מנחת פתים אבן העזר יד

ז"ל ולזה כיון בתה"ד שכ' דבס"ח פוסק כמ"ד מעיין גורם ולשונו שם מקום גורם והיינו הך והוא פליג עליו דקיי"ל כרב אשי דמזל גורם ולכך לא הביא בתה"ד האי דיש לה בנים כיון דסובר מזל גורם אין מועיל וזה ברור. ומעתה לדידן לפימ"ש רמ"א דנהגו רבים להקל בנפל מן הגג ומת דסומכין על מ"ד מעיין גורם יעו"ש וא"כ ה"ה ביש לה בנים מהבעלים שמתו דיש לסמוך להקל ע"ד הס"ח הנ"ל. וראיתי בתשו' מהרי"א הלוי ח"א סי' קנ"ג שהתפלא על רמ"א הנ"ל שלא נמצא כלל בפוסקים מי שיפסוק להלכה מעיין גורם ובבאה"ג ציון להרמב"ן בב"י והמעיין שם יראה שרב א' בימי רמב"ן סמך ע"ז ורמב"ן גופא לא הסכים לו יעו"ש שנדחק ולהנ"ל נרא' דסמכו ע"ד ר"י החסיד שסובר כמ"ד מעיין גורם כמ"ש התה"ד להדיא. ונראה שגם דעת רש"י להלכה כמ"ד מעיין גורם דבפירושו עה"ת וישב במעשה דער ועונן מפרש עפ"י המד"ר שדשו מבפנים וזרו מבחוץ יעו"ש וברא"ם התפלא עליו למה תפס דברי המד"ר נגד הגמ' יבמות ל"ד דמבואר שם דער ואונן שלא כדרכה שימשו יעו"ש ונראה דהנה פשטי' דקרא כי אמר פן ימות גם הוא כאחיו היינו שחש עלה שמוחזקת דהמית בעליה וחשבה לקטלנית כמו שפירוש רש"י ז"ל שם ולמ"ד מעיין גורם נראה דל"ש רק במשמש עם האשה כדרכה דאותו מקום מעיין היא אבל במשמש עמה שלא כדרכה אין שום סברא שזה יגרום להמית הבעל וכן מצאתי סברא זו בס' ארץ חמדה עה"ת וישב ורש"י ז"ל סובר עיקר כמ"ד מעיין גורם ע"כ מפרש עפ"י המד"ר שדשו מבפנים וזרו מבחוץ. ועפ"י האמור יש ליישב מה שהקשה הרמב"ן שם על רש"י הנ"ל שדחה אותה יהודה בקש כי חש לה לקטלנית וז"ל ורחוק היא שלא שמע יהודה כי בניו חטאו לו ישלחם ביד פשעם ואין לתמר חטא בהם עכ"ל וכוונת קושיתו אי אפשר לומר דמסתמא ידע יהודה זה בנבואה או ברוה"ק שע"ז נגזר עליהם מיתה כי מנין לו לרמב"ן דבר זה וע"כ דכוונת רמב"ן כפשוטו שעכ"פ ודאי שמע יהודה מתמר מהמעשה שעשו חטא ששימשו עמה שלא כדרכה או דשו מבפנים וזרו מבחוץ והיה לו לתלות בחטאם ולא בגרמת תמר אלא דכ"ז לפי שיטת הש"ס דחטא הי' דשלא כדרכה שימשי וב"נ ששימש עם אשתו שלא כדרכה חייב מיתה כמ"ש בפרד"ר דרוש דרך האתרים ע"כ שפיר היה לו לתלות בזה אבל רש"י ז"ל לשיטתו שפירש שדשו בפנים וזרו מבחוץ ועל חטא זה לא אשכחן מיתה לישראל ובפרט בב"נ וע' במנ"ל ה' מלכים אם ב"נ מצווה על השחתת זרע. ונהי דאמת נכון שאנו רואין שהקב"ה הענישם ע"ז במיתה לפי ערך גדולתם או מאיזה טעם אחר אבל עכ"פ יהודה לא ידע מזה ולא הי' אפשר לתלות בעון זה ושפיר חשבה לקטלנית כרש"י ז"ל. ועוד יש להוסיף בזה כי באמת דברי רמב"ן היא חידוש גדול כי לדבריו מי שחילל שבת ומת אינו מן המנוין לחשוב אשתו כקטלנית דיש לומר החטא גרם ומאז נשאלתי דבר זה מרב א' ברוסיא והשבתי לו שמדברי רמב"ן לכאורה משמע כן והוא הביא ראי' מדברי הר"ן כתובות דמוכח דבכה"ג שנשא אלמנה לאחר שמת הכה"ג אסורה להנשא מטעם קטלנית ול"א דהחטא גרם לו אבל שם היא רק חייבי לאוין ואין בו חיוב מיתה אבל בשימש שלא כדרכה בב"נ יש חיוב מיתה ואף לזאת דברי הרמב"ן חידוש גדול. ונראה לומר בזה דודאי למ"ד מעיין גורם כיון דהיא ענין סיבה טבעית לתלות בזה אין אנו תולין בגרמת החטא שהוא דרך ניסי כמ"ש רמב"ן עה"ת פ' בחקותי כי יעודי התורה המה ניסים כי בטבע לא ימות בנוער האוכל חלב ומחלל שבת יעו"ש ולפי"ז רמב"ן ז"ל דסובר כסוגי' הש"ס דילן דשלא כדרכן שימשו דל"ש מעיין גורם רק מזל גורם וזה ג"כ אינו ענין