מנחת פתים אבן העזר קיג

ראשונה סי' ע"ה סעי' א' ע' מג"א ס"ק א' אם לבושה דק ומתחזי בשר מתוכה אסור עי' ביומא ל"ה במעשה דר"א בן חרסים שלא הניחוהו אחיו הכהנים ללובשו מפני שנראה כערום ועי' כלים פכ"ח מ"ט דעושה בגד מן החרם טהור וכרע"ב שם כיון דבשרו נראה מתוכו לאו בגד הוא יעו"ש:

(סעי' ע"ו) סעי' ד' עי' מג"א בשם מהר"ם משמע דסובר ש"ז אין דינה כצואה ובש"ע הרב סעי' ד' כתב כן בפשיטות דמעיקר הדין אין ש"ז כצואה רק חומרא הוא אבל מצאתי בס' האשכול ה' תפילה סי' א' כתב דש"ז דינה ממש כצואה ואסור להתפלל כשהוא על בשרו ומפרש כן גירסא ישינה ביומא ומבערב ישפשף היינו אם שאם נתייבש מבערב צריך שפשוף כדי שיוכל להתפלל יעו"ש ונראה כוונתו בלא נתייבש כ"צ דאם נתייבש עד שתהא נפרכת הא לא גרע מצואה כדלקמן סי' פ"ב:

(סעי' ע"ט) סעי' א' בהגה בתוך ד"א של הצואה מזה מבואר דאם השומע במקום צואה אף שהמברך במקום טהור אין השומע יוצא י"ח והוא פשוט ודברי הג' נחל איתן במגילה כ"ד ע"ב שכ' להיפוך מזה תמוהים:

סי' פ"ג סעי' ה' ונפנין עליו. עי' בה"ט ס"ק ד' דל"ד לסעי' ד' בביה"כ שהוא בחפירה. ונראה ההבדל דשם מתגלגל מאליו לחוץ אבל בספסל נקוב אף שמוציאין תמיד הכלי עם הצואה לחוץ כיון דאינו יוצא מאליו רק ע"י מעשה אדם שפיר הוי ביה"כ ומטעם זה כראה דביה"כ שבמסלת הברזל דין ביה"כ יש לו כי הצואה אינו מתגלגל מאליו רק ע"י מעשה ודמי לספסל נקוב:

(סי' קכ"ד) סעי' א' ואינו מפסיק אבל עונה אמן כדלקמן סעי' ו' ועי' בש"ע הרב שם דעונה אמן אחר כל ברכה וברכה:

סעי' ה' אומר ב"ה וב"ש והיינו בעת הזכרת השם ויש סמך לזה דהא במקדש היו מזכירין על כל ברכה בשכמל"ו ועי' תוס' סוטה מ' שתיכף בשעת הזכרת השם היו אומרים כן אלא דבמקדש לא היו עונין אמן כי בשכמל"ו ארוך הוא ואין עוד זמן לענות אמן משא"כ ב"ה וב"ש יש עוד זמן בסיום הברכה לענות ועבדינין זכר למקדש:

סי' קל"ז סעי' ד' צריך לחזור ולקרות ועי' מג"א דצריך לברך ומצאתי בתשו' מהרי"ל סי' קל"ו שהשואל שם מסופק אם צריך לחזור ולברך אחרי שאין אנו בקיאין בפסוקים כדאי' בפ"ק דקידושין ועי' תשו' מהרי"ל שם סי' קמ"ט נראה דעתו שחתר ומברך ומכ"מ לא השיב כלום על ראי' השואל מהא דקידושין ועי' מג"א סי' ל"ב ס"ק מ"ה כתב סברא זו דאין בקיאין בפסוקים לענין אחר וצ"ע שכאן לענין הברכה לא העיר כלום:

סי' קמ"ו סעי' א' עי' באשל אברהם מהד"ת שנדמ"ח שכ' דאם יש מנין בלעדו וכבר שמע הפרשה יכול לצאת וכ"ה למדו מדלעיל סי' נ"ה סעי' ב' אבל נראה מוכרח דהכא אף שיש עשרה בלעדו אסור דאל"כ הא גם כשלא התחילו לקרות עדיין אסור לצאת עד השלים קדושה דסדרא וע"כ דהכא מלתא אחריתי הוא כיון דכבר התחילו לקרות והס"ת פתוח אף שיש י' בלעדו אסור וכ"נ מהפמ"ג כאן שכ' דגם אם בא לביהכ"נ לקרות חבירו ומצא ס"ת פתוח אסור לצאת:

(סי' קנ"ג) סעי' ז' ואינן צריכין לומר הן. מיהו אם א' עכב בפירוש משמע דאינו מועיל מה שהסכימו הרוב וכ"מ לקמן סעי' י"ד ובמג"א ס"ק ל"ז דכ"מ דבעינן זט"ה במאה"ע כל שאחד מוחה אין במעשיהם כלום אבל בתשו' פנ"י ח"א או"ח סי' ד' כתב להוכיח בראיות דמעמד אנשי העיר היינו רוב אנשי העיר אף אם המיעוט מעכבים כמו בכל דוכתי דאזלינן בתר הרוב יעו"ש שהביא נמי דברי המרדכי שהובא לקמן סעי' י"ד והוכיח מלשונו כנ"ל ותמהני דג"כ אמאי כתב המרדכי דאם הוא מבני העיר יכול למחות הוי רוב העיר כנגדו. ואפשר מתוך כיון דהוא הקדישו מעכב טפי מאחר סי' קס"ב סעי' ד' עי' מג"א ס"ק ט' מ"ש בתירוצו הב' ועי"ל דעכ"פ אין רביעית על היד השניה כו' כוונתו כיון ששם אין רביעית ושוב נטמאה ידו הראשונה ע"י שנגע במים טמאים שבשניה אף אם היו על הראשונה רביעית ואם הי' נוגע ביד ראשונה אדם שלא נטל כלל מאחר שנטל ידו ראשונה מרביעית אינה מק"ט כלל דלא כתירוצו הראשון ועי' בש"ע הרב סעי' ו' וסעי' ח' פוסק להקל כתירוץ ב' של מג"א ואם נטל ידיו א' ברביעית ונגע בידו השני שלא נטלה עדיין או באדם אחר א"צ נטילה מחדש אבל אם נגע ביד זה שנטל מרביעית בידו השניה שנטל אותה ב"פ מרביעות ורק מים ראשונים בזה נטמאה ידו הטהורה ממים הטמאים שבשניה יעוש"ה:

(סעי' ח') או בכותל. מבואר מזה דאם נגע באמצע סעודה בכותל א"צ נטילה מחדש ויש לתמוה על מנ"י כלל ע"ו ס"ק י"ד שהביא בשם התמים דעים דאם נגע בכותל צריך עוד הפעם נטילה דשמא נגע בשרץ שבכותל או ברוק יעו"ש והא כאן מבואר דאין חשש רק אם נגע אח"כ במים שנשארו בכותל שהם טמאים אבל זולת זאת אין חשש בנגיעה בכותל:

סי' קס"ה סעי' א' העושה צרכיו. ואם נגע ביד א' במקום מטונף צריך ליטול אותו יד נטילה כדין והיד השניה א"צ נטילה עי' לקמן ר"ס ק"ע סי' קס"ז סעי' ו' ואם שח. אבל המרובין יצאו אף שהפסיק הוא כיון שהם לא הפסיקו ול"ד שח בשוגג אלא אפילו במזיד הדין כן כיון דעכ"פ בשעת ברכה הי' דעתו לאכול ולא הי' ברכה לבטלה כ"כ בפמ"ג במ"ז כאן ס"ק ח' ועי' תשו' חסל"א מהד"ת או"ח סי' כ"ב במעשה ברבים שהיו מסובין בסעודה וא' בירך על כוסו להוציא אחרים ונשפך כוסו דצריכים כולם לברך בפה"ג כיון דנשפך הוי ברכה לבטלה יעו"ש ודבריו תמוהים:

(סעי' י"ב) והולכים משמע דעומדים ואוכלים הוי קביעות מיהו זה דוקא בשדה אבל בבית בעינן ישיבה דוקא ועי' מג"א ס"ק כ"ו:

(סי' קע"ז סעי' ב') עי' מג"א ס"ק ד' שהביא דברי רשב"א בת"ה. ושם ברשב"א מסופק נמי לענין ברכה ראשונה אם בתוך הסעודה הביא פירות ללפת בהן את הפת ונשתיירו מהן ואכלו אח"כ לתענוג אם צריך לברך ועי' בשע"ת כאן ס"ק א' דאין לדחות אחר שמילא כריסו כו' יעו"ש ולכאורה תלוי בספק של רשב"א ואולי רשב"א מסופק רק כשנתותרו אותן פירות ולא בהביא אח"כ אחרים לתענוג אף שהיא ממין הראשון שכבר אבל ללפת הפת ועי' בשט