מנחת פתים אבן העזר קכו

דגם בפירש למים מותר וכן כשפירש לתוך התבשיל כמ"ש בש"ך בשם הר"י ס"ק י' לענין חומץ וכ"נ דעת הפמ"ג במ"ז ס"ק ה' וכ"כ בתשו' מאהבה שהובא בפ"ת ס"ק ז' ועי' בחכמת אדם וב"א כלל ל"ד ומ"ש בש"ד ס"ק ח' בשם הפר"ח נראה דה"ד במים שבבור כשפירש לקמח אסור אבל במונח בכלי שרי וגם בזה דברי הפר"ח צ"ע ועי' בהגהות הג' רב"פ ז"ל ביו"ד. מיהו זה בקמח ובמשקה שבכלי אבל תולעים שנתהוו בפירות כגון בראזיקיס ונפרשו לתוך העיסה זה הוי פירש דהא בתולע שבפרי אפילו פירש מתוכו לגבו אסור וזה כוונת ט"ז סי' פ"ד ס"ק י"ז ודברי תשו' בי"ש הנ"ל מ"ש בענין זה תמוה:

סי' צ"ג בהגה אם התחיל להזיע וגם בשניהם חמים בעינן התחיל להזיע אלא דאם הכיסוי חם ג"כ א"צ רס"ב בזיעה ועי' רמז לעיל סי' צ"ב ס"ק כ"ח ועי' בש"ע הרב סי' תנ"א סעי' מ"א מבואר דעתו דבכיסוי אם נתנו על קדירה וסילקו אותו תיכף ורואין שהיא יבש עדיין הכל שרי ומשמע שם אף בכיסוי חם:

(סי' צ"ה) סעי' ב' אבל ליתנם בכלי שלהם עי' תשו' הש"מ יו"ד סי' ל"ה שכ' דבקדירה שבישלו בה תוך מעל"ע חלב ממש ואח"כ מים ונשפכו המים תחת קדירה עם בשר דהכל אסור משום דהו"ל נצלו ואסור אף בעירוי שנפסק הקילוח וצ"ל לדעתו דהא דמבואר כאן דיצלו מותר ליתן בכלי היינו בכלי קרה דהו"ל עתה כמו עלו אבל הוא הא מיירי בקדרה חמה. ומכ"מ צ"ע דהא רוב הפוסקים מתירין גם בנצלו אבל גם להאוסרים יש לומר דבב' טעמים בכלי מודו דשרי דנקלש טובא וכ"כ בס' יד"י סי' צ"ד ס"ק כ' וס"ק כ"ג ועי' לקמן בחוו"ד סי' צ"ו ס"ק ו' בשם אבן העחר ולכאורה גם לדבריו הוי נצלו דאסור לרש"ל ולהנ"ל ניחא דהוי ב' טעמים בכלי:

(סי' צ"ה) סעי' ג' בהגה דאין עירוי ככ"ר ממש ועי' ש"ך ס"ק כ' ונראה דעתו להקל בה"מ רק בזה שאינו נקי וכן באיסור זה שאינו נקי שרי בה"מ אבל כששניהם מלוכלכים אפילו בהיתר וכן כשא' נקי וא' אינו נקי זה הנקי אסור אפילו בה"מ ועי' בחדושי חוו"ד ס"ק כ' שקיצר בהעתקת דברי הש"ך ועי' בביאורים ס"ק י"א נראה דעתו להקל בה"מ בכל ענין:

(שם) ל"ח שמא הודחו. ולכאורה הא הוי כמו מזמן לזמן דמחזיקין ריעותא. ושו"ר בחמ"ד ה' בב"ח סי' ל"א שהעיר בזה בזה וכ' דמכ"מ להחזיק ריעותא במעשה חדש לומר שהודהו ביחד מה שאין אנו רואין עתה הוי כמו ממל"מ יעו"ש וגם יש לומר דגם מזמן לזמן לא מחזקינן ריעותא רק בדבר שנמצא בו הריעותא והכא אין שום ריעותא לפנינו ועי' מקו"ח סי' תס"ז:

לסי' צ"ו סעי' ד' הבאתי דברי הפנ"י עה"ת דבלוע דיוצא מבלי בלא רוטב הוא רק מדרבנן אף בלוע שמן. והיא טעות דהפנ"י כתב כן רק בבלוע כחוש ולא בבלוע שמן ובמנ"פ סי' ק"ה סעי' ז' הבאתי דבריו כהוגן:

סי' ק"ב בהגה מי שנדר עי' בפ"ת בשם תשו' מאהבה דבשבועה דליכא מצוה לאתשולי עלה לא הוי דשיל"מ. ונראה דתלוי בפלוגתא דר"ן נדרים שם כתב דהא דהקדש הוי דשיל"מ היינו בקדשי בה"ב דיכול לפדותו אבל מטעם דיכול ליתשל עליו לא דהא ליכא מצוה לאתשולי עלה אבל בחדושי המאירי שם כתב דהקדש הוי דשיל"מ מטעם שאלה אף דליכא מצוה לאתשולי עלה ול"ד לתרומה דשם הוא מחיוב להפריש תרומה ול"ש טעותא משא"כ בהקדש דנודב מרצונו ויוכל להיות דטעה ויתשל עליו יעו"ש ולהמאירי גם בשבועה שייך דשיל"מ כמו בהקדש וצ"ע:

סי' ק"ג סעי' ז' ובמקום הפסד. ונראה דבישלו דבר חריף בתוך מעל"ע אסור אף במקום ה"מ דהא מה שיצא להד"ח נעשה לשבח ואח"כ חוזר ונבלע בקדירה וכשבישל בשר ואח"כ דבר חריף ואח"כ חלב שרי מטעם נ"ט בנ"ט כמ"ש חוו"ד כאן ס"ק ט' אבל באיסור הא ל"ש נ"ט בנ"ט ובלא בישלו ד"א רק מים דשרי אף באיסור משום דמונן מבליעה א' משא"כ בד"ח דע"כ נשבח אלא דעכ"פ א"צ ס' רק כפי ערך שיצא וחזר ונבלע כמ"ש חוו"ד סי' צ"ד ס"ק י"א דלענין נ"נ סומכין דלח בלח לא נעשה נבילה ושו"ר שכ"כ ביד"י. מיהו אם עברה לילה יש לומר דגם בזה מותר דיש לצרף נמי דעת או"ה דעשר ידות נבלע ממים ומסתמא יש ס' נגד המדומע ועי' בפ"מ סי' צ"ב בש"ד ס"ק כ"ב:

ס' ק"ד סעי' א' מספ"ל אם משביח בשכר וחומץ במנ"פ כתבתי דשכר יש לו חריפות קצת ע"י הכשות ואפשר דוקא שכר שעורים ולא בשאר מיני שכר ושו"ר בתשב"ץ ת"ג סי' קמיח כתב להדיא דעכברא בשכר תאינים משביח. ושו"ר בס' יד"י כתב דדוקא בשכר תאנים אבל בשכר שעורים אינו משביח ואין דבריו מוכרחים ועי' רש"י פסחים ק"ז ד"ה אסני שעושין שכר מפרי סנה כגון תותים ויעו"ש ברש"י דשכר שעורים ותאנים ואסני חשוב יותר מסתם שכר שהיא של תמרים. ואולי עכברא בשכר שעושין מתפוחים ג"כ משביח:

סי' ק"ה סעי' ב' וראוי לחוש ועי' בש"ע הרב סי' תנ"א סעי' ל"ד נראה דמאן דאוסר בכ"ש ה"ה כלי שלישי ורביעי וכ"כ בתשו' ח"ס יו"ד סי' צ"ה. ואפשר דעירוי מכ"ש לכ"ע שרי עי' לעיל סי' צ"ב סעי' ז' בהגה בנשפך על כירה צוננת ונפסק הקילוח ועי' מג"א סי' תמ"ז ס"ק ס' ובפמ"ג או"ח במ"ז סי' שי"ח ס"ק ט"ז:

סי' ק"ז סעי' א' בהגה וכן עיקר. והנה בבצים או בדגים כשיש בכל המחבת רק ס' או יותר מעט ושפך ב"פ גם לשיטה זו אסור דהא ממ"נ אם בשפיכה הא' הי' הדג טמא אוסר הדגים שיצאו עמו וגם המים דהא ליכא ס' ושוב כששופך פעם ב' הכל נתערבו כולם ואסורים דאף שהי' בפ"ב רוב נגד הדגים שיצאו בשפיכה הא אכתי נאסרו כל הדגים כ"ק שבלעו בעת שנחו בקערה מאותם שכבר נאסרו ואם נשאר הדג טמא בשפיכה הב' בוודאי נאסר הכל כל מה שנשאר בקדרה ואח"כ נאסר גם מה שבקערה ואין במה לתלות להקל אך באינו ידוע אם שפך כל הקדרה בב"א או שהפסיק בנתיים אף שט"ז ס"ק ג' כתב דאסור מספיקא היינו להמחבר אבל לרמ"א דלא מחזקינן איסור גם בזה תולין להקל ששפך הכל בב"א ועכ"פ באם הי' איסור דרבנן יש לסמוך ע"ז עי' בחוו"ד בחדושים ס"ק ב' ודוק:

(סי' ק"ח) סעי' א' אין צולין עי' ש"ך דוקא כשא' מהן שמן ועי' בפמ"ג דאין אנו בקיאין גם בזה בין כחוש לשמן. ועי' בש"ע הרב סי' תמ"ז סעי' ט' נראה דעתו דלענין ריחא אנו בקיאין וגם לדידן שרי בבשר כחוש:

(סי' ק"י) סע' א' חביות סתומות במנ"פ תמהתי על הש"ך דכתב דוקא גדולות מפ"ג דמע"ש דגם בקנקנים הדין דמשגפן אוסרות. וגם הבאתי מירושלמי שם דוקא ביין ולא בשמן. ושו"ר בתוס' זבחים ע"ב ד"ה כולן ידלקו שכ' להדיא דין חביות סתומות בשמן יעו"ש וע"כ לומר דהאי דינא דקנקנים ל"ד לחביות סתומות כיון דהיא בקנקן ולא בחביות אבל בחביות אף בשמן אוסר ותדע דהא בקנקנים בעינן דוקא כשנפל ואח"כ קרא עליהם שם תרומה הוא דאין עולות בא' ומאה אבל כשקרא שם תרומה ואח"כ גפן עולות כמבואר בירושלמי שם הובא בר"ש וכן פירש הרע"ב שם וזה ע"כ בקנקנים דוקא ולא בחביות סתומות דהא חביות סתומות מיירי נמי בערלה וביי"נ וזה הי' מקודם איסור טרם שסתמו החביות. ולפי"ז א"ש נמי דברי הש"ך שכ' דוקא חביות גדולות דאין ראי' מקנקנים