מנחת פתים אבן העזר יג

שנים ולמה שלא מנו חכמים שלשה ובתוס' שם אכן ראיתי להרש"ש ב"ק ל"ז שכ' דאם נגח ב' שורים וגמל הוחזק למועד הן לשורים הן לגמלים וראי' מעירובין צ"ז ע"א דלוקח תפילין בודק שתים של ראש ואחד של יד יעו"ש והנה שם בעירובין פריך והתני רב כהנא בתפלין בודק שתים של יד ושל ראש הא מני רבי הוא דאמר בתרי זימני הוי חזקה יעו"ש הרי מוכח משם דגם לרבי דסגי בתרי ה"ה דסגי כשבודק א' ממין זה וא' ממין זה הוי חזקה לתרווייהו והרי זה כדברי הר"ב מהרי"א הנ"ל וע' בחוו"ד סי' קפ"ז ס"ק ד' שכ' וז"ל גם יש לתמוה על תמיהתם דמבואר בס"ק ל"ו דנגח שור חמור גמל דנעשה מועד לכל הרי דבחמורים שהוא מין שני אינו משלם נ"ש עד שנגח חמור ג' אף דנגח כבר ג' שורים ובגמלים משלם נ"ש בגמל שני יעו"ש ודבריו נפלאי' ממנו דשם מיירי בנגח שור א' וחמור א' וגמל א' ולאחר שנגח שלשתן נעשה מועד אבל בנגח ג' שורים ברישא והדר חמור א' יתכן באמת דבחמור השני משלם נ"ש דכבר איתחזק לשורים וחמורים עכ"פ אלא דבזה יש לומר דמידי ספיקא לא נפקא כאבעיא דגמ' ב"ק שם דשור בתר שורים שדינין לי' וכרש"ש שם אבל עכ"פ בנגח ב' שורים וחמור א' כבר איתחזיק לשורים וחמורי' וא"כ ליתא לתמיהת החוו"ד על תוס' נדה. ובעיקר הדבר דנגח ב' שורים וחמור א' נראה קצת דתלוי באבעיא דירושלמי תענית פ"ג ה"ה תני אסכרה כ"ש שנים בדבר וא' באסכרה איתא חמי אסכרה כ"ש ואת אומר היכן לכן צריכה כשהתריעו על האסכרה והלכה לה ואח"כ מתו שנים בדבר וא' באסכרה והובא ירושלמי הלז בב"י או"ח סי' תקע"ו והנה בב"ע פירש דהאבעיא היא אם מתריעין על האסכרה כיון שכבר הלכה יעו"ש ופירושו תמוה דא"כ ליבעי הך בעיא באסכרה לחודא שהלכה וחזרה ומדבעי בשתים בדבר וא' באסכרה ע"כ דאבעיא היא אם מתריעין עכ"פ על הדבר אף דהיה ב' בדבר א' שבאסכרה מצטרף לב' שבדבר והוחזק לתרוויהו הן לדבר הן לאסכרה א"כ נהי דעל האסכרה אין מתריעין שכבר התריעו על הדבר מיהו מתריעין או גם על הדבר אין להתירו כיון דליכא רק תרי בדבר א"כ ספק זה שייך נמי בנגח ב' שורים וחמור א'. ומכ"מ קשה להעמיד יסוד ע"ד ירושלמי בזה שאין הפירוש מבואר וראי' רש"ש מעירובין צ"ז נראה ראי' מוכרחת ובפרט שמבואר כן בשט"מ ומכ"מ בעיקר הדבר שנשאל הג' מהרי"א בענין קטלנית בא' בריא וא' חולה נלענ"ד שאין לחלק בין חולה לזקן דהא גם בזקן יוכל לומר דמעיינה גרמה לו שימות דכמה זקינים שמאריכים ימים ביותר ואעפ"כ כיון דיש לפנינו סיבה לתלות המיתה בזה מחמת זקנה כדרך העולם אין אנו תולין בה כלל א"כ ה"ה בחולה שיש בו סכנה כעובדא דמהרי"א שהיה חולה מקודם במחלת רזון הריאה מהיכי תיתי לתלות בה והא גם במת בדבר ג"כ יש לומר שמזלה גרם לו זאת ואעפ"כ כיון דלפנינו טובה חזקה לתלות אין חוששין עליה כלל וה"ה בחולה סיב"ס. אמנם יתכנו דברי הגאון מהרי"א בהי' חולה שאין בו סכנה כשנשאה ותש כח דבזה אין לתלות סיבת מיתתו בחליו ויותר מסתבר דמעיינה או מזלה גרם רק דנוכל לומר דמעיינה או מזלה ממית רק אנשים חלושים ובזה בעינן שיהי' שניהם חלושים דבא' בריא וא' חלש הוחזקה לשניהם. והנה במהות גדר הזקן כתב חת"ס אה"ע סי' כ"ג דהיינו בן שבעים שנה והביא ראי' מיבמות ס"ה דאמרה לה דביתהו לחומה קטלת תלת ובתוכם נחשב גם אביי והא אביי חי ס' שנה יעו"ש והנה לשון הרמב"ם ז"ל פ"ב מה' תענית ה"ה ואין הנשים והקטני' והזקנים ששבתו ממלאכה בכלל מנין אנשי המדינה לענין זה יעו"ש ופירש בכ"מ דמקורו בירושלמי בחורים ולא זקנים והיינו דתולין שמחמת זקנה מתו ומדכ' רמב"ם ששבתו ממלאכה נלענ"ד דהיינו מבן ס' שנה ומעלה דהא חזינן לענין עירוכין דבן ס' ומעלה נפחת ערכו הרבה וע' בעירוכין י"ח אמרו אינשי סבא בביתא פאחא בביתא וברש"י שם ולפי"ז ל"ק מהא דיבמות ס"ה דיתכן דאביי מת ביומא דמישלם שתין שנין ולענין עירוכין נפחת ערכו דוקא בבן ס' ומעלה והיינו כשנכנס יום א' בשנת הס"א כמ"ש הרמב"ם בפ"א מה' עירוכין ודוק. ומכ"מ אין זה מוכרח ועיקר היסוד מדברי הרמב"ם הנה באמת נראה דהרמב"ם אינו מיירי כלל כשמתו הזקינים אם מיקרי דבר רק דמנין העיר ת"ק רגלי היינו לבד מזקיני' ויתכן באמת דזקנים לענין זה היינו יותר מבן ס' כמו בעירוכין אבל כשמתו הם או אפילו נשים אפשר דמתענין ומתריעין וע"כ צ"ע עוד בזה:

ואעתיק פ"ה מ"ש בתשובה להרב החריף מו"ה ישראל מרדכי טייטילבוים נ"י. ע"ד שאלתו באשה אחת שמתו לה ג' בעלים ומבעלה הראשון יש לה בן ומבעלה השני שתי בנות ובן א' ומבעלה השלישי לא הי' לה שום וולד ומת זקן יותר משבעים שנה וגם בעלה השני שמת הי' יותר מס' ועתה ניסת לרביעי ולא הודיעה לו שכבר מתו לה ג' בעלי' ונפשו בשאלתו אם רשאי לדור עמה והנה כת"ר הביא דברי הגה"צ ר' אזיק זצ"ל מקאמארנא בפירושו למשניות שחידש דיש לה בנים מהבעלים שמתו אין דינה כקטלנית והנה אם כי ראייתו מהמשנה יבמות פ"ו אינה מכרעת דיש לומר דמתו שתי בעלי' בדבר ובמפולת דמכת מדינה היא כדאי' באה"ע סי' ט' אבל מצאתי תנא דמסייע לו היא א' מגדולי הראשונים רבינו יהודא החסיד זצ"ל בספר חסידים סי' תע"ח וז"ל אשה לג' או לרביעי לא תנשא אם מתו בעליה זה לאחר שבאו עליה ומתו בלא בנים או מיד לאחר בעילה כמו ער ואונן שלא עיכבו אצל תמר עכ"ל ואם כי לשונו צע"ק במ"ש או מיד לאחר בעילה ומשמע קצת דאפילו ביש לה בנים מאתם כיון שמתו לאחר בעילה מיד שפיר דינם כקטלנית וכמו תמר והא שם לא היו להם בנים ועכ"פ זה מבואר מדבריו להדיא דביש לה בנים מהם ולא מתו מיד לאחר בעילה אין תורת קטלנית עלה וענין זה דיש לה בנים לאו קטלנית היא מצאתי עוד הפעם בס' חסידים הנדפס מחדש ע"י חברת מקיצי נרדמים ס' תתשכ"ב וז"ל המת כשחלה וציוה לאחיו לייבם את אשתו והאח רואה שאינה הגונה או כבר היו לה שני בעלים ומתו בלא בנים אע"פ שמצוה לקיים דברי המת יחלוץ ולא ייבם יעו"ש ומבואר להדיא דביש לה בנים מבעלים הראשונים אע"ג שמזה השלישי שבא לייבם ע"כ אין לה בן תתייבם וא"כ לדעת הס"ח הנ"ל שריותא דהך איתתא לא נפלאת היא דהא יש לה בנים מב' בעלים הראשונים ובנ"ד עדיפא דמג' שאין לה בנים לא איכפת לן דהא היה זקן יותר משבעים אמנם יפלא מאוד על הפוסקי' שלא הביאו דברי הס"ח וביותר יפלא על תה"ד סי' רי"א שמזכיר מדברי הס"ח בענין קטלנית ומזה דיש לה בנים השמיט. ונראה שטעם הס"ח דהוא פוסק כמ"ד מעיין גורם כנראה להדיא מלשונו שכ' ובאו עליה דמוכח דבאירוסין גרידא ל"ש קטלנית והיינו ע"כ למ"ד מעיין גורם היינו שמקורה משחת ומזיק לבעל המשמש עמה עד שיחלה וימות וכיון שמעיין אשה זו נרפש כל כך להמית הבעל מכ"ש שכח מעיינה צריך להיות ארסי להשחית זרע הבעל הבא במעיינה לבל יעשה פרי וכיון דאנו רואין שנתעברה מהם וילדה בנים של קיימא מוכח שאין מעיינה מזיק וכ"ז למ"ד מעיין גורם אבל למ"ד מזל גורם גם בילדה בנים איכא למימר דמזלה גרם להמית הבעל דוקא שתהי' מחוסרת מזונות וכמ"ש הרא"ש