מנחת פתים אבן העזר יא

נבעלתי לא תצא כמבואר באה"ע סו"ס ו' והסכמת האחרוני' שם. וכ"ת הביא תשו' ח"ס סי' י"ח בעובדא כזו ששהתה י' שנים מעת שזיכתה ולא נבדקה ונשתדכה לכהן ונבדקה בשעת מעשה ואמרה לכשר נבעלתי והשיב דל"מ דחיישינן שמא עיניה נתנה בו יעו"ש וכ"ת כתב דלא משמע כן בפוסקים וגם בעיני יפלא דלדברי הח"ס נראה דהא דאמרה ברי לי לא תצא היינו שאמרה כן בטרם שנשתדכה דאל"כ חיישינן שמא עיניה נתנה בו וא"כ האיך יפרנס הא דאמרינן בכתובות י"ד בההוא ארוס וארוסתו חדא דקמודה ועוד הא. אמר ר"י דהלכה כר"ג ולפירש"י שם האי ועוד היא להכשיר אותה לבעלה היכא דאין הארוס מכחיש כגון שאומר א"י וכמ"ש מהרש"א שם ומה יועיל אמירתה עתה שכבר היא נשואה לארוס ואפשר שתאמר כן מחמת שאין רצונה ליפרד ממנו וע' בנוב"י מה"ק אה"ע סי' ח' באלמנה שניסת לכהן ותיכף אחר החתונה ילדה ואמרה לכשר נבעלתי דלא תצא יעו"ש וכ"מ בכמה תשו' מגדולי המחברים ולדעת הח"ס מוכרח לחלק דדוקא בזינתה קודם שניסת ולא נבדקה אז וכשבאה להנשא אמרה לכשר נבעלתי היא דאינו מועיל דיש קצת הוכחה דעיניה נתנה בו מדלא אמרה קודם לכן אבל בהאי ארוס וארוסתו הא כל הזנות הי' לאחר הנשואין וכן בעובדא דנוב"י הא לא נודע עד אחר הנשואין ולכך לא אמרה מקודם ושפיר מועיל אמירתה עכשיו ולפי"ז בנ"ד לדעת החת"ס אין מועיל מה שאמרה עכשיו לכשר נבעלתי כיון דכבר נודע הדבר מאז ולא נבדקה עד עתה אבל בראה דגם החת"ס ז"ל לא חשש לחומרא זו רק לכתחל' שלא ישאנה הכהן אבל בדיעבד שכבר ניסת מועיל גם מה שאמרה עכשיו ברי לי וניחא בזה האי עובד' דארוס וארוסתו וכן עובדא דנוב"י ועכ"פ בנ"ד דכבר ניסת ודאי יש לומר דלא תצא כהנוב"י ז"ל אכן עוד יש לדון בנ"ד מחמת שהכחישה בב"ד מקודם כל הענין כי לא זינתה כלל והנה בנוב"י סי' ח' מבואר דגם באמרה תחילה לפסול נבעלתי ואח"כ חזרה בה ואמרה לכשר נבעלתי ונתנה אמתלא לדבריו הקודמים נאמנת יעו"ש ובנ"ד לכאורה עדיף טפי דא"צ לאמתלא דשם כשאמרה לפסול נבעלתי הרי שאחד"א ולכך בעינן לאמתלא אבל הכא גם לפי דבריה הראשונים שכל הענין שקר לא שויא אנפשי' חד"א דאדרבא כשלא זינתה כלל ודאי מותרת ונהי דזה שקר דהא נודע שזינתה אבל שאחד"א ל"ש בזה כמובן. אבל מצד אחר גרוע בנ"ד טפי דשם בעובדא דנוב"י לא הוכחשה ע"י עדים ולא הוחזקה כפרנית כי דין הוחזק כפרן ל"ש רק בהוכחש מעדים כמבואר בחו"מ סי' ע"ט סעי' ט' אבל בנ"ד שכפי הנראה שענין זה שזינתה וילדה וולד היא ברור כיום אף שלא הוגבה עדות ע"ז אבל היא דבר מפורסם ונודע לכל וגם בערכאות לא כיחשה ודבר מפורסם ואוושא טובא הוי כעדים כמ"ש בתשו' הרא"ש הובא בסמ"ע חו"מ ר"ס ק"מ וע' נה"מ שם וא"כ כשהכחישה בב"ד ואמרה לא זינתה הוחזקה כפרן ע"י הבירור הנ"ל ושוב יש לומר דאין לה נאמנות לומר לכשר נבעלתי כמו בכל הוחזק כפרן דשוב אינו נאמן לאותו דבר כמבואר בתוס' שם שהשיג עליו נראה דמודה בקול כזה שאוושא מלתא טובא ונתברר גם בערכאות דהוי כעדים כמבואר מתשו' הרא"ש הנ"ל וכ"ה בתשו' רש"ל סי' ל"י ובהיות כן דהוחזקה כפרן צל"ע אם תועיל אמתלא שלה דכיזבה בב"ד מפני הבושה אע"ג דזה הוי אמתלא טובה וע' תשו' חת"ס אה"ע סי' כ"ט משום דלא מצינו שבהוחזק כפרן תועיל שום אמתלא רק בלא הוחזק כפרן עפ"י עדים מועיל אמתלא. והן אמת שגוף דין הוחזק כפרן לא מצינו רק לענין ממון ואפשר דבמידי דאיסורא ל"ש כלל דין הוחזק כפרן אבל מדברי הרמב"ם ז"ל פ"ב משבועות הובא בש"ך יו"ד סי' רל"ב ס"ק נ"ז במי שהתרו בו ואומר לא נשבעתי שוב אינו נאמן לומר תנאי הי' בלבו יעו"ש וע"כ היינו משום דהוחזק כפרן בעדים וכמו שביאר בשער המשפט חו"מ סי' ל"ד טעם הדבר באורך כיון דבסתם אין אנו אומרים שתנאי הי' בלבו זולת אם טוען כן וכיון שהוחזק כפרן שוב אין בדבריו כלו' והוי כסתמ' יעו"ש וה"נ בנ"ד כיון דבעינן אמירת' שתאמר לכשר נבעלתי והיא כבר הוחזקה כפרנית בב"ד ואין אמירתה מועיל. ועוד יש ריעותא גדולה בנ"ד שיצא עליה הקול אז שנתעברה מגוי א' ידוע בעיר ואם כן מחמת הקול גופא ראוי לאסרה לכהן ואינה נאמנת לומר לכשר נבעלתי כיון דהקול הוא שמפסול נתעברה וכן הי' אז קלא דלא פסיק וא"כ לדעת תוס' סוטה כ"ז ד"ה דומה בכה"ג מוציאין אותה אף שכבר ניסת לכהן כמו שמוציאין מבועל ע"י קלא דל"פ יעו"ש ובמנ"ל פט"ו מה' א"ב ואף שהגאון בית מאיר באה"ע סי' י"א משיב ע"ז דמבועל שאני דע"י שנושא אותה אלומי אלמי' לקלא יעו"ש אבל אינו מוכרח דיש לומר סברא להיפוך דהא דהוצרכו גבי בועל לטעמא דאלומי אלמי' לקלא משום דהוא טוען ברי שלא זינתה עמו ולכך לא היו חוששין לקול אי לאו דע"י הנשואין אלומי אלמי' לקלא אבל בנ"ד דאין הכהן יודע ממי זינתה שפיר יש לומר דע"י הקול אסורה אף דל"ש סברת אלומי אלמי' וכבר האריך בסברא זו בתשו' השיב משה סי' ס' ואין זה דומה להא דיצא לה שם מזנה בעיר דאין חוששין דשם אימור פריצותא בעלמא חזי אבל הכא דיצא הקול שזינתה עם גוי ונתעברה וילדה ממנו הו"ל קלא גמור וכמ"ש בתשו' השיב משה הנ"ל דרך הראשון נתיב י"ז וגם ל"ב בזה קול שהוחזק בב"ד וכמ"ש בית שמואל סי' י"א ס"ק כ"ב וע' תשו' הש"מ הנ"ל דל"ד זנות לקלא דנשואין וקידושין דשם עושין הדבר בפרהסיא ולכך בעינן קול שהוחזק בב"ד אבל זנות הוא בצנעה. גם יש לומר בנ"ד גרע טפי מקלא דלגבי בועל דשם לא ידעינן כלל שזינתה עמו אבל הכא הרי נתברר שזינתה והקול יועיל רק לזה שזינתה עם גוי ובזה אולי לכ"ע חיישינן לקלא וכ"כ סברא זו בהש"מ שם דרך הראשון ני'ט עיקר י"א ויש להוסיף בזה בנ"ד דהא גם בלעדי הקול אסורה לכהן עד שתאמר לכשר נבעלתי וא"כ יש לומר דעכ"פ הקול מגרע לנאמנותה דאוקי קלא נגד ברי דידה ושוב ממילא אסורה על ידי הזנות גופא דרוב פסולין אצלה ואף שכ' בח"ס אה"ע סי' כ"ט דבאומרת לכשר נבעלתי אף בע"א מכחישה יעו"ש מכ"מ יש לומר דקול גרע מע"א כתוס' כתובות כ"ו יעו"ש ועוד גרוע בנ"ד חשש מחמת שהיא מוחזקת בעיר למופקרת ויש לחוש לשיטת הפמ"ג והטור שהובא בב"ש סי' ו' ס"ק י"ט ע"כ ידי מסולקת מלהורות היתר בזה:

(סי' ז') סעי' א' אסורה לכהן ע' ב"ש ס"ק א' ובט"ז אוסר דיש לחוש שמא הערה בה השבאי. ומוכח מדברי הט"ז דבהעראה שנאסרה ע"י אפ"ה עדיין בתולותי' קיימין וכן הוכיח מדברי הט"ז אלו בסד"ט סי' קצ"ג אבל הדבר תימה דהא בסנהדרין ע"ג מבואר להדיא דלמ"ד העראה זו הכנסת עטרה ע"כ בהעראה זו נשרו הבתולים יעו"ש ואנן הא קיי"ל העראה זו הכנסת עטרה ובסד"ט גופא שם הרגיש בזה ועכ"ז חושש שם לדינא לדברי הט"ז ומצאתי באור זרוע בתשובותיו סי' תשמ"ח שכתב להתיר בשבוי' אם תמעך לפני נשים ויראו בתולותי' אם נימא העראה זו הכנסת עטרה יעו"ש ושו"מ בתשו' מהר"ם אלשקר סי' צ"ה שהביא דברי האו"ז ובסוף התשו' מסיק לאסור מטעם חשש אחר שמא נבעלה מבועל שלא כדרכה והא דלא חש לזה האו"ז משום