מנחת פתים אבן העזר קכה

בקונה ד' מינים דצריך ליתן מעות דמשיכה אינו קונה מה"ת ותלוי בפלוגתא דקמאי אם קנין דרבנן מועיל לדאו' ויש להוסיף לפי שיטת החינוך מ"ע של"ו דהיכא דלא עקרו חז"ל קנין מעות משיכה אינו קונה כלל יעו"ש א"כ בד' מינים דהוי מצוה ומעות קונות כמבואר בחו"מ סי' קצ"ט בקונה יין לקידוש וא"כ אין משיכה קונה כלל אך בגוף דברי החינוך ע' במנ"ח שם שהתפלא עליו ועי' נה"מ סי' קצ"ז:

סי' תרע"ה סעי' א' עי' מג"א ס"ק א' שאם הוציאה לחוץ לא יצא. ואם הדליקה בפנים והניחה בפנים במק"א נראה דיצא עי' מחה"ש לעיל סי' תרע"א ס"ק ז' ועי' שע"ת כאן בשם הלק"ט ודבריו צ"ע:

סי' תרע"ז סעי' א' ידליק במקום שנאכל לכאורה נראה דזה דוקא אם יש לו חדר בפ"ע אבל כשאוכל בחדר אביו דמדינא א"צ להדליק בפ"ע רק להשתתף בפרוטה ולרש"ל שבמג"א ס"ק א' גם זה א"צ רק דהוא אינו רוצה וחפץ להדליק בעצמו אזי ידליק במקום ששוכב כיון דיש לו חדר בפ"ע (לסי' תרע"ג) סעי' ג' נר של חרס עי' בשע"ת בענין קליפי ביצים ועי' בשבת כ"ט דשפופרת של ביצה לא מאיס יעו"ש א"כ מותר להדליק בזה:

(סי' תר"צ) סעי' ד' עי' מג"א ס"ק ז' שכ' דהוא עצמו יכול לקרות לש"ץ אע"פ שקורא. זה דלא כתוס' סוטה ל"ט ד"ה עד בסוה"ד שם שהחליטו דאפילו במידי דחביבא מכ"מ מי שמדבר אינו שומע דיבור חבירו יעו"ש וכ"כ בר"ח או"ז סי' מ"ב ולפי שיטתם הקורא עם החזן ואין מגילה כשירה לפניו הוא בעצמו לא יצא כי אינו שומע דיבור החזן והשומעים שפיר יצאו ועי' בס' כרם נטע שם במס' סוטה:

הוספות למנחת פתים יו"ד סי' מ"ב סעי' ב' עי' ביא"פ דאם מרה מתוקה וטעמו הכבד והיו מר יש לתלות ולהכשיר שהכיס שאב מים כמו בועא. וכוונתו לומר שהכיס אינו ערה כלל כמ"ש הריק"ש שבבה"ט ס"ק ה'. ולענ"ד צ"ע דל"ד לשם דיש מרה אחרת לפנינו משא"כ הכא שאין שום מרה וזאת במקום מרה. והנה להיא"פ פשוט שגם אם הכיס הזה נקוב או לקוי ג"כ כשר כיון שאנו אומרים שאין זה מרה והמרה נבלעת בכבד ע"י שטועמין בה טעם ער ובד"ק ס"ק ג' נסתפק במרה שאין בה רק מים מתוקים וטעמו בכבד טעם מר. ובמרה שהליחה קרושה כאבן או מוגלא מכשיר בד"ק כשיש קצת מרירות בפנימות הכיס וכיוצא באופן שהכיס שלם ואינו לקוי יע"ש ובמק"מ ס"ק ו' כתב דכשהכיס מלא מוגלא מועיל כשיש טעם מר בכבד והביא סיוע לזה מד"ק הנ"ל דמכשיר כשיש קצת מרירות בכיס ול"ד כלל והרי הד"ק גופא מסופק בהכי גם בכיס מים זכים אם מועיל טעם מר שבכבד. וגם זאת נראה מהד"ק דאם הכיס לקוי טעם מר שבכבד אינו מועיל כיון דניקבה המרה דלית לי' כלל סברת היא"פ שאין זה מרה ועכ"פ בקשה המוגלא כאבן בתוך הכיס והכיס לקוי נראה דלכ"ע אין מועיל טעם מר שבכבד דהא א"א לטעום כל קורט וקורט בפ"ע ואולי בקורט א' יש מרירות וא"כ בוודאי מרה הוא וטריפה מחמת לקות הכיס ומה מועיל טעם מר שבכבד ודוקא כשיודעין בוודאי שאין טעם מר בכיס הזה כמו במים זכים דאם טועמים מעט יודעין שהרי הכל מעורב בזה דעת היא"פ לומר שאין זה מרה ומועיל טעם מר שבכבד מ"ד אחסרה מרה משא"כ כשהליחה קשה כאבן א"א לסמוך על טעימת קורט שאין שום טעם מר בכל הכוס הזה. אבל גם באין הכיס לקוי צ"ע טובא אם לסמוך על טעם מר בכבד הן במוגלא קשה כאבן הן במים זכים:

סי' מ"ד סעי' ב' במנ"פ כתבתי דלא מצאתי מבואר שמים זכים יטרף בכבד ושו"ר שמבואר כן במנ"י סי' מ"ט ס"ק ט"ו:

סי' נ"ח סעי' ג' במנ"פ כתבתי שצ"ע בהכה במקל נגד צוה"ג אם חוששין ועי' בהג"א פא"ט שהובא בד"מ סו"ס נ"ו נראה דאין חוששין אבל אינו מוכרח כי שם נראה דלא היה הכאה במקום שפסיקת הגידין מטריף דהא מחו בגה"ג וכוליא והוא למעלה ממקום צוה"ג ומ"ש שם דבחץ חשינן לפסיקת הגידין אולי משום דבחץ אין רואין בבירור המקום שנגע ואולי נגע בצוה"ג אבל במקל הא רואין שהכאה למעלה אבל בהכו נגד צוה"ג צ"ע:

סי' ע' סעי' ו' במנ"פ כתבתי דבהודח בפושרין אף ששהה אח"כ מעל"ע ויותר שרי דהא עדיין דם בתוכו ושו"ר שהדבר מוכרח בחוו"ד סי' ע' ס"ק ח' דסובר נמי כן יעוש"ה ודוק:

(סי' פ"ד סעי' ה') תולעים וכו' בקמח עי' בפ"ת שהביא תשו' נוב"י סי' כ"ז דגם בקמח מונח על הארץ יש להתיר בה"מ הפת כשלא נודע ער לאחר האפי' וכשמונח בכלי מותר בכל גווני ועי' בלב"ש בח"ד ה' תולעים שקצר בהעתקת דברי הנוב"י. ועי' בתשו' בית שלמה יו"ד ח"א סי' קנ"ד האריך לתמוה על היתר נוב"י ולב"ש דהא מהנהוג לרקד הקמח בנפה קודם אפי' ובזה גם להפר"ח אסור דהרי גם במשקה שבכלי אסור כמבואר בסי' פ"ד סעי' ג' במסנן דרך קשים וה"ה במסננת רחבה רק בשכבר אפה יש להתיר גם בזה מטעם ס"ס דלמא לא פירש דגם במסננת הוי רק ספק פירש ודלמא נימוחו באפיה יעו"ש ולפי דבריו גם כשהקמח מונח בכלי אין להתיר רק בלא נודע קודם האפיה. ולענ"ד יש לחלק כיון דמילבין דקים מאוד ממש כמו הקמח א"כ גם במסנן דרך נפה עובר בשוה עם הקמח והוי כמערה מכלי לכלי דשרי ומ"ש בתשו' שם לחוש דלמא נשאר תולעים על הנפה בלי קמח ואח"כ נפלו לדעתי אין לחוש לזה כיון שאין שום הוכחה לחוש לכך כיון שהתולע דק כמו הקמח והא דסעי' ג' היינו במסנן ויש תולעים גדולים קצת דעכ"פ יוכלו להתעכב על המסננת יותר מהמשקה משא"כ בזה ואם באנו לחוש לכך א"כ גם במערה מכלי לכלי יאסר דלמא בסוף העירוי נשאר התולע לבד והדר נפל וע"כ דמסתמא ל"ח להכי רק במסננת כיון דהתולעים עבים מהמשקה והמשקה ממהר לצאת והתולע מתעכב על המסננת משא"כ במילבין שהם דקים כמו הקמח והא גדולה מזו דעת הב"ח בתשו' סי' כ"ג דבמילבין קטנים אין לחוש כלל לפירשו שאין דרכן לפרוש רק ע"י חוב ויעו"ש שהוא מתיר לגמרי דמילבן הקטנים מאוד ונהי דנוהגין לאסור ולא סמכינן על הב"ח בזה אבל עכ"פ החשש שמא פירשו ע"ג נפה הוא רחוק גם מ"ש בתשו' בי"ש לחוש בשואב מכלי בשק הקמח לדעת ט"ז ופליתי עי' בבינת אדם סי' ל"ה שתמה מאור על שיטתם. וגם מה שתמה בב"ש דגם להפר"ח הא התולע פירש מקמח לתבשיל והי' לו להפר"ח לבאר דאסור ליתן לתבשיל יעו"ש והנה לפי"ז גם באפיה אסור דהא א"א לאפות בלי מים ופירש לתוך המים אבל באמת לק"מ