טבעי א"כ טפי הי' לו לתלות בחטאם אבל רש"י ז"ל לשיטתו דסובר כהמד"ר והיינו דמעיין גורם וזה ענין טבעי ולכך אין תולין בחטאם שהוא ענין ניסי ושפיר חש יהודה לקטלנית. ובאופן אחר יש להמתיק קושי' הרמב"ן ז"ל דבתשו' הרא"ם ז"ל כ' דקטלנית מתייבמת דשומר מצוה לא ידע דבר רע והח"ץ סי' א' תמה מקרא דיהודה שחש לקטלנית ולא רצה להשיאה לשלה אף שהי' בזה מצות יבום ובס' יד שאול ליו"ד ה' מילה דחה דברי הח"ץ דשם שאני דכבר נתייבמה לאונן ואפ"ה מת לכך חשש גם עתה יעו"ש ועפי"ז יש לומר דהכי מקשה הרמב"ן ז"ל דהא יהודה שמע שחטאו ושימשו עמה שלא כדרכה או זרו מבחוץ וכיון שגם אונן עשה עבירה בביאתו והו"ל מצוה הבאה בעבירה ולכך לא הגינה המצוה ושפיר היה יכול ליתנה לשלה בתורת יבום. אבל מחוורתא בדברי הרמב"ן ז"ל כמ"ש למעלה כיון דסובר דשלא כדרכה שימשו וליכא דבר טבעי רק לתלו' במזל טפי יש לתלות בחטא. ועפ"י היסוד הנ"ל דאם שלא כדרכן שימשו היתה מותרת לשלה ואם דשו מבפנים וזרו מבחוץ כיון דמעיין גורם הוי קטלנית ואין תילין בחטא ביארתי בחדושי אגדה מאמר יהודה צדקה ממני כי ע"כ לא נתתי' לשלה בני וכבר עמדו בזה על לשון ע"כ שאינו מובן וע' בתשו' נוב"י ולהנ"ל נראה דבסוטה י' פריך מנא ידע דלמא כי היכי דזינתה מיני' זינתה מעלמא ולכאורה מהיכי תיתי נחוש כיון דהיתה מוחזקת לצנועה ולא דיימא מעלמא ויהודה ודאי בא עליה אמנם יש לומר דכיון דשלא כדרכה שימשו עמה וא"כ לא הי' באפשרי שתתעבר מיהודה מביאה ראשונ' וצריך לומר דמיעכה תמר באצבע כדאי' ביבמות ל"ד ועכ"פ קשה מנ"ל לתלות בזה שמיעכה באצבע טפי מסתבר שזינתה מאחריני ולא היתה בתולה וכיון דע"כ זינתה מאחריני יש לומר דמהם נתעברה ומנא ידע דממנו הוא. אמנם לדברי המד"ר דדשו בפנים וזרו מבחוץ וא"כ כבר לא היתה בתולה כי בביאת ער ואונן כבר נשתברו בתולי' תו ודאי אין לחוש שמא זינתה, מאחר דהא שפיר היתה יכולה להתעבר מיהודה בביאה ראשונה והיינו דקאמר צדקה ממני ואין לחוש לאחר כי ער ואונן דשו מבפנים וע"כ לא נתתי' לשלה בני דאם היתה משמשת עמהם כדרכה לא היתה קטלנית והיתה מותרת לשלה וכמ"ש וא"ש:

ואשוב לעיקר שאלתו מאחר שיש לה בנים מב' בעלים הראשונים עכ"פ למ"ד מעיין גורם איכא למימר דאין עלה דין קטלנית כהס"ח וכבר כתב רמ"א דנהגו להקל כמ"ד מעיין גורם ועוד בדיעבד שכבר ניסת פסק בש"ע כהרמב"ם דאין מוציאין ואף שהב"ש כ' בשם רשב"א ורא"ש דכופין להוציא נלע"ד דה"ד בגוונא דאסורה גם למ"ד מעיין גורם כיון דהוא דבר המסתבר בטבע לכך כופין להוציא כמו כל סכנתא באירסה ונתארמלה תרי זימני או ג' דלמ"ד מעיין גורם שריא ע"כ אפילו למ"ד מזל גורם דאסורה מכ"מ בדיעבד שכבר נשאה מותרת כיון דאינו סכנה טבעית והא בתשו' הרשב"א מסייע להרמב"ם דדיעבד מותרת מהא דמדמה הש"ס ביבמות קטלנית שנתגרשה שני פעמים ושם ודאי בדיעבד אין מוציאין ומכ"מ סיים הרשב"א ז"ל דלא נחה דעתו בזה ונראה טעמו דהא שם ע"כ קאי למ"ד מזל גורם דלמ"ד מעיין גורם ל"ש בגירושין חשש קטלנית כמובן והשתא הא דמדמה מיתה לגירושין היינו כגון בנפל מן הגג ומת דליכ' משום מעיין רק מזל ולזה מדמ' לגירושין אבל היכא דמתו מן הנשואין מחמת חולי דאיכא למימר מעיין גורם והוא דבר טבעי זה ל"ד לגירושין ואפילו נשא מוציאין דיתכן גם מ"ד מזל גורם אית לי' מעיין גורם רק דמוסיף חומרא דגם בגוונא דל"ש לומר מעיין כגון באורסה אפ"ה חוששין למזל ועכ"פ בנ"ד דלמ"ד מעיין גורם שריא כיון דיש לה בנים כהס"ח