מנחת פתים אבן העזר קיט

והוציא כן מתוס' דף ס"ו ד"ה מערב ובתשובה הארכתי לברר דבריו. (סי' שפ"ה) סעי' א' כיון שאינו מודה בעירוב. וכן אפיקורס שאינו מודה במצות עירוב רמב"ם פ"ב מה"ע ועי' א"ר (סעי' ב') ישראל מומר וצ"ע אם מומר או מחלל שבת בפרהסיא אוסר כשדר עם ישראל יחיד או דינו כגוי לגמרי דאינו אוסר רק בשנים ושוב בא לידי הגהות רעק"א ז"ל לאו"ח וראיתי שהביא מאבן העוזר לש"ס דביחיד נמי אוסר רק דעכ"פ מועיל ביטול וא"צ שכירות יעו"ש ומלשון הרמב"ם פ"ב מה"ע הט"ז שכ' וכן אם היו ישראל א' כשר וצדוקי דר בחצירו הר"ז אוסר עליו עד שיבטל רשות משמע דוקא צדוקי שאינו מודה בעירוב דאין דינו כנכרי בזה אוסר במקום יחיד אבל עובד ע"א ומחלל שבת דדינו כגוי גמור אינו אוסר כלל והיינו דכ' הרמב"ם שם בהט"ז העובד ע"א כו' הרי הוא כעכו"ם לכל דבריו יעו"ש והיינו גם לענין זה דאינו אוסר במקום יחיד וצ"ע כי אין בידו אהע"ו על ש"ס לעיין בו. ועי' בגאו"י ר"פ הדר מזה:

(סי' שצ"ז) סעי' י"ז שפירותיו כמוהו עי' בש"ע הרב בקו"א סו"ס רס"ב שמותר לומר לישראל שיביא לו הפירות לעירו ומותר לאכלם אבל לומר לגוי שיביא לו אסור אף בדיעבד יעוש ומכ"מ אם הישראל שעירב אומר לגוי להוליכם שרי ועמ"ש לעיל סי' שכ"ה ודוק:

(שם) הם כרגלי זה שהם מופקדין ונראה דאסור לטלטלן חוץ לד"א אם אין העיר מוקף לדירה ועי' בית מאיר לקמן סי' ת"א דה"ה חפצים של ישראל המונח באוצר חוץ לתחום בעליו הם כרגלי הבעלים ואינם כחפצי הפקר לקנות שביתה במקומם כמשמעות רש"י ותוס' עירובין מ"ז דסתימת הפוסקים אינו כן ועי' ברש"ש שם בעירובין שתמה ג"כ על תוס' הנ"ל דמ"ש ממופקדים ביד אחר. ועי' בצל"ח ביצה מ' כתב דגם במופקדים ביד אחר כל שלא קנו שביתת הנפקד הם כחפצי הפקר יעו"ש והדבר תמוה ומכל הפוסקים מבואר דהוא כרגלי הבעלים ושו"ר שגם בצל"ח לא אמרו רק אליבא דשמואל אבל לדידן דקיי"ל כרבי יוחנן דחפצי עכו"ם קונין שביתה ה"ה בחפצים המונחים חוץ לתחום אבל גם לפי"ז הם קונים שביתה במקומן כמו בחפצי גוי דלקמן סי' ת"א ומהפוסקים מבואר דהוי כרגלי הבעלים ממש וכיון דהם כרגלי הבעלים והם חוץ לתחום אסור לטלטלם רק בתוך ד"א במקום שהם ומכ"מ נראה דאם הפירות בעיר מותר לטלטל הפירות בכל העיר אף שאינה מוקפת מחיצה כיון שהפירות שבתו בעיר ושבת באויר מחיצות כל העיר כד"א אף שאינה מוקפת לדירה ועמ"ש לקמן סי' ת"ה:

(סי' ת"א) סעי' א' ישן נמי קונה אבל אי לאו ה"ט לא הי' לו כשניעור רק ד"א ול"א שיקנה אלפים אמה כמו בהי' ביה"ש למעלה ובשבת בא למטה דקונה עכשיו בשבת אלפים כמ"ש מג"א לקמן סי' ת"ד דשם לא היו ראי' לקנות שביתה ביה"ש דלמעלה מי' ל"ש קנין שביתה אבל בישן כיון שהי' ראוי לקנות שביתה ביה"ש תו אינו קונה בשבת כמ"ש ריטב"א עירובין מ"ה וגאו"י שם ועיין בהגהות מהרש"ם הנדפס באו"ח ודבריו תמוהים כמבואר מריטב"א ועפ"י הנ"ל גר שנתגייר וטבל בשבת כיון דלא הי' אפשר לו לקנות שביתה מבע"י קונה עכשיו בשבת כשנתגייר כמ"ש בגה"ש ירושלמי עירובין פ"ד הלכה ה':

שם במקומן עי' ב"מ בשם ריטב"א דאפילו הפירות של גוי מונחים בעיר אין כל העיר נחשב להם כד"א רק קנו שביתה במקומם ומשם יש להם אלפים אמה ונראה דאם העיר מוקף מחיצות אף שהוא יותר מאלפים אמה מותר לטלטלם בכל העיר דלא גרע מיצא חוץ לתחום ע"י אונס ונכנס לעיר מוקפת חומה דכל העיר כד"א אף שלא קנה שביתה שם כדלקמן סי' ת"ה אלא דהב"מ מיירי בעיר שאין לה היקף חומה ושו"ר דזה ליתא דגם בעיר מוקף לדירה אסור לטלטל חוץ לאלפים ממקום שמונח החפץ ול"ד ליצא חוץ לתחום ע"י אונס דשאני התם דאין לו אלא ד"א הקילו גבי' משא"כ הכא דיש להחפץ אלפים כמ"ש מג"א חילוק זה לקמן סי' ת"ג ולפי הנ"ל משכ"ל דין בא מחוץ לתחום דאסור למי שהובא בשבילו אפילו כשהפירות היו בעיר עצמה כגון עיר גדולה וגוי הביאן יותר מאלפים בתוך העיר ולקמן סי' תקט"ו סעי' ז' משמע דבתוך העיר ל"ש כלל דין זה וכ"מ בשבת קנ"א בהא דשמא חוץ לחומה לנו ומשמע דבתוך החומה אין שום חשש ומוכח דלא כהב"מ הנ"ל אלא דכל העיר כד"א ומשם יש להם אלפים לכל רוח. מיהו יש לומר דאף להב"מ מכ"מ כשהביאן גוי בתוך העיר מותרים אף שהוא חוץ לתחום כיון דהישראל הי' יכול לילך שם ולאוכלו דהא אצלו כל העיר כד"א לכך אף בהביאו גוי מותר וכמו שמתיר ר"ת לעיל סי' שכ"ה בהביא מרה"ר מטעם דישראל יכול לילך שמה ודוק:

סי' ת"ד סעי' א' דאורייתא לדברי הכל עי' בב"י בשם רמב"ם דגם למ"ד תחומין דאו' היינו ברה"ר דוקא דלא יהי' המהלך חמיר ממעביר יעו"ש וע"ז פליג המ"מ פ"ב מה' שבת שהובא במג"א סו"ס שמ"ד דהא שם במהלך במדבר מיירי ומדבר אינו רה"ר וכמבואר פ"ק דשבת ואפ"ה סובר דתחומין דאו' שם. אך בתחומין די"ב מיל לדידן יש לומר דכ"ע מודים דהוי דרבנן בכה"ג שאינו רה"ר דבזה טעמא אחרינא איכא דגמרינן מאל יצא איש ממקומו והוא כמו מחנה ישראל דווקא שהי' רה"ר. אך במאירי שבת ס"ט כתב דמהלך במדבר אסור לו לילך בשבת שלו י"ב מיל שהוא תחום דאו' מוכח דפליג גם ע"ז ועי' בתשו' בית יצחק או"ח סי' מ"ב הביא מזרע אמת דבזה"ז דלית לן ס"ר בוקעין וליכא רה"ר לא משכחת לה גם תחום די"ב מיל דליהוי דאו' והוא השיג עליו דהא מאל יצא ממקומו ילפינן ומחנה ישראל הי' כולו כד"א כדאי' בעירובין נ"ה וא"כ דאסור לצאת חוץ למחנה י"ב מיל ושם לא היו ס"ר בוקעין יעו"ש ולק"מ דבאמת כבר התעורר רמב"ן בלקוטיו לעירובין י"ז ע"ד הרי"ף די"ב מיל דאו' מקרא דאל יצא חוץ למקומו דהא היו מותרין לילך בכל המחנה דכולה כד"א וע"כ לומר לדבריהם דשיעור מקום ילפינן משם יעו"ש וא"כ לא מיירי קרא כלל שאל יצא חוץ למחנה י"ב פרסאות דשם מותר לילך כיון דלאו רה"ר הוא רק שיעור מקום ילפינן משם י"ב מיל דהוי רה"ר אסור לילך בשבת ונ"מ גם במדבר למי ששבת חוץ למחנה והובא בשבת למחנה דבזה לא נחשב לו המחנה כד"א ואסור ללכת כולה גם יש לומר וליישב קושי' בית יצחק הנ"ל דגם חוץ למחנה מאחריהן היו בכל יום ס"ר בוקעין דהא הוצרכו ללכת שם לפנות לגדולים וקטנים עי' יומא ע"ה ותוס' בכורות מ"ד ד"ה אימתי ואפשר דיצאו בכל יום ס' רבוא לאחריהן בשיעור אורך י"ב מיל מיהו נראה דרה"ר לא היו רק במחנה לוי' ולא במחנה ישראל כלל כמ"ש רשב"ם ב"ב ס' ד"ה וירא. א"כ גם לאחריהן לא הי' רה"ר. והעיקר כתירוץ הא' וגם בש"ע הרב ז"ל פה כתב להדיא כהזרע אמת דבזה"ז דליכא רה"ר תחומין די"ב מיל אינו מה"ת ועי' בפמ"ג באשל אברהם סי' רמ"ו ס"ק ט' שלא העיר כלל וכפשיטא לי' דגם בזה"ז איכא תחומין דאו':

סי' ת"ה סעי' ה' מי שהוציאוהו ע"י בגאו"י עירובין מ"ה מסופק במי שהוציאוהו חוץ לתחום וחפציו נשארו במקומו אם מותר לטלטל החפיצים כיון דהם כרגל הבעלים והבעלים הם עתה חוץ לתחום או דילמא כיון דהותרו בכניסת שבת הותרו יעו"ש:

(סעי' ט') והם חוץ למקומן משמע דהיינו חוץ לתחום משום דביו"ט נמי