מנחת פתים אבן העזר קיז

סי' שכ"ו סעי' א' במים שהוחמו מע"ש וחמין שהוחמו בשבת אפילו בהיתר ואפילו נכרי שחימם מים לצרכו נראה ממג"א לקמן ס"ק ו' דהוי כחמין שהוחמו בשבת ואסור לרחוץ אפילו אבר א'. וא"כ חמיר גזירת רחיצה משאר דברים דהא לאכול התבשיל שבישל גוי לצרכו בשבת שרי ולרחוץ בו אבר א' אסור והוא חידוש גדול מיהו אם החמין נצטננו אף שהוחמו בשבת אם הוחמו בהיתר נראה דשרי לרחוץ בהם ושו"ר שגוף דברי המג"א ס"ק ו' צ"ע ועי' בית מאיר שם משיג על פירוש מג"א ברא"ש והעיקר כהב"י ונראה מדבריו דחמין שהוחמו בשבת בהיתר דינו כחמין שהוחמו בע"ש ולא חמיר כלל גזירת רחיצה מגזירת בישול ולפי"ז גוי שחמם מים לצרכו מותר לישראל לרחוץ בו אבר אבר. וחמין שהוחמו בשבת דאסור לרחוץ אפילו אבר א' נראה דהיינו אפילו מקצת אבר וכן ליתן ע"ג מכה אסור כדאי' בשבת קל"ד ולא שני לך בין חמין שהוחמו בשבת כו' ועי' בש"ע הרב סי' שכ"ח סעי' כ"ח:

סעי' ו' אבל מותר להחם בגד וליתנו ע"ג בטנו עי' רש"י שם דהיינו כשהוא חש במעיו ונראה דל"ש בזה גזירת שחיקת סממנים עי' לקמן סי' שכ"ח סעי' מ' וסעי' מ"ג ובש"ע הרב שם סעי' מ"ה ועי' ברש"י שם דה"ה כלי שרי ומשמע שם דגם לחמם הבגד והכלי בשבת שרי:

(סעי' ז') כשעולה מהנהר במ"פ הבאתי דברי המאירי דהביא מחמירים דבנהר גופא אסור שמוליך המים ד"א בכרמלית ומצאתי גם באגור ה' שבת כתב בשם גאון דאסור לרחוץ בשבת בתוך הנהר עצמו משום טלטול ד' אמות בכרמלית וכ"ש כשרוחצין בנהר ויוצאין לרחוץ ומטלטל המים ד"א בכרמלית ואין לי ראי' להתיר עכ"ל:

סעי' י"ז עושין שינוי והיינו אפילו במלאכה דאו' כיון שעושה ע"י שינוי מותר מה"ת ועי' בש"ע הרב סעי' מ"ט ועי' רש"י שבת מ' ד"ה ואתא ר"ש דגם במלאכת בישול ע"י שינוי אינו מה"ת והיינו כלאח"י דאמרו בכ"ד בש"ס ולאו דוקא לענין הוצאה רק בכל המלאכות כן (סעי' י"ז) מותר לומר לגוי עי' מג"א ס"ק ט"ו דמותר להאכיל מוקצה לקטן בידים ומוכח דאפילו טלטול גמור במוקצה מותר לחולה שאב"ס וצע"ק לשון רש"י שבת המובא במג"א לקמן ר"ס ש"ט ובדין גדול שהוא חולה שאב"ס אם מותר לו לאכול מוקצה לקמן סעי' ל"ג נראה דשרי ועי' בנש"א כלל ס"ט הביא מרא"ה דאסור וחלב שאני כיון דלא יצא לאויר עולם והוא יונק בפיו אינו מוקצה יעו"ש ומשמעות הפוסקים אינו כן:

סי' של"ד סעי' כ"ו עי' מג"א ס"ק ל' דמת וס"ת להציל וצע"ק בברכות י"ח מי גרע ס"ת מעצמות ויש ליישב:

סי' שלו סעי' ג' עי' מג"א ס"ק ה' דמשקה מים לזרעים חייב משום חורש ומשום זורע והיינו דפוסק כתיובתא דאביי שם לרבה ור"י וסובר דחייב שתים אבל הרמב"ם פוסק להדיא כרב יוסף דחייב רק משום זורע וכן פוסק באור זרוע ה' סבת סי' נ"ד וכתב שם דנ"מ מפלוגתא זו בשופך מים בשדה שאין שם זרעים דלרבה חייב ולרב יוסף מותר יעו"ש וסתימת הש"ע משמע דרק על זרעים אסור וצ"ע על מג"א שהביא דברי הגמ' על הש"ע דלהגמ' בשדה אף שאין שם זרעים אסור משום חורש:

(סעי' ז') מעציץ שאינו נקוב. ומעציץ נקוב חייב חטאת ועי' בב"י בשם רש"י דנקב מן הצד בדפנות ג"כ מיקרי עציץ נקוב ובמנ"ל פ"ח מבכורים הביא כמה חולקים על רש"י וגם מצאתי במאירי שבת צ"ה שחולק על רש"י וכתב דנקב בשוליו בעינן יעו"ש ותמהני דהא בשבת צ"ה שם אמר ועודה ר"ש בניקב למטה מרביעית כו' ומוכח דלרבנן דר"ש אף בניקב ונשאר רביעית מהנקב ולמטה מיקרי עציץ נקוב וא"כ מוכח להדיא דגם נקב בדופן הכלי עציץ נקיב מקרי וצ"ע ושו"מ בתשו' רשב"א ח"ג סי' שמ"א להדיא כמו שכתבתי והביא ראי' מגמרא הנ"ל:

(סעי' ח) יש ליזהר מליטלו. בחיבורי מ"פ כתבתי דכשגדל שם אילן גבוה ג' אסור לטלטלן והנה בגוף הדין דיש ליזהר מליטלו מע"ג קרקע ולהניחו ע"ג יתידות נראה פשוט דכשמונח ע"ג קרקע אסור להגביה מהקרקע כלל דכשמגביהו מהארץ נתמעט היניקה ואף שחוזר ומניחו אח"כ בארץ לא נפטר אדרבא חייב שתים משום קוצר ומשום נוטע וכ"מ בחדושי המאירי שבת פ"א שם דכשמגביהו מהארץ להאור הוי ממש כמניחו ע"ג יתידות ועי' בשבת פ"א שם אם אמרו לצורך יאמרו שלא לצורך וברש"י שם ד"ה חייב כראה להדיא דבזה שמגביהו מן הארץ מיקרי תולש ואין חילוק בין הניחו ע"ג יתידות או אוחזו בידו ובתרוויהו חייב משום תולש מדרבנן אבל מה"ת אינו חייב משום תולש אף בהניחו ע"ג יתידות כיון דעדיין יונק עכ"פ מאויר הקרקע ונראה דמיירי שעדיין הנקב שבעציץ פתוח לקרקע רק שאויר מפסיק בין הנקב לקרקע ע"י שהניחו ע"ג יתידות אבל כשמניח העציץ על דף רחב ונסתם עי"ז כל הנקב שלו בכה"ג חייב מה"ת משום תולש כשסילקו מהארץ והניחו על דף ועי' בש"ע הרב סעי' י"ב. וכן מבואר בהג"א סו"פ המוציא דאם כרכו בבגד או בעצים והפסיקו לגמרי חייב מה"ת והובא בב"י בכמה טעות הדפוס ועיקר הדברים כמ"ש בתפ"ש שם על הרא"ש עי' בגיטין ז' אבל עציץ דמופסק אוירא לא דמוכח ושם דהניחו ע"ב יתידות היינו שאויר מפסיק בין הנקב לארץ ולא נסתם ממש ע"י דבר גוש. ולפי"ז מכ"ש בעציץ נקוב שעומד מחוץ לבית והכניסו לבית והניחו על קרקע מרוצף באבנים או בעץ דחייב חטאת כיון דהפסיק היניקה לגמרי. ועציץ נקוב העומד בבית נפסק מן הארץ כגון שעומד על קרקע של עץ מותר לטלטלו ממקום למקום ודברי הח"א כלל מ"ב סעי' ב' צע"ג והדין שכ' במ"פ דעציץ נקוב מותר לטלטלו וכשגדל בו אילן יותר מג"ט אסור לטלטלו משכחת לה במונח ע"ג יתידות דמותר לטלטלו מיתידות לאויר ואם יש בו אילן גבוה ג"ט אסור לטלטלן מטעם מחובר ודוק. אבל במונח ע"ג קרקע בלא"ה, אסור להגביהו ולטלטלו משום תולש וכשמונח בבית שאין בו קרקע כלל כגון ע"ג רצפה מעץ נראה דאפילו גבוה האילן ג' מותר לטלטלו כיון דכבר נתלש ולאו מחובר הוא ואפשר דאכתי אסור מדרבנן בגבוה ג' שהא עציץ שאינו נקוב אסור לתלוש ממנו מדרבנן גזירה משום עציץ נקוב א"כ גם להשתמש במחובר אסור בעציץ שא"נ. ואולי בעציץ שא"נ לא גזרו בשימוש במחובר אטו ע"נ דהוי גזירה לגזירה וצ"ע:

סעי' י"א בהגה ומותר להעמיד עי' מג"א ס"ק י"ג שהוכנו מאתמול ולשון מהרי"ל התיר להעמיד תוך המים בשבת ענפי אילנות אשר קוצצין בימות החמה לשמוח בבית בהן. משמע דבזה גופא שיחדן לשמוח אף שלא יחדו לתשמיש אחר תו אינם מוקצה ובעיקר הדין דמותר להעמיד ענפי אילנות במים בשבת תמה ע"ז בכפ"ת סוכה מ"ב דהא מבואר בסוכה שם גבי לולב דבשבת מחזירין ומשמע דלכתחלה אסור ליתן במים. ובפמ"ג ובש"ע הרב ז"ל כתבו דמיירי הכא שהיו מים בכלי ששפך שם מע"ש ומותר ליתן באותן מים כיון דלא טרח בשפיכת המים וגם בלולב הדין כן שביש לו מים מוכנים מותר ליתן שם בשבת אף לכתחלה כי העיקר שלא יטריח בשפיכות המים ובאמת שכן נראה דעת מהרי"ל דבמהרי"ל הי' לולב כתב ואם לא נתן הערבה קודם יו"ט במים מותר ליתן שם ביו"ט יעו"ש וע"כ כנ"ל דמיירי במים מוכנים בכלי ואין כאן טורח. ומצאתי בתשו' רשב"א ח"ד סי' ע"ג ששאלוהו אם מותר להשקות ירקות תלושים בשבת דיש שהביאו ראי' מסוכה דדוקא