מנחת פתים אבן העזר קכ

מיירי אבל בשבת כשהוציא חוץ לרה"ר במזיד אסורין נמי לו ולכ"א כ"ז שהם ברה"ר ואם הוחזרו לרה"י מותרין כמבואר בלקוטי רמב"ן לעירובין מ"א. ונראה דגם לדידן דלית לן רה"ר דיצא הכי דגם לר"ת דלעיל סי' שכ"ה סעי' י' דמתיר היינו בהוציא גוי לכרמלית אבל בהוציא ישראל גופא דינו כמו הוציא חוץ לתחום דכ"ז שהוא שם אסור ועי' בנשמת אדם ה' שבת כלל ט' ובש"ע הרב ז"ל לעיל סי' שכ"ה סעי' כ"ב. אבל בש"ע הרב ז"ל סי' תנ"ד סעי' י"ב נראה דבכל גווני שרי כשישראל הוציא מרה"י לרה"ר בשבת אף שעודנו שם ולא הוחזר וצ"ע בזה וכתבתי בתשו' באורך ואכמ"ל:

סי' תל"ד סעי' ד' במ"פ הבאתי דברי הרמ"ע מפאנו שכ' דאשתו ובניו שיש להם רשות לאכול משלו יכולים לבטל. ועי' ברכות ס"ב בר מזבין תאיני תאיני דאביך זבין ופירש"י שם כשאין האב בביתו משמע דיש לו לבן כח למכור:

(סי' תמ"ב) סעי' א' עי' במג"א שהביא שיטת הטור דדבר שמותר מה"ת רשאי להשהותו ועי' באהע"ז שמחזיק כשי' הטור ובב"מ כאן ולקמן סי' תס"ז כתב דבהפסד רב יש לסמוך על הטור ובדין תרי דרבנן אם שרי להשהות עי' פמ"ג סי' תס"ז במ"ז ס"ק י"א:

(סי' תמ"ג) סעי' י"א וצריכה כיבוס עי' מג"א דצריך כיבוס בחמין. מדברי הרא"ש פ"ה דע"א סי' ל"ג נראה דהיינו כיבוס בכלי שני וע"י חמין דכ"ש ואפר וחביטה קי"ל להו לחז"ל שמפליטים כאילו הרתיחן בכלי ראשון יעו"ש וא"כ ברוצה להרתיחם בכלי ראשון תו א"צ לאפר וחביטה ומכ"מ באופן זה צריך להדיחם קודם היטב שלא יהי' דבר בעין עליהם ואח"כ ישהה אותם מעל"ע ויתנם בכ"ר כדין הגעלה ממש:

(סי' תמ"ד) סעי' ז' פחות מכאן עי' במג"א ס"ק י"ד ובפ"מ הקשה דב"ק שאני דמה"ת א"צ לשורפו בעזרה משא"כ פחות מכזית בעי ביטול מה"ת יעו"ש ואפשר דהו"ל משהה חמץ ע"מ לבערו דאינו עובר מה"ת כמ"ש האבן העוזר אבל מדברי מג"א ס"ק י"א כראה דלא נחית לסברא זו. ולפי דברי האה"ע יש לקיים דינו של מג"א לענין פחות מכזית אבל גם לפי"ז אם הולך לדבר מצוה ואין בדעתו לחזור רק לאחה"פ גם בפ' מכזית מחיוב לחזור דהא אינו משהה ע"מ לבערו עי' מג"א סי' תמ"ו כעין זה מיהו בשאפשר לו לבטלו כגון שהוא קודם זמן איסורו אינו חייב לחזור אף שאין בדעתו לבוא עד אחה"פ. ומכ"מ נראה דלאחה"פ חמץ זה שהניח אף שעשה כדין שלא חזר אפ"ה החמץ אסור כדלעיל סי' תל"ו סעי' א' בהגה ועי' בחי' ס"ק ט' בשם ראש יוסף:

(סי' תמ"ה) סעי' א' שורף עי' מג"א בשם מהרי"ל דשורפו וקובר הפחמין עי' במקו"ח ובש"ע הרב סעי' ד' כראה דא"צ לקבור הפחמין אף ששרף החמץ בפסח והפחמין אסורין בהנאה אף לר"י דדוקא אפרו מותר ולא גחליו כמ"ש תוס' פסחים כ"ו ד"ה בישלה מכ"מ מותר להשהות לאחה"פ ול"ד לחרכו אח"ז דעדיין שם חמץ עליו אבל פחמין אינם חמץ ועי' בש"ע הרב סעי' ח' ולפי"ז משכ"ל דבר שאסור בהנאה בפסח ואפ"ה מותר לקיימו בפסח וצ"ע בכללא דכיילו הפוסקים והרב ז"ל סי' תמ"ב סעי' כ"ד דכל דבר שמותר לקיימו מותר ליהנות ממנו בפסח:

סי' תמ"ז סעי' ג' וי"מ בכ"ש בפסח. נראה דהיינו אפילו להפליט ולהבליע כא' דבזה מותר בשאר איסורים ובחמץ אסור דהא הכא החיטה והתרנגולת הם שנו דברים גושים ואין כאן רוטב כמ"ש מג"א ס"ק ט' דבהכי מיירי ואפ"ה אסור. ולכאורה בזה גם בשאר איסורים אסור מטעם דבר גוש דלבשל דינו ככ"ר והיינו אפילו להפליט ולהבליע כא' דהא אוסר במונח בשר בכלי חולבת אע"ג דצריך להפליט מכלי ולהבליע בבשר עי' ט"ז סי' צ"ד ס"ק י"ד ועי' חוו"ד בחדושים סי' ק"ה ס"ק י"א כתב דדבר גוש אינו מפליט ומבליע כא' וכן בסי' צ"ד בחדושים ס"ק כ"ו כתב דאין נ"מ בדינו של רש"ל דבלא"ה אוסרין כ"ש יעו"ש ודבריו צ"ע דנ"מ להפליט ולהבליע כא' ובזה צ"ע גם על ח"ס יו"ד סי' צ"ה מכ"מ רמ"א אינו סובר כרש"ל ואפ"ה אוסר כאן התרנגולת נראה דמחמיר בכל גווני דכ"ש בפסח מפליט ומבליע כא' וכ"מ מדברי המג"א גבי מליגה בכ"ש שכתב מג"א דאוסר גם הבשר הרי דמפליט ומבליע כא' דאל"כ הי' הבשר שרי אע"ג דהמים אסור כמ"ש בדגמ"ר החדש סי' ק"ה וגם במקו"ח כאן ס"ק ז' כתב דכ"ש בפסח מפליט ומבליע כא' וכ"כ בס' מחוקק יהודה ומ"ש מג"א דכלי שלישי אינו אוסר עי' ש"ע הר"ב סי' תנ"א סעי' ל"ד בזה:

סעי' ח' השרוים במים עי' מג"א דמחמיר בשהה בכלי כדי שירתיח דמפליט. ובש"ע הרב ז"ל סעי' כ"ט נראה שסובר דשהה כדי שירתיח אינו מפליט מכלי רק דלענין זה מועיל שאם נתן אח"כ מים ושהה מעל"ע אסור דהא הציר הועיל להבליע החריפות בכלי ונעשה טעם החמץ מושבת וכל שנעשה מושבח בכלי אף אם שהה אח"כ מעל"ע וכמה ימים אינו נפגם עוד יעו"ש ודבריו הקדושים צע"ג דמ"ש שהציר נבלע בכלי ונעשה הבלוע בכלי מושבח הוא נגד דברי הש"ך יו"ד סי' קכ"ב וחוו"ד סי' ק"ג ס"ק ט' ביאר דבריו היטב שד"ח אינו משביח רק דבר בעין ולא מה שמובלע בכלי א"כ לפי שיטת הרב ז"ל הכא שאין ציר מפליט אין חשש מה שנבלע בכלי לומר שעי"ז נשבח. וביותר יפלא סברתו שאחר שכבר נשבח בכלי אף ששהה אח"כ כמה ימים אינו נפגם עוד ובגוף הדבר אם עכ"פ הציר יבליע לכלי עי' ט"ז סי' ס"ט ס"ק מ"א דסובר דציר אינו מבלע בכלי פחות ממעל"ע ועי' בפמ"ג יו"ד סי' ק"ה:

(שם בהגה) שלא לאכול גבינות ובשהי' מותר. ומכ"מ אפשר דצריך לסגרן בחדר או לעשות מחיצה כמ"ש מג"א סי' תס"ז ס"ק ו' גבי כרכום ועי' בש"ע הרב סי' תמ"ב סעי' ח':

סעי' ח' בסכין חדשה עי' מג"א ס"ק ל"ח דאם הסכין ישן אסור אף אב"י דחריף הוא אפילו קודם שנכבשו ועי' מחה"ש. ולענ"ד כוונת מג"א מכ"ש אם חתך בסכין ישן לאחר שיכבשו במים בטרם ששהו מעל"ע דהא דכ' הטור דלאחר שיכבשו בטל חרפייהו היינו לענין הבליעה מהכלי שנכבש בתוכו כיון דצריך לשהות מעל"ע דבלא"ה אינו בולע ואי כבר נבלעו המים בהזתים כיון דשהו מעל"ע ועי"ז בטל חורפי' דזתים אבל בחתכם בסכין לאחר שנכבשו טרם ששהו מעל"ע דעדיין לא בלעו המים לתוכם אסור דאז לא נתבטל עדיין חורפם ועוד חמור יותר שע"י הכבישה במים נתרככו ויכולים לבלוע יותר ועי' בש"ע הרב סוף סעי' ס' ודוק:

סעי' י' בהגה וי"מ במ"פ הבאתי דברי הפמ"ג ומגן האלף דנפסל מאוכל אדם דינו כנוקשה. ונראה לכאורה דגם בנפסל מאכילת כלב היכא דאסור כגון שנפסל לאח"ז איסורו דס' בעינן ולא בטל ברוב דכיון דעובר עליו בב"י נהי דמשהו אינו אוסר אבל סי' מיהו בעינן וכ"כ בש"ע הרב סי' תמ"ב סעי' ל"ג ועי' ח"י כאן ס"ק מ"ו ובפמ"ג:

(סי' תמ"ח) סעי' ד' ולא יתן לו על תנאי עי' ט"ז ס"ק ו' כי ע"מ כן לא מכר לי ונמצא חוזר המקח לעכו"ם. וצ"ע דליבטל המקח באמת כיון שעבר הגוי על התנאי ואפשר דדעת הט"ז דבכה"ג לא בטל מקח כיון דאין המכירה מועלת ועי' בד"ז במנ"ל פ"ג מ"ה זכי' ה"ו ובש"ע הרב כאן סעי' כ"ד כתב דבטל מקח ועבר ישראל למפרע בב"י יעו"ש:

סעי' ה' אע"פ שבישלו עי' מג"א דה"ה בהפקירו אסור ובש"ע הרב סעי' כ"ט הוסיף דאף אם הפקירו והשליכו קודם שש למקום הפקר בגוונא דרשאי לעשות