב"י אה"ע סי' י"ג דצריכה נמי המינקת לישבע שלא תנשא לאיש כל משך ימי הנקה וע' ב"מ מצאתי באור זרוע בתשובותיו סי' תש"מ שכתב שם ולי נראה בוודאי האשה שנשבעה כו' אילו באת לפני חכם ואמרה נשבעתי ע"ד רבים לינק כ"ד חודש ושלא להנשא ועכשיו מתחרטת אני כי יריאה אני שאבוא לידי זימה כו' יעו"ש ומוכח עכ"פ מלשונו דצריכה לישבע שלא להנשא לאיש וכהנוב"י וע' באו"ז שם דמינקת נכרית גרע טפי ואף כשנתנה ערבון דלמא תכניס א"ע לחשד שפיכות דמים ולא יניחוה להניק וע' תשו' בי"ש אה"ע סי' י"ט:

(שם) כגון שיש לה צימוק דדים. אעתיק בזה מה שכתבתי בתשו' להרב וכו' מו"ה שלום גאבעל כ"י האב"ד ברעזוב ע"ד שאלתו בבתולה שניסת ונתעבר' מבעלה ובעודנה בימי עיבורה נתאלמנה ואח"כ ילדה הוולד ובתוך ל' ימים גמלתו לוולד שהרופאים אמרו שאם תניק תסתכן וגם יזיק חלבה לוולד וכבר. עברו ט"ז ירחים מהלידה והיא עניה מאוד ונזדמן לה שידוך הגון. והנה כ"ת הביא דברי המחברים בזה ולא מצאתי למי שיתיר היכא שכבר התחילה להניק הוולד כמו בנ"ד בלתי תשו' רח"כ אה"ע סי' י"ג שהביא כת"ר שהתיר באשה שנתגרשה והיתה מינקת ואח"ז אירע לה מקרה שהיה לה מכה בדדיה והוכרחה ליתן הוולד למינקת והתירה להנשא מאחר שפסקה לינק מחמת אונס ותמך יסודו ע"ד רש"י כתובות ס' שפירש הא דמת שריא גמלתו אסור שגמלתו מחמת שרוצית להנשא יעו"ש ומשמע דאם גמלתו מחמת סיבה אחרת ואונס שריא דלמסקנת הגמ' לא גזרינין כלל בזה ולא אמרינין לא פלוג יעו"ש וכפי הנראה שבשיטת רש"י ז"ל אזיל נמי הריטב"א שהובא בתשו' רדב"ז ח"א סי' שמ"ט בא' שקידש מינקת חבירו ע"מ שלא יכנוס אותה עד עבור ימי הנקה והורה הריטב"א שינסו הוולד אם יוכל לעמוד ג' ימים ע"י מאכל ומשתה בלי הנקה שריא יעו"ש והביאו בכנה"ג והיינו דסובר דגמלתו דאסור היינו שגמלתו לפני הזמן הראוי לוולד זה וכרש"י הנ"ל. אמנם לכאורה תמוה ההא בגמ' שם לבתר דמסיק גמלתו אסור איתא מר בר ר"א אמר אף מת אסור דלמא קטלא לה כו' ולא היא ההוא שוטה הויא דלא עבידי נשי דחנקן לבנייהו יעו"ש הרי דמטעם דלא עבידי נשי לכך לא גזרינן מת אטו קטלתו אבל במלתא דשכיחא שפיר גזרינן א"כ בגמלתו אף שבאמת כבר הוולד ראוי לזה או שגמלתו מחמת אונס ניחוש ונגזור דלמא תגמלנו ברצון קודם הזמן הראוי לתינוק זה כדי שתנשא וכאשר באמת כן דעת תוס' ורא"ש שם וצ"ל דדעת רש"י ז"ל דכמו דבמת לא גזרינן דלמא תקטלנו משום דרחמי האם על הבן ולא תקטול בנה ה"כ אין לחוש דלמא תגמלנו קודם הזמן דתיחוש שתסתכן הוולד עי"ז ומה לי קטלה כלה או קטל' פלגא ולא שכיחי נשי דעבדו הכי רק באם אירע שגמלתו לפני הזמן הראוי מחמת שרוצה להנשא היא אסורה. ולפי דעת רש"י הנ"ל יש להוכיח דאשה שהרגה בנה תוך כ"ד חודש כדי שתוכל להנשא דמותרת להנשא שבתשו' בית יצחק אה"ע ח"א סי' כ"ב נסתפק בזה והכה מגופא דשמעתתא דקאמר מת מותר גמלתו אסור אין להוכיח דקטלתו שרי מדלא נקיט קטלתו אסור משום דיש לומר דלא מיירי בעבדא איסורא והיא מלתא דלא שכיחא רק בגמלתו בהיתר שכבר היה ראוי להגמל או מחמת אונס שאין לה מה להניק אפ"ה אסורה וכ"ז לפירוש תוס' ורא"ש אבל לפירוש רש"י דגמלתו היינו באיסור קודם הזמן כדי להנשא וע"כ לרש"י זה מלתא דלא שכיחא כמ"ש לעיל וא"כ במת גופא הו"ל לחלק דמת שריא וקטלתו אסור וע"כ דאף בקטלתו שריא ודוקא בגמלתו אסורה דאם נימא כן תחזור ותניקנו משא"כ במת אף דעבדא איסורא כיון דאין שום טובה עוד לוולד לא גזרו. והנה גם הגאון רח"כ ז"ל הרגיש שדברי רש"י בזה דעת יחיד ובתוס' ורא"ש מבואר דדוקא פסק חלבה