מנחת פתים אבן העזר קטו

במג"א סי' ש"ז ס"ק כ"ט וס"ק ל"ב נראה דאסור לטלטל מוקצה ע"י גוי ומוכרח כשי' הרב ז"ל דדוקא לצורך גופו ומקומו מותר:

סי' רע"ז סעי' ג' נר של שעוה עי' בתיו"ט פ"א דתמיד שכ' דלישא אבוקה בידו איכא משום מבעיר דמה לי מטה השמן או מטה השעוה והחלב יעו"ש ולכאורה דבריו סותרין הדין דכאן וע' רש"ש שם שהרגיש ועפ"י תירוץ א' שם אבוקה חמור טפי. סי' ש"ו סעי' י"א בכתב שלהם במ"פ הבאתי דברי הנב"י לענין כתב עכו"ם דיש לסמוך לומר לגוי לכתוב במקום פסידא מטעם שבות דשבות ושו"ר במעשה רוקח כן שהביא כן מתשו' שב יעקב. וצ"ע אם רשאין לעשות כן לצוות לגוי לכתוב אגרת אף במקום ה"מ כיון דצריך להניח בקאווערט ולדבק הקאווערט כנהוג וכן לדבק מארק על הקאווערט דזה לכאורה מלאכה דאו' דמדבק ניירות הוי תופר כדלקמן סו"ס ש"מ ובמג"א שם משמע דאם אינו עתיד להתקיים לאו מלאכה היא והכא קורעין הקאווערט אח"כ ומוציאין המכתב אבל הא יוכל להיו' דיוציאו האגרת ע"י קריעת נייר הקאווערט והדיבוק ישאר ובפרט במארק שאינו עשוי כלל להפרידו אח"כ מן האגרת ואע"ג דאינו חושש אח"כ כלל על המארק ומשליכו עם הקווערט אכתי מיקרי הדיבוק דיבוק עולם כיון דעכשיו ניחא לי' וגם אח"כ אינו חושש להתירו ויש להוכיח כן מרש"י סוכה דף ל"ג ע"ב ד"ה הותר אגדו דמאגד לולב ביו"ט הו"ל קשר של קיימא כיון שאינו חושש להתיר עולמות אף דלא ניחא לי' בקשר זה רק עד אחר יו"ט וה"נ בנ"ד וגם יש לדון בדיבוק המארק להקווערט ובדיבוק הקאווערט מטעם ממרח:

סי' ש"ז סעי' ח' עי' מג"א ס"ק י"ב בסופו גם מ"ש דע"י מחיצה של ב"א אסור להוציא מרה"י לרה"ר ז"א ועי' במחה"ש דלדינא מודה המג"א דאסור להוציא מחצר לחצר שאינה מעורבת ע"י מחיצות ב"א יעו"ש ומ"ש מחצר לחצר לאו דוקא דמחצר לחצר שרי תמיד להוציא כלים ששבתו רק מבית לחצר אסור ועובדא דעירובין ס"ח בהכי מיירי. ולכאורה נראה הטעם דאסור להוציא מבית לחצר שאינו מעורבת אף שעומדים ב"א מבית לחצר דעכ"פ לא עדיף מחיצה זו מבית גופא דהא גם מבית לבית אסור לטלטל בלי עירוב כמג"א סי' שס"ו אבל ז"א דא"כ גם מרה"י לרה"ר האיך שרי ע"י מחיצת ב"א הא הוי כמו מבית לבית דבעי עירוב וא"כ כיון דהוא מחיצת עראי לשעה ל"ב עירוב כדלקמן סי' שס"ו גבי שיירא וא"כ גם מבית לחצר כשיעמידו מחיצת ב"א יש לומר כן ויש לחלק כיון דהחצר יש לו מחיצות קבועות ומחיצת ב"א עראי אין מחיצת עראי מבטל מחיצת קבועות וא"כ גם תוך המחיצה של ב"א דינו כחצר ומבית לחצר בעי עירוב דהא המחיצה קבועה מחמת מחיצות החצר משא"כ ברה"ר שאין שם מחיצה רק מחיצת בני אדם והם מחיצה עראי בזה לא תיקנו עירוב ודוק:

(שם סעי' כ"ב) עי' מג"א ס"ק ל"ב אבל אם התבואה של ישראל אסור לומר לגוי לפנותו. אף דתבואה אינו מוקצה דהא חזי לכוס מכ"מ הא אסור לישראל לפנות את האוצר וה"ה לומר לגוי. ומ"ש וה"ה בכל דבר המוקצה היינו בגוונא דל"ש פינוי אוצר רק שהוא מוקצה ג"כ אסור ע"י גוי ועי' בש"ע הרב מבואר יפה:

(סי' ש"ח) סעי' ג' אבל מחמה לצל עי' מג"א ס"ק ח' דבירושלמי איתא דכשמחשב עליו לתשמיש מותר לטלטלו אף שעיקר כוונתו מחמה לצל. לענ"ד מש"ס דילן שבת קכ"ד מהא דקאמר שם בההיא פורתא לא מיעפש וברשב"א שם מוכח דהא דשרי לטלטל לצורך גופו היינו כשאי אפשר בלאו הכי אבל כל שאפשר לו וא"צ כל כך לתשמיש אסור וכ"כ בהגהות הרא"י הורוויץ שם וזה דלא כירושלמי ואולי לזה כוונת מג"א במה שרמז לשבת קכ"ד דלא כמחה"ש:

סעי' ו' לכיסוי חביות בש"ע הרב סעי' ל"ז כתב דכיסוי תנורים דידן הבנוים ע"ג קרקע דין הכיסוי ככיסוי ביד ודות שצריך בית אחיזה לכ"ע יעו"ש ונראה דהיינו הדף שסותמין בו התנורים וצ"ע שאין המנהג כן. ואפשר לומר דלא הצריכו בית אחיזה רק בכיסוי בור ודות וכיסוי התנור מלמעלה ורק תנורים שלהם היו פיהם למעלה וכ"מ קצת מלשון רש"י שבת קכ"ה ד"ה כיסוי דתנורי תנור מפני שפי' למעלה יש לו כיסוי יעו"ש אבל תנורים דידן שפתחן מן הצד אין זה צריך בית אחיזה דזה לא מיקרי כיסוי וקצת ראי' מדלקמן סי' שי"ג מפקק החלון שסותמין בו בשבת אם חישב עליו בע"ש ולא מצרכי שם בית אחיזה כלל ואף שכ' רשב"א שבת קכ"ו ע"ב ד"ה הא דאר"י בשם הראב"ד וז"ל לא הצריכו חכמים תורת כלי ובית אחיזה אלא לכלים דחברינהו בארעא א"נ לכל מידי דהוי תוספות ושומר למחובר כגון נגר המגרר או פקק החלון יעו"ש נראה כוונתו בפקק החלון לר"א דבעי קשור והיינו כמו בית אחיזה אבל לרבנן דקיי"ל כוותייהו ל"ב בפקק החלון רק התקינו לכך וע"כ דזה לא מיקרי כיסוי דהוא מן הצד. אמנם במג"א ר"ס שי"ג כתב דגם ארובה שבגג מותר לסתום ומשמע דלא בעי בית אחיזה ובזה קשה לכאורה דמ"ש מכיסוי בור ודות ויש לומר דכיסוי ביד היינו שמכסה כל החלל למעלה והכא הא הבית סתום למעלה בגג רק שיש כעין פתח וחלון בארובה ושפיר מותר לטלטל כיסוי זה שהוא רק תוס' כיסוי ול"ב בית אחיזה ועפי"ז שוב אין הכרח לחלק בין מלמעלה למן הצד אלא דכיסוי לא מיקרי אלא כשמכסה כל האויר של הכלי הקבוע כקרקע וא"כ יש לומר דתנורים דידן שפתחן מן הצד כיון שמכסה כל האור מיקרי כיסוי. אבל מצד הסברא נראה דג"ז אמת דפתחו מן הצד אינו בכלל כיסוי:

סעי' ל"א דחזי לאומצא. במג"א כתב בשם יראים דמיירי במין דרכיך ובמחה"ש ולב"ש הבינו ממג"א דרק עוף מותר לטלטל. אבל לקמן סי' שפ"ו מבואר סתמא דמערבין בבשר חי ומשמע דאפילו בשר בהמה ובש"ע הרב סעי' ס"ח נראה שהבין מדברי מג"א דלאו דוקא עוף רק כל בשר שהוא רכיך וב"א אוכלין אותו כשדעתן יפה אבל בשר קשה אינו ראוי לכיס כלל יעו"ש ומיושב בזה קושי' נתיב חיים על מג"א. ועכ"פ בשר קשה חי אסור לערב בו:

סעי' ל"ד כל דבר מטונף עי' בגמ' ר"פ משילין בעובדא דר"א מוכח דשרץ מת שנמצא בחצר הוי כגרף של רעי ומותר להוציאו וכ"מ מדברי המנ"ל פ"ג מה' במ"ק ה"כ. ומדבריו יש ללמוד דדוקא בחצר דהוי דירה לענין מזוזה אבל כשנמצא בבית הכנסת דלאו דירה הוא אסור להוציאו כיון דלאו דירה מיקרי יעו"ש:

סי' שי"א סעי' ח' וגם לא נתכוין לזריעה עי' מג"א דאפילו נתכוין לזריעה שרי כ"ז שלא הושרש ועי' בנת"ח דבחטין לכ"ע שרי כיון שאינו מוסיף יעו"ש ועי' בד"מ לקמן סי' של"ו הביא מתשו' הגאונים דחטין שזרען בקרקע כ"ז שלא השרישו מותר ליטלן וכתב דלתוס' אסור יעו"ש הרי דגם בחטים אסור ועי' ברוקח ה' שבת סי' נ"ט משמע כהנת"ח:

שם וטלטול בגופו עי' ש"ע הרב ז"ל סי' רע"ו סעי' ט' דכתב דה"ה טלטול מוקצה באחורי ידיו או בין אצילי ידיו דינו כטלטול בגופו דשרי אף לצורך דבר האסור יעו"ש ומשמע שם דאפילו לצורך המוקצה גופא שלא יגנבו אותו שרי טלטול הנ"ל ועי' מג"א סי' ש"ח ס"ק ז' לענין טלטול ברגלו ובש"ע הרב סי' ש"ח ס"ק ז' מתיר טלטול ברגלו לצורך המוקצה שלא יגנוב ועי' לעיל סי' ש"ח סעי' מ"ו דאסור לשאת זרע התולעים בין אצילי ידיו משום דאסור בטלטול וכן פסק הרב גופא