מנחת פתים אבן העזר קכג

על ט"ז וצ"ל שהמעשה הי' ליל א' דפסח ונראה מדבריו דכל שנכבש קודם פסח כיון דלא היו מעל"ע מזמן האיסור שרי וזה ע"כ אזיל לשיטת פליתי וחו"י דאין הבליעה ופליטה בסוף מעל"ע רק מעט מעט יעו"ש בפליתי סי' ק"ה אבל אם כן ע"כ לענין פסח אף שלא שהה מעל"ע ליתסר כיון דפסח הוא במשהו וממ"נ אין קיום לדברי הבה"ט ז"ל בזה. ולדברי הפליתי הנ"ל ע"כ מוכרח לומר באמת דלענין פסח שהוא במשהו גם בשעה מועטת מפלטת מכלי וז"א לדעת המתירין צונן נמי בפסח ואף לדעת האוסרין היינו להפליט מאוכל ולא מכלי כמ"ש המג"א לעיל ר"ס תמ"ז ומוכרח לומר דכבוש הוא בסוף מעל"ע שאז כל הבליעה והפליטה ושוב אין נ"מ אם כל הכבישה הי' בזמן האיסור רק כיון דגמר הכבישה דהיינו גמר המעל"ע הי' בפסח אסור ולהיפוך בנכבש בפסח וגמר המעל"ע היו לאחה"פ שרי ועמ"ש בזה במ"פ לאו"ח סי' תמ"ז ועי' בחמודי דניאל ה' תערובת סי' ל' פוסק לדינא כמו שכתבתי:

(סעי' י"ד) קולף עי' מג"א דאם נמצא תוך התרנגולת אין צריכות קליפה לכאורה נראה דכתב כן רק לדעת המחבר אבל לרמ"א בכל גווני אחירות צריכות קליפה וכ"כ בס' מחוקק כאן והשיג על פמ"ג יו"ד סי' ק"ה דכתב היפוך זה ודברי המחוקק עולין בקנה א' עם דברי החוו"ד סי' ק"ה ס"ק י"ח. אבל בבית מאיר כאן מסיק להלכה להתיר האחירות בלי קליפה אם ידוע ודאי שלא נגע החיטה בהם ועי' תשו' בי"ש יו"ד ח"ב סי' קצ"א:

(סי' תצ"ט) סעי' ה' שמלאכתו לאיסור עי' מג"א דה"ה מוקצה מחמת ח"כ ונראה דדוקא לקצב עליו שרי במוקצה מחמת ח"כ משום. שמחת יו"ט כיון דאינו משתמש במוקצה גופא אבל לקצב בו בשר אסור וכ"כ מלשון הר"ב כאן שציין על דין דמג"א לסי' תק"ט ושם איתא חילוק הנ"ל:

(סי' תק"ג) סעי' א' הרבה קדירות היינו מב' מינים כמ"ש ט"ז סוף סימן זה ובסי' תקכ"ז ולכאורה נראה דה"ד במבשל הרבה קדירות לאכול מכ"א מעט א"כ אם הם ממין א' אסור דהא יכול לטעום מקדירה א' והקדירה ב' הוא שלא לצורך אבל במבשל לסעודת שחרית קדירה לאכול כולה בשחרית וקדירה א' מאותו מין לעכב אדעתא דהכי לטעום ביום מקדירה שני' שרי אף שהם מין א' דהאי קדירה יאכל כולה ומקדירה השני' יטעום ג"כ מעט א"כ יש צורך בקדירה שני' וכ"כ מדקדוק לשון הרב ז"ל סעי' ח' דשם סתם כמנהג שמבשלין בשחרית לצורך יו"ט ב' ע"י שטועמין מעט ולא חילק כלל בין מין א' לב' מינים רק בסעי' י' במבשל בהרבה קדירות ע"מ לטעום מכל מין מעט מחלק בין מין א' לב' מינים. אבל בט"ז לקמן סי' תקכ"ז נראה דבכל גווני אסור במין א' ושי' הרב נראה ברור כמ"ש למדקדק בלשונו. מיהו אפשר דאם הקדירה שמבשל ללילה הוא גדולה יותר מאותה של שחרית אסור דהא הי' יכול לבשל זה לצורך שחרית ולא הי' צריך לבשל קדירה שני' ולטעום ממנה ודוק:

(שם) מותר לאוכלו אפילו בישל לצורך חול דלא גזרו במלאכת יו"ט עי' בש"ע הרב מיהו בבישל סמוך לערב דל"ש הואיל ועשה איסור מה"ת התבשיל אסור לו לעולם כדין מבשל בשבת עי' פמ"ג בפתיחה לה' יו"ט פ"ב אות ה' שמסופק בזה ולשון הרב ז"ל כאן במבשל במזיד מותר למוצאי יו"ט משמע דביו"ט גופא אסור לאוכלו ובחדושי הארכתי בבירור שיטתו בזה:

