מנחת פתים אבן העזר קכא

כן לכתחלה מכ"מ החמץ לאחה"פ אסור. ומוכח דאפילו הניחו במקום מעבר ב"א ולא היו דעתו לזכות בו אפ"ה אסור לאחה"פ מחשש הערמה דהא הרב דמתיר לכתחלה להשליך במקום הפקר הוא כה"ג דוקא כמ"ש סי' תמ"ה ועכ"ז מחמיר לאסור החמץ לאחה"פ. וצ"ל לדידי' דזה חמור יותר מנפל עליו מפולת שמותר לאחה"פ לשיטתו לעיל סו"ס תל"ג. וגדולה מזו כתב הרב ז"ל בש"ע סי' תמ"ט דבחנות של גוי ופועלים ישראל דחמץ הנמצא שם אחה"פ אסור אע"ג דנתייאשו הפועלים קודם פסח ונעשה הפקר אסור כמו חמץ של ישראל שהפקירו קודם פסח יעו"ש אף דבזה ל"ש הערמה כלל דהא נפל ממנם בלי כוונה ואפ"ה אסור וגרע ממפולת. וכדברי הרב סי' תמ"ט מצאתי להדיא ברמב"ן בלקוטיו לפסחים ל"א ועמ"ש בחיבורי מ"פ לחו"מ סי' רס"ב דיש לומר דשם שאני דיאוש לא נפיק מרשות בעלים עד דאתי ליד זוכה ול"ד להפקר כמ"ש בנה"מ שם ובמקו"ח כאן דמטעם הערמה קשה מאוד לומר בהאי דסי' תמ"ט שנפל מאליו. ועי' מקו"ח סו"ס זה כתב דגם במפקיר חמצו והשליכו קודם שש מותר לאחה"פ רק בהניחו במקום מוצנע אסור והביא כן מהפר"ח סי' תס"ז ויעו"ש בפר"ח שאין זה מוכרח בדבריו ובסימן תמ"ח נראה מהפר"ח דסובר כהרב ז"ל. ועי' בס' מגן האלף דסובר כהמקו"ח:

סי' תנ"א סעי' ד' בהגה אם קש נשרף היינו משום דמיקרי התירא בלע אבל בבלע איסור לכ"ע לא די בליבון הזה ודינו כהגעלה ממש וגם אם אין קש נשרף רק חם כל כך שיס"ב מבחוץ הוי הגעלה ועי' בפ"מ ובש"ע הרב סעי' ט"ז ויש לי בזה צ"ע על חת"ס יו"ד סי' קי"ג בכ"מ המחופים בקניא למלאות גחלים בפנים עד שיהי' קש נשרף בחוץ יעו"ש דהא אין זה ליבון כלל אם אין ניצוצות נתזין ממנו בפנים:

(סעי' ו') אחר ר"ת וה"ה כשרוב תשמישו בחמין ומיעוט ע"י האור סגי בהגעלה לשיטה זו כמ"ש בתשו' מ"ע ולהי"מ בעינן ליבון ועי' בית מאיר סעי' י"א כתב דאם הכלי בבירור אינו ב"י גם להי"מ יש להקל דאזלינן אחר רוב תשמיש וא"צ ליבון רק הגעלה ובפרט דבחמץ דהוי התירא בלע. אבל בש"ע הרב נראה להחמיר גם בזה לכתחלה רק בדיעבד כשאינו ב"י יש להקל דאזלינן בתר רוב תשמישו יעו"ש:

(סעי' ט"ז) ללבן המדוכה עי' בח"י לענין מדוכה של איסור אם סגי בהגעלה ומצאתי באור זרוע ה"פ סי' רנ"ו דמביא דברי ר"ת דאסר מדוכות לפסח אף בהגעלה והתיר מדוכות של גוי בשאר ימות השנה בהגעלה ותמה עליו דהיפוך נראה כי חמץ אין משימין בו אלא מעט יעו"ש:

סעי' י"ח בהגה רי"ב אייזין עי' מג"א דבע"פ בטל בס'. ובש"ע הרב כתב עליו דהיינו לאוכלו קודם פסח דבפסח חוזר וניעור. ובס' מחוקק יהודה ס"ק ל"ה דאם פיררו ע"פ מותר לאוכלו גם בפסח אם הרי"ב אייזין היו נקי דדינו כמו בנפה וגם בנפה כן. ואם ריקדו עליה בפסח אף אם היתה נקיה אסור דלא כהח"י ס"ק נ"א יעו"ש:

(שם) להתיר כל התפירות עי' בח"יי ס"ק נ"ג בלשו על הסדין בלא כיבוס דק"פ שרי והיינו משום דנתבטל בס' וכן כתב בש"ע הרב סי' תנ"ט ולכאורה הא חו"נ בפסח כיון דנתערב פירורין מעיסה ול"ד לתערובת קמח דהוי לח בלח. וצ"ל כיון דאופה אח"כ נעשה גוף א' והוי לח בלח כמ"ש הרב בש"ע סי' תס"ו סעי' ו' ומכ"מ שם מחמיר לכתחלה בתערובת פירורין יבשים. ואולי הכא מקיל יותר דבסדין עדיין הפירורים לחים וצ"ע:

(לסעי' י"ז) וכן עריבה שלשים משמע מדקדוק לשון המחבר דדוקא בדף בעינן שעורכין עליו תדיר כיון שאין שוהין עליו העסות אבל עריבה שלשין בה כיון ששוהין בה העיסה עד שתחמיץ אף שלשין בה לפרקים צריכה הגעלה ולדידן אינו ניתר בהגעלה וכ"מ ביותר בש"ע הרב סעי' י"ז וצ"ע דהא בגמ' איתא בפירוש דתדורי למילש בהו משמע דוקא תדירי וכ"כ בב"י בשם רשב"א ואף למרדכי שם שבב"י דל"ב שילוש בהן בכל יום אבל עכ"פ תדירי בעינן וצ"ע והנה בפ"מ במשבצות ס"ק כ"ו כתב דלש עיסה בבית שאור של גוי שרי דאינו מפליט ע"י הלישה רק בחמץ ואם נשתמש בה רותח אסור דע"י לישה בולע הכלי וע"י רותח מפליט ושוב כתב דאפשר דשרי גם בזה דרק לכתחלה אמרו דאסור ללוש בבית שאור ולא בדיעבד דכיון דלא שהה בכלי מעל"ע אינו בולע יעו"ש ונראה פשוט דאם לשו פעם א' בעריבה שאור של איסור או ב' פעמים דלא נאסרה העריבה דבפעם א' אינו בולע דהא תדירי למילש בהו בעינן והיינו דע"י כמה לישות בולע ולא בפעם א' ובפמ"ג משמע דאם נימא דבולע גם בפעם א' בולע וצ"ע:

סעי' כ"ו דכ"ז אפילו הגעלה. ומשמע דאפילו נשתמשו בהן בצונן וכ"מ בש"ע הרב סעי' ע"ג וצ"ע מי גרע מכ"ח דמועיל הגעלה ועירוי כשבלע בצונן כמ"ש הרב ז"ל סעי' ס"א ושו"ר בב"מ שתמה בזה על הש"ע גופא וכתב שטעם החומרא משום דמצוי לקנות חדשים בדמים מועטים יעו"ש:

סי' תנ"ב סעי' ב' שום כלי ב"י ובדיעבד אם הגעילו כלי ב"י ובישלו בה באותו יום עי' פמ"ג בא"א סוף הסימן דיש להקל בה"מ דבפעם השני ודאי יש ס' נגד האיסור דהא נבלע בכלי לפי ערך כמ"ש תוס' ורא"ש בפ' גה"נ גבי כלי מדין דיורה גדולה היו מגעילין ב' פעמים אלא דהמים נעשה נבילה ולה בלח בה"מ לא נעשה נבילה יעו"ש ונפלאיתי על הרב ז"ל בש"ע סעי' כ"ב שכ' להיתר גמור להגעיל היורה שני פעמים אף שהוא ב"י רק ממנהג אסור ונשען ע"ד תוס' ורא"ש הנ"ל דהא התוס' ורא"ש כתבו כן לשיטתם דל"א חנ"נ בשאר איסורים אבל לדידן דקיי"ל חענ"נ ליתא להיתר זה רק בה"מ דסומכין דלח בלח לא נעשה נבילה ואפשר דהרב סמך ע"ז בצירוף הדיעות שהביא שם בסעי' ט"ז וסעי' י"ח דאין הכלי בולע מימי הגעלה איידי דטרידי לפלוט. ולפי"ז להרב ז"ל אם בדיעבד הגעילו כלי ב"י ובישלו בה תוך מעל"ע לאיסור מותר אף בלי ה"מ בצירוף הנ"ל דלא בלע הכלי מימי הגעלה ולפמ"ג רק בה"מ ומכ"מ צ"ע בדברי הפמ"ג שסמך בפשיטות ע"ז דבפעם הב' יש ס' נגד האיסור דהא בש"ך סי' צ"ד ס"ק כ"ב נראה דלא סמכינן כלל על סה"ת ואו"ה שכתבו סברא כזו ועי' בפמ"ג שם בשם הפרישה ובהגהות אמ"ב שם על הש"ך ונראה הטעם דלא סמכו ע"ז אף שתוס' ורא"ש כתבו כן גבי כלי מדין דיש לומר דדוקא בהגעלה ב' פעמים סמכי' ע"ז דהכלי הוא חלק עשירית ממה שבתוכו וא"כ ודאי יש בפעם השני ס' כדאסברי' הרב ז"ל בש"ע אבל בבישל בלי כוונת הגעלה הא יתכן שבפעם הראשון בישל רק חצי הקדירה ואעפ"כ הפליטה היו מכל הקדירה כידוע או שבפעם השני מבשל בקדירה בלתי מליאה ובאופנים כאלה תו ליכא ס' וכעין זה בט"ז יו"ד סי' צ"ג ס"ק ב' א"כ לא סמכו ע"ז מסתמא בלתי בהגעלה ב' פעמים יש לסמוך על תוס' ורא"ש הנ"ל וא"כ בהגעיל ואח"כ בישל באותו יום לאיסור יש לומר דלהרב אסור זולת כשרואין גם עכשיו שהקדירה מליאה וגם יש לומר דלא סמכו תוס' ורא"ש ע"ז רק ביורה גדולה שהיא מסתמא רק חלק עשירית ממה שבתוכו ובהכי מיירי הרב ז"ל להדיא בסעי' כ"ב אבל יש כלים שאינם רק חלק ששית ממה שבתוכו כמו קנקנים בב"מ מ"ב דמוציא שתות בלע ובהנהו ליכא ס' בפעם שניה. וקדירה אפשר דמי ליורה ולא לקנקן עי' פמ"ג סי' ס"ט ס"ק ס"ה וצ"ע על פמ"ג שסתם הדברים ודברי הרב מפורשים ביורה גדולה ודוק: