מנחת פתים אבן העזר טו

הנ"ל וליכא חשש רק למ"ד מזל גורם בזה אפשר כ"ע מודים דאין מוציאין כמו בגירושין ובזה יש ליישב מה דקשה לכאורה בכתובות מ"ג טעמא דהשיאה וגירשה השיאה ונתארמלה אבל נתארמלה תרי זמני תו ל"ח לאינסובי וקשה למאן דסובר מזל גורם וכוותי' סברי רוב הפוסקים א"כ לידייק נמי מרישא דהמארס את בתו וגירשה הא אירסה ונתארמלה תרי זימני אסורה וכבר הרגישו בזה התוס' שם ולהנ"ל נראה דהנה הכ"מ הובא ברא"ש שם מפרש הגמרא דבנתארמלה תרי זימני תו ל"ח וממילא דאין לה כתובה מהשני שאין אני קורא בה לכשתנשא לאחר תטלי מ"ש ליכי דהא אסורה להנשא והיינו משום דנשא קטלנית כופין להוציא דאל"כ שפיר קרינן לכשתנשאו לאחר כיון דבדיעבד אם ניסת יקיים וכמ"ש הרא"ש שם וא"כ אי אפשר לדייק מרישא דהא ברישא כיון דליכא רק מזל גורם לכ"ע אין כופין להוציא ושפיר יש לה כתובה משני אף בנתארמלה תרי זימני ולכך מדייק מסיפא וקתני רישא אטו סיפא כמ"ש תוס' שם ודוק. ונראה ראי' להרמב"ם דקטלנית אם ניסת ל"ת מהא דאמרי' בסוטה י' ולא יסף לדעתה שלא פסק והא חשש לה בקטלנית כמ"ש רש"י שם ובמה יצאה מחשש זה וע"כ כיון דכבר בא עליה ויבום קונה אף בביאה שלא בכוונה תו היה רשאי לדור עמה. אכן כראה יותר דמזה מוכח כדברי הס"ח הנ"ל דביש לה בנים לאו קטלנית היא דהא נראה שמקורה אינה משחית לכך כיון דנתעברה מיהודה והולידה בנים נתברר דלאו קטלנית היא ומה"ט נראה דלדעת הס"ח דביש לה בנים לאו קטלנית הוא היינו אף שמבעל ראשון לא הי' לה בנים כיון דמשני יש לה בנים לאו קטלנית היא אבל בזה יש להסתפק אם מבעל ראשון הי' לה בנים ומשני לא הי' לה בנים אם דינה כקטלנית ולכאורה מדברי הס"ח סי' תתשכ"ב הנ"ל שכ' באם מתו לה מקודם ב' בעלים בלי בנים אסורה ליבום ומוכח דאם היה לה בנים משניהם מותרת והא עכ"פ עכשיו מזה השלישי אין לה בנים ונחזיק אותה כקטלנית אבל ז"א דהס"ח קאי למ"ד לרביעי לא תנשא או שבמקום יבום לא החמיר רק בתלת זימני וא"כ אם היו לה בנים משניהם אעפ"י שעכשיו מזה הג' אין לה בנים מכ"מ לכל היותר לא אתחזקא רק בתרי זימני אבל לדידן דחיישינן בתרי זימני צע"ק להס"ח האיך הדין כשיש לה בנים מראשון ולא משני. והן עתה מצאתי בתשו' בית יצחק על אה"ע ח"א סי' מ"ה שכבר העיר מדברי הס"ח הנ"ל דביש לה בנים מותרת יעו"ש ומ"ש שם בהגה מנכדו דס"ח רבותא קאמר דאפילו מתו בלא בנים והוי מצות יבום אפ"ה אסורה ומכ"ש ביש לה בנים יעו"ש אין פירושו עולה יפה כלל ובפרט שבדברי הס"ח שנדמ"ח שהבאתי לעיל מסי' תתשכ"ב מבואר להדיא דביש לה בנים מראשונים מותרת ובאין לה מראשונים אסורה אף שעכשיו אין לה בנים וזקוקה ליבום אפ"ה יחלוץ ולא ייבם ואין להאריך יותר בזה:

(שם) דה"ה אשה שנתגרשה. ונראה דאם א' גירש את אשתו והחזירה ואח"כ גירשה עוד הפעם גם לרש"י מותרת להנשא לכל דכיון דלדבריו מותרת מכ"ש לאחר וכדמוכח להדיא בפסחים קי"ג דגם לאחר שגירשה ב' פעמים מותרת לחזור לו ושו"ר מ"ש בזה הגאון בנת"ל. ותמהני עליו שלא העיר מגמ' פסחים הנ"ל:

(סעי' ב') מותרת לחזור. ע' ב"ש ס"ק ד' דכיון דנישואי חרש דרבנן לא תיקנו לו נישואין להרעות כוחו של פקח וע' בית מאיר שהעיר דהא קטנה היוצאת בגט אסורה לכהן ומסתמא גם בחרש שגירש ובזה שייך ג"כ סברא הנ"ל ולי נראה דבעל שגירש כ"ז שלא ניסת יש לבעל איזה זכות לחזור ולישאנה דמהאי טעמא בדברים שבינה לבינו אין הנדר חל גם אחר הגירושין דלמא ירצה לישאנה כדאי' ביו"ד סי' רל"ד סעי' נ"ה א"כ ע"כ אם תאסר עליו מיקרי הורעת כח משא"כ לכהן או לאחיו של חרש שלא היו להם זכות בה מעולם וזה פשוט:

(סי' י"א) סעי' א' והגיפו הדלתות ומוכח דבלא הגפת דלתות לא מיקרי כיעור וצ"ע על תוס' כתובות ס"ג שכתבו בעובדא דשילהי נדרים דאיצטריך לטעמא דאם איתא דעבד איסורא ארכוסי הוי מירכס דאל"כ הוי כיעור ונאסרה לבועל או גם לבעל לשיטת השאלתות דהתינח בעובדא ראשונה בנדרים שם דהוי מהרזיק בביתא אבל בעובדא שני' בנואף דעל לגבי ההיא אינתתא למה לי' לטעמא דאם איתא דעבד איסורא ניחא לי' דלימות הא שם לא היה נעול ולא הוי כיעור ואפשר כיון דאותיב בכלאי בבא והיינו שהטמין א"ע בבית הוי זה גופא כיעור ורגל"ד מדלא ברח והיא דוחק. ועפ"י הנ"ל א"ש דברי התוס' כתובות י"ג שתירצו בעובדא דנדרים דהוצרך לטעמים משום דנואף שאני והקשה בתשו' השיב משה סי' ס' דהתינח בעובדא שני' בנדרים דאיתא שם ההוא נואף אבל בעובדא ראשונה לא היה נואף מקודם ולהנ"ל נראה שהתוס' לא קשיא להם מעובדא ראשונה כיון דהיה מהרזיק הוי כיעור רק מעובדא שני' קשה להם וכמו שנראה להדיא מלשון התוס' שהביאו עובדא שני' וע"ז תירצו נואף שאני ודוק:

(שם) אויבים שמעבורים. וה"ה אם יצא קול שלא ע"י אויבים רק ע"י אויבים לא פסק הקול אינו כלום כ"כ ב"י בשם מרדכי:

(שם) ואם ניסת לנטען. ולכתחלה אף בקלא דפסיק אסורה לנטען כמ"ש בח"מ ס"ק ד' וכ"ה באור זרוע סי' תרמ"ד בה' יבום. וע' ב"ש ס"ק י' שכ' דה"ה בגירש מעצמו ולא אמר לה דמגרש בשביל כך ג"כ הדין כן וכ"מ מתשו' הרא"ש ובנת"ל כתב דהרא"ש מיירי בכיעור וקדל"פ דמוציאין אף מבעל ובזה מוציאין מהבועל אף שלא גירשה בעלה משום זה כגון שמת אבל בכיעור לבד כיון דאין מוציאין מבעל אף מבועל אין מוציאין כ"א כשגירשה בעלה בשביל זה כדעת המ"כ שבב"י יעו"ש ומצאתי באו"ז הגדול ה' יבום סי' תרמ"ד ובסי' תרמ"ז אות ו' שכ' ול"ד לנטען על א"א דהתם הואיל והוציאה בעלה מפני זה והלך זה ונשאה הדבר מכוער הלכך אם כנס יוציא יעו"ש ומבואר כדברי המ"כ ובסי' תרמ"ד מבואר עוד יותר דאף לכתחלה מותר הנחשד ליקחה אם לא הוציאה בעלה משום זה אבל בדברי הר"י שהובא בב"י בסוף הסי' מבואר דגם במת בעלה אסור לנטען לכנסה יעו"ש:

(סעי' ד') בבאה"ט ס"ק י"ח אם טענה היא שהיתה ישינה כשבא עליה אינה נאמנת יעו"ש ודבריו צ"ע ע' לקמן סי' ס"ח אך בבתולה נרא' דאינה נאמנת דהא בתולה אית לה צער בביאה ראשונה ואגב צערא מתערו כדאי' בנדה ג':

(סעי' ה') הנטען משפחה ונכרית. והיינו אף בבא עליה בוודאי לא יכנוס כמבואר בפוסקים ובס' נדמ"ח אבני משפט תמה ע"ז דבשלמא ברננה איכא חשש שמחזיק לקלא אבל בבא עליה ודאי מה חשש איכא ולענין גיורת יש לומר דאיכ' לעז שנתגיירה משו"ה ולאו גיורת גמורה היא אבל בשיחרור ל"ש זה וכבר קדמו בזה הרש"ש יבמות שם ונדחק. ונראה לומר כיון דעבד ושפחה צריכין טבילה לאחר השחרור כדי שיהי' ישראלים גמורים כדאי' ביו"ד סי' רס"ז וע' תוס' יבמות מ"ז ד"ה שם א"כ איכא לעז דהטבילה היה בשביל זה ודוק:

(סי' י"ג) סעי' ו' אשה שנאנסה תחת בעלה כו' ע' בח"מ דהיינו שלא נבעלה לבעלה תוך ג"ח ובנת"ל השיג עליו דאם לא נבעלה באותו יום צריכה