(סי' תקט"ו) סעי' ד' מאחר דנהגינן לאסור עי' מג"א ס"ק י"ז משמע דעיקר האיסור הוא משום הטלטול ותמהני על צל"ח ביצה ד' שהקשה בעובדא דר"א שם הא מותר לטלטל מוקצה לצורך או"נ וה"נ מותר לטלטל מוקצה ביו"ט לצורך או"נ דשבת ותירץ דשם בביצה מיירי וליכא בביצה שמחת יו"ט ולא עונג שבת יעו"ש ולפי"ז בשאר דברים שיש בהם משום עונג שבת מותר לטלטל מוקצה לצורך שבת והבא הא סתם רמ"א דכל הדברים אסור לטלטל וע"כ כתירוצו השני דזה הוי שימוש במוקצה דאסור גם לצורך או"נ דיו"ט ומ"ש רמ"א כאן יש להקל בשבת שלאחריהן עי' בב"י כאן שאין הבדל בין שבת שלפניהם או שלאחריהם כגון שחל יו"ט יום א' וב' וגם לפי דברי המתירין שהביא מג"א ס"ק ט"ז אין מקום לחלק. ומדקדוק לשון רמ"א נראה דמתיר רק בשבת שלאחריו ולא בהובא בשבת לאכול ביו"ט שני שחל ביום ב' ואולי התיר רמ"א בשביל כבוד שבת שחמיר מכבוד יו"ט שני דרבנן ורוק:

סעי' ט' ישראל ששיגר דורן עי' ט"ז ומג"א ונראה דדוקא ישראל ששיגר דורן אבל גוי ששיגר ע"י גוי אחר ונתעכב השליח בדרך אסור דנהי דאין לגזור שמא יאמר לשליח כיון שאינו מביא משלו יש לגזור שיאמר למשלח ודוקא בישראל ל"ש לגזור דלא ישמע לו ולפי"ז נראה דגוי השולח ע"י הדואר ובא לישראל בשבת או ביו"ט דצריך להמתין בכדי שיעשו דנהי דאין לגזור שמא יאמר למביא הדואר כיון דאינו מביא משלו אכתי יש לגזור שיאמר לגוי המשלח שישלח לו ואע"ג דבאמת אפילו ישראל מותר לשלוח בע"ש ע"י הדואר אף שיודע שמביא בשבת עי' לעיל סי' רמ"ז ובפמ"ג שם ומכ"ש גוי אכתי גזרינן שמא יאמר לגוי המשלח להביא לו בעצמו בשבת כמו הכא שהמשלח גוי שלח לשליח שיביא אותו עוד בע"ש לישראל ונתעכב ובא בשבת ואפ"ה גזרינן שמא יאמר למשלח שיביא לו בשבת אף שהשליחות הי' שיביא בע"ש אפ"ה לגבי גוי שהכל היתר אצלו אין הבדל וגזרינן שמא יאמר למשלח להביא לו באיסור אבל ישראל השולח לחבירו ע"י דואר או מסלת הברזל שרי לאוכלו אף ביו"ט דהא שמא יאמר לשליח אין לגזור דאינו מביא משלו ושמא יאמר למשלח ליכא למיגזר דהא הישראל לא ישמע לו לעשות איסור. רק הכא כשידע הישראל שיתעכב הגוי בדרך הרי עשה הישראל השולח איסור ונאסר למי שהובא בשבילו כמ"ש בש"ע הרב אבל ע"י בי דואר אף שידע המשלח שיבוא בשבת לא עשה איסור כנלע"ד ושו"ר בזה בהגהות מהרש"ם נ"י שבס' או"ח ולענ"ד ברור כמ"ש:

סי' תקכ"ז סעי' כ"ב בעירוב זה עי' מג"א דיברך. ובשט"מ ביצה ו' כתב בשם תוס' דעירוב על תנאי שמא חול לא יברך יעו"ש:

סי' תקל"ג סעי' א' מותר בכוונה עי' מג"א ס"ק ג' ועי' בפ"ע דגם להרמב"ם יש לומר דדוקא הערמה זו לעשות חדש שרי דאין הכל יודעים שיש לו לעשות ישן אבל לעשות הרבה בכוונה אסור יעו"ש וכ"מ להדיא במגדול עוז שם ובתשו' שו"מ מה"ג ח"א סי' רי"ט שהתיר עשיית צירוף י"ש בחוה"מ עפ"י מג"א הנ"ל דהערמה שרי צ"ע דנהי דשותה מעט מכ"מ הוא עושה הרבה בכוונה ואסור ומה"ט אולי יש לאסור עשיית פאוודלא בחוה"מ כיון דעושין הרבה לצורך חול ואף דריטב"א הובא בח"א כתב דאם צריך מעט לצורך המועד ואינו מוצא מי שיעשה לו מעט מותר לעשות הרבה ל"ד לנ"ד כי גם המעט שיאכל ביו"ט א"צ שכל עיקר העשיה הוא על אחר יו"ט וגם הוא פרהסיא ואף דבמג"א ס"ק ט' משמע דוקא אומן אסור בפרהסיא אבל יחיד מותר גם בפרהסיא. עי' לקמן במג"א סי' תקל"ז ס"ק ח' דבאושא מלתא אסור אף ליחיד ועי' בפמ"ג שם מיהו אם כבר קנה הפלומין וחושש שיתקלקלו מטעם דבר האבד נראה לכאורה דשרי בלא כיון מלאכתו במועד אף בפרהסיא כשא"א בצנעה עי' מ"ז סי' תק"ל ס"ק ו' ולדון זה כטירחא מרובה דאפילו בדבר האבד אסור כט"ז סי' תקל"ז ס"ק ג' לא ברירא לי ועי' סי' תקל"ז סעי' ט"ז גבי כרם דיכול לבצור היין ולדרוך ולעשות חבית