מנחת פתים אבן העזר יב

שם היתה מסורה בידם לגמרי מחמת נפשות ע"כ דאם הי' בועל בוודאי הי' בועל כדרכה משא"כ בשאר שבוי' מחמת ממון שאינה מסורה בידו כל כך יעו"ש ויש לומר באופן אחר דהאו"ז הא מיירי לענין בעלה ישראל וחשש רצון וברצון אין לחוש לבעילה שלא כדרכה אבל לענין כהן דגם באונס אסורה שפיר יש לחוש שבעל שלא כדרכה מחמת שהיא לא רצתה והפכה א"ע ובעלה שלא כדרכה כמו באמנון ותמר דכתיב ויענה וישכב אותה מטעם הנ"ל כמ"ש בזה בס' אמונת חכמים פט"ז ולכאורה הדבר מוכרח דחיישינן בשבוי' לשלא כדרכה דאל"כ בכל שבוי' היו יכולין לבדוק אותה ע"י נשים או ע"י כוס יין דהוי בדיקה מעליותא וכדלקמן סימן ס"ח וקצ"ע בכתובות ט"ז דנאמנת במיגו דלא נבעלתי הא אם מוחזקת בבתולה אפשר לבדקה ויתברר ואין זה מיגו וצ"ע וע' באב"מ:

(סעי' י"א) שיד הכותים תקופה. ע' בית יוסף בשם הגהמ"ר דאפילו בזמן שיד כותים תקופה עלינו אם איכא דייני כותים בעיר מותרת ואין נראה כן מהפוסקים יעו"ש ומצאתי בריטב"א ע"ז כ"ג כהגהמ"ר וכתב שכן כתבו בשם הר"י יעו"ש וע' באה"ט ס"ק ל"ח ותשו' מהרי"א הלוי ח"ב סי' ל"ח באשת כהן שישבה בבית הסוהר זמן רב דמותרת לבעלה יעו"ש:

(סעי' י"ד) אין הוולד חלל ונראה דמביא' ראשונה גם פגום לא הוי דהא להרמב"ם בעל דיעה זו דיבמה לשוק עשאה זונה הא סובר דגם עכו"ם ועבד הבא על ב"י אין הוולד פגום כדלעיל סי' ד' ולהתוס' דאית להו דהוולד פגום מק"ו דאלמנה לכה"ג הא אינהו סברו ביבמה לשוק דלאו זר מעיקרא היא וליכא למילף ק"ו מאלמנה לכה"ג. ולהתוס' גם הוולד שנולד מביאה שני' כשר. ובגוף הדין דיבמה שנבעלה לאחר נעשה זונה ואסורה לכהן. הנה בה"ג ה' יבום וחלוצה כתב להדיא ושומרת יבם דמזניא אע"ג דיבם כהן היא שריא לי' יעו"ש ופשוט דסובר כתוס' יבמות ט"ו וכפשטות הסוגיא שם דלא נעשה זונה כיון דלאו זר אצלה מעיקרא היא ודלא כהרמב"ם ובהגהות הר"ש קודאן שם הבין בטעם הבה"ג משום דלאו דיבמה כתיב בלשון לא תהי' והיינו ע"י קידושין דוקא ולכך ע"י זנות לא עברה איסור תורה כלל ולכך לא נעשית זונה והביא סיוע לדבריו מירושלמי סוטה פ"ב ה"ו מעשה היה והתירוה לביתה אר"י בר בון אף לא מכות אין בה ופירש בפ"מ כ"ט משום דע"י זנות היא וליכא לאו רק ע"י קידושין יעו"ש והנה בהא דאף מכות אין בה היא משום דהוי בלי קידושין וכ"כ גם במהרש"א בתוס' סוטה י"ח הנה בחינוך מ"ע דקצ"ז מסופק ביבמה שניסת לזר אם היא לוקה ובמנ"ח שם תמה דהא כללא היא בכל ח"ש דכל היכא דהוא לוקה גם היא לוקה ואפשר דהחינוך לשיטתו שם שכתב להדיא דיבמה לזר איכא לאו גם בזנות יעו"ש א"כ ע"כ הא דקאמר בירושלמי אף מכות אין בה אין הטעם משום דהוי בזנות כרש"א הנ"ל רק דהלאו לא קאי עליה ולכך מספקא לי' ובטעמא דלא נאסרה לכהן שכתב המהרש"א ושירי קרבן ג"כ משום דליכא לאו רק ע"י קידושין תיהני דלענין לפסלי לכהונה אין שום נ"מ בזה כלל דהא להרמב"ם פט"ו מא"ב כל ח"ל אין לוקין רק בקידש ובעל ובוודאי דכל ח"ל שבאו על אשה פסלוה לכהונה אף דרך זנות וכ"מ להדיא ביבמות ס"ט ואימא עד דאיכא הוי' וביאה דומי' דכה"ג באלמנה יעו"ש אבל הדבר פשוט דטעמא דירושלמי דלא נפסלה לכהונה היינו גם ע"י נישואין משום דלאו זר אצלה מעיקרא היא וכסוגיא דיבמות ט"ו בבני צרות דמיירי בנישואין יעו"ש והרמב"ם ז"ל דחאה לאותה סוגי' מהלכה וע' באב"מ:

(סעי' כ') הרי זו ספק חללה. הנה ספק חללה לכהן אסורה מה"ת ול"ד לספק ממזרת דשריא מה"ת אמנם במקנה קידושין ע"ה ובנת"ל כתב דגם ספק ממזרת אסורה לכהן מה"ת מטעם דפגומה לכהונ' מק"ו דאלמנה לכה"ג וכמו עכו"ם ועבד הבא על ב"י יעו"ש ולפי דבריו בממזרת לכהן איכא ב' איסורים דהיינו איסור ממזרת ופגם לכהונה ובמ"פ לאו"ח סי' קכ"ח הבאתי דברי הנת"ל הנ"ל והבאתי שם דברי האשכול הנ"כ סי' ט"ו דכהן שנשא ממזרת מותר לישא כפיו דאינה מפסולי כהונה וע"כ נסתפקתי בספק ממזרת דלישראל שריא ולכהן אסורה אם מותר לישא כפיו. וכעת הנני רואה דאין ספק כלל דהא להאשכול דממזרת לאו מפסולי כהונה היא ע"כ דסובר כהרמב"ם דלעיל סי' ד' דעכו"ם הבא על בת ישראל הוולד כשר לכהונה ולית לי' ק"ו מאלמנה וא"כ מכ"ש בספק ממזרת לדידי' דשריא לכהן דנושא את כפיו. ואפשר דמיירי האשכול בממזרת שנולדה מביאה מותרת כגון ממזר שהוליד מותרת דבזה ליכא פגם לכהונה דהא לא נולדה באיסור ואף דממזר ראשון ע"כ נולד מאיסור ופגום לכהונה הא לרשב"א יבמות מ"ה רק הוא פגום אבל זרעו אינו פגום ול"ד לחלל יעו"ש וע' בהגהות לתשו' ר"ח או"ז אמנם אכתי צל"ע בדברי האשכול הנ"ל דהא מבואר הכא דמביאה ראשונה נעשה זוכה וא"כ בנושא ממזרת בביאה שני' הו"ל זונה לגבי' מלבד איסור ממזרת וא"כ מפסולי כהונה ג"כ היא ומדוע נושא כבי ומיהו יש לומר דבממזרת כיון דפסולי קהל היא לא נעשית זונה כלל וכמ"ש המנ"ל בה' א"ב אבל באשכול שם כתב דגם בנושא ערוה דאו' הדין כן ובזה צ"ע דהא מביאה ראשונה נעשית זונה כמבואר בגמרא. ואפשר דדעת האשכול דאף דנעשית זונה עליו מכ"מ כיון דבלא"ה אסורה לו משום ערוה ומשום ממזרת לא קנסו חז"ל לפוסלו מנשיאות כפים וצ"ע בזה:

(סי' ט') בהג"ה וי"א דדוקא וכו' ע' ב"ש בשם רי"ו דאם היה זקן תולין בזה ולא הוי קטלנית. ובאשה שמתו לה ב' אנשים וא' מהם היה חולה כשנשאה ע' תשו' בית שלמה חאה"ע סי' י"ח דתלינן להקל כמו בזקן והוסיף להביא ראי' מדברי מהרש"א בחולין י"ז בעובדא דר"נ דהמתינה לבן שלישי ומלו אותו כיון דלא איתחזקא למות רק בירוקים או אדומים וה"נ לא הוחזקה זו שבעלי' הבריאים ימותו רק חולים יעו"ש ודבריו מסתברים וראיתי בתשו' מהרי"א הלוי ח"א סי' קנ"ג הביא בשם שו"ת צ"צ החדש דגם בחולה יש לחוש דמזלה או מעינה גרם לו שלא יתרפא והגאון מהרי"א השיב עליו דנהי דאמת כן אכתי לא הוחזקה להמית אנשים בריאים רק חולים אך כ"ז בששניהם היו חולים בטרם שנשאו אותה אבל אם רק א' היה חולה שפיר הוחזקה אף לבריאים וראי' מדברי השט"מ ב"ק ל"ז שכתב דשור שהמית ב' גדולים וא' קטן הוחזק בין לגדולים בין לקטנים א"כ בנשואין דקיי"ל כרבי במת לה א' בריא וא' חולה הוחזקה לשניהם ול"ד לזקן או מת בדבר דלא נחשב כלל מן המנין דשם אנו אומרים שלא מת מחמתה כלל אבל בחולה דיש לומר דהיא גרמה שלא יהי' לו רפואה רק דנימא שלא הוחזקה להמית רק חולים ולא בריאים וכיון דהוחזקה לא' בריא וא' חולה הוחזקה לשניהם כהשט"מ הנ"ל עכ"ד והנה הערתו מדברי השט"מ היא דבר חדש ולכאורה חשבתי לומר דדוקא בתלתא זימני כמו שם שנגח לשני גדולים וא' קטן או א' קטן וא' גדול וא' בינוני כלשון השט"מ שם אבל בתרי אף לרבי דבתרי הוי חזקה מכ"מ היינו בשניהם שוין אבל בנגח א' ממין זה וא' ממין זה עדן לא נתחזק בהכי כלל והא אשכחן דוכתי טובא דאף רבי מודה דבעינן ג' זימני ע' בנדה ס"ג לימים