מנחת פתים אבן העזר קיח

מחזירתו בשבת ואף להחזיר לא התירו אלא מדוחק ורשב"א דחה דלולב שאני דלאחר שיצא בו הוא מוקצה ומשום הידור מצוה התירו חזרתו בשבת ולהוסיף ביו"ט אבל ירקות שאינם מוקצה וראוים לאכילה מותר להשקותם בשבת לכתחלה יעו"ש ולפי"ז מיושב גם הדין דכאן דהא כאן מיירי ביחדן לתשמיש ואינם מוקצה אך הלא המהרי"ל התיר גם בערבה ושם מוכח לומר כחילוק הפמ"ג והרב ז"ל ועי' בש"ע הרב דלהוסיף מים אף ביו"ט אסור. וצ"ל הא דבלולב סי' תרנ"ד מותר להוסיף הוא משום הידור מצוה:

סי' שמ"א סעי' א' שאם לא יפר לה היום צע"ק דליתסר משום הכנה משבת לחול כמו להכין מיו"ט לחול יין עי' מג"א סי' תק"ג ויש לומר דדיבור בעלמא לא מיקרי הכנה אבל במג"א שם כתב דגם דיבור הוי הכנה וע' מחה"ש שם ולעיל סי' ש"ז סעי' ז' ויש ליישב:

סי' שמ"ה סעי' א' עי' מג"א ס"ק א' ואם עושה ד' דיומדין. והיינו דיומדין שכל דיומד ב' אמות אמה לכאן ואמה לכאן כדאי' בעירובין שם ועי' בהגהות דברי נחמי' לסוכה ד' שהוכיח משם דמה"ת גם בדיומדין טפח סגי יעו"ש ולענ"ד יתכן דתוס' כתבו כן רק אליבא דר' יעקב אבל לרבנן דהלכתא כוותייהו יתכן דגם מה"ת אין דיומד בפחות מאמה:

(סעי' ג') עמ"ש בשירי מנחה והבאתי דברי הרא"ה דגם ע"ג מחיצת החוליא הוי רה"י ובני הרב החריף מו"ה שמואל שיחי' הראני דברי רשב"א שהובא בב"י סי' שס"א דמוכח ג"כ דסובר כהרא"ה:

סעי' ט"ו בית שאין תוכו י' בשירי מנחה כתבתי דאם אינו מקורה הוי מחיצה ונראה שהדבר מוכרח מהא דגידוד חמשה ומחיצה חמשה דלקמן סי' שס"ב סעי ב' דמותר לטלטל בתוכו ועי' לשון הרב ז"ל שם בש"ע שצל"ע:

(לסעי' ז') שכל שאין ס"ר עוברים בו במ"פ כתבתי דל"ב ס"ר ישראל רק אפילו גוים מצטרפים. ועי' בגאו"י עירובין שהביא מהגר"א להקשות על שיטה דס"ר מהא דהנהו אבולי דמחוזא אלמלא דלתותיהן נעולית בלילה חייבים עליהם משום רה"ר והא אמרינן בסוף פ' בתרא דברכות דאוכלסא בבבל ליכא. ובני היקר הרב החריף מו"ה שמואל שיחי' הערני לתרץ קושיא זו דשם לענין ברכה מיירי דרואה אוכלסי ישראל מברך ברכה בפ"ע ואוכלסי או"ה מברך ברכה אחרת ובבבל ליכא ס"ר ישראל ולא ס"ר אומות העולם במק"א וממילא דלא יתכן לברך שום ברכה אבל לענין רה"ר כיון דאיכא ביחד ס' רבוא מצטרפין דליהוי רה"ר ודבריו נכונים ומצאתי אח"כ באלפסי זוטא לרמ"ע מפאנו בברכות שם שהביא הא דאין אוכלסא בבבל וסיים בזה"ל לברך עליהם ונראה ברור שכיון לזה דלענין ברכה ליכא אבל ס"ר בצירוף ישראל ואומות העולם איכא ונראה שהרמ"ע ז"ל כתב כן בכיון ליישב קושיא הנ"ל מהא דאבולי דמחוזא:

(סעי' י"ט) וגבוה מג' ומשמע בפוסקים דמקום פטור כגון כותל ארוך כמה אמות ואין בו דע"ד העומד ברה"ר מותר לטלטל עליו ד"א כמו שמותר לטלטל מאתו לרה"י וכ"מ מתוס' שבת ק"א ד"ה הני ביצתא עיי"ש ודוק אבל בחדושי הר"ן שבת ק"א כתב בשם הרא"ה דמקום פטור מותר לטלטל מתוכו לרה"י וכן לרה"ר אבל לטלטל ד"א במקום פטור אסור ודוקא בזריקה מותר למעלה מי' יעוש"ה:

סי' שמ"ו סעי' ג' אסרו חכמים לטלטל כו' ומותר להוציא ממנו לכרמלית אחר. ומחצר שאינה מעורבת לכרמלית אסור עי' תוס' עירובין צ"ב ד"ה אלא ובגאו"י שם:

(סי' שמ"ז) סעי' א' עי' מג"א ס"ק א' ואסור להשאיל לאדם כו' אם לא שיש לתלות. ומכ"מ למכור לישראל החשוד למכור למומרים בשר טריפה נראה דאסור אע"ג דאיכא למיתלי בהתירא דיכול למוכרו לגוים ול"ד לתלי' דאפשר למיתלי דלא קא בעי לי' לעבירה אבל הכא ימכור לזה כמו לזה כמ"ש תוס' ע"א ט"ו ד"ה רהט ועי' יתר ביאור בר"ן לאלפסי שם ומ"ש עוד מג"א ודוקא דבר המצוי במחה"ש פירש דבר המצוי היינו שאותו דבר שתולין להיתר הוא דבר המצוי לתלות בו וד"ז מבואר בתוס' נ"ה אבל בש"ע הרב מפרש דבר המצוי הוא שאפשר לו לישאל מאחר כלי כזו ובזה הוא דשרי בדאיכא למיתלי בהתירא אפילו בלי דרכי שלום אבל בשאי אפשר לו לישאל אצל אחר ואפשר לתלות בהתירא ההיתר הוא רק מפני ד"ש יעו"ש וד"ז לא ידעתי מאין הוציאו ועי' שו"ת ב"ש חאו"ח סי' ל"ח:

(סי' ש"נ) סעי' ב' אפילו אם הוציא כו' מבואר דג"ז אסור אף מרה"י לכרמלית וכ"מ בש"ע הרב סעי' ג' וצ"ע על תוס' רעק"א פי' דעירובין אות ס"ה שמקיל בזה לכרמלית:

סי' שס"ב סעי' י"א מן הצד ל"מ עי' פלוגתת ט"ז ואה"ע אם הקנה שמהצד אינו יוצא למעלה ואפשר דתלוי בפלוגתא דר"י ורבנן פי' דמ"ס כלים מ"ה עפ"י פירוש אליהו רבא להגר"א ז"ל שם דלרבנן בכה"ג מציל בצ"פ דעליו קרינן בי' וה"נ לענין צוה"פ ודוק:

סי' שס"ג סעי' ל"ג יש לו דין מבוי עקום. לכאורה נראה פשוט דגם במבואות דידן שא"צ תקון לעקמומית כדלעיל במג"א ס"ק כ"ז אבל עכ"פ במבוי כזה לעשות בצד א' הפתוח לרה"ר צוה"פ ומצד הב' לחי דבמבואות שבזמן הש"ס לא היו מועיל גם זה רק לעשות תיקון בעיקומו ושוב היה סגי בשני ראשי' הפתוחים לרה"ר תיקון לחי אבל במבואות דידן שאין מתקנים בעיקומו עכ"פ צריך צוה"פ בא' מראשי' ואפשר כיון דב' ראשי' פתוחים לרה"ר לפי שי' י"א דלא הוי מפולש רק ביותר מעשר ומבואות שלנו בעיקומם א"צ כלום אף ברחב הרבה כיון דאינו סמוך לרה"ר ושני ראשי' הא הם פחותים מי' וסגי בתיקון לחי והיינו בדיעבד דווקא דלכתחלה צריך לתקן כל פרצה במבואות שלנו בצוה"פ עי' סעי' כ"ו ודוק:

(סי' שס"ו) סעי' ג' ואפילו קטן עי' מג"א דעכו"ם אסור לקבצו. עי' בתוס' רעק"א למשניות פ"ג דעירובין א' כ"ד הביא מהלח"מ דמי שאינו מודה בעירוב אסור לקבצו:

(סעי' ו') אבל בשלימה היינו גם בכמה שלימות כשר וא"צ חלה אחת וגם לדעת הראב"ד שבהגה הדין כן כמבואר להדיא במ"מ פ"א מעירובין הט"ז וכ"מ בש"ע הרב ז"ל. ובס' אורחות חיים הביא מהג' מהרש"ק בס' החיים דבעינן שלימה אחת דוקא והדברים תמוהים:

שם שהיא אחת ממ"ח לפי טעם הרא"ש הובא בב"י היה כראה דדוקא א' ממ"ח אבל פחות מזה אין מערבין דהא לא יאמרו שניטל חלה כיון דחלה הוא א' ממ"ח וכ"כ להדיא בס' גאון יעקב עירובין דף פ"א אבל מדברי ריטב"א שם נראה דגם פחות מזה מערבין יעו"ש כי ריטב"א לא אזיל בשיטת הרא"ש. ועי' תשו' הח"ץ סו"ס ס"ב נראה דסובר בדעת הרא"ש דכל שניטל פחות ממ"ח שלימה מיקרי מד"כ שם דלהר"י בחסרון כ"ש לא מיקרי שלם מבואר דלרא"ש כיון דכשר אף בא' ממ"ח מיקרי שלם עד שיחסר יותר מזה וצ"ע מיהו הח"ץ שם לא נחית כלל לזה דסברת הרא"ש הוא משום שהשכנים יסברו שנוטל חלה אשר ע"כ כשר להח"ץ ללחם משנה ובאמת בק"נ על הרא"ש עירובין שם כתב דלטעם הרא"ש אינו כשר ללחם משנה. ואפשר דבחלת ח"ל דאין לה שיעור לכ"ע אף בפחות מערבין דהא סגי בשיעור חלה גם בכ"ש ומכ"מ גם בא' ממ"ח מערבין כיון דעכ"פ כזה ראי' ליטול חלה בא"י וצ"ע על סתימת הש"ע ואחרונים בזה (סי' שפ"ב) סעי' י"א או משכירו ולקיטו בש"ע הרב ז"ל סעי' י"ד כתב משכירו ולקיטו שבביתו ועי' לקמן סי' שצ"א סעי' ב' בש"ע הרב ז"ל והוא חידוש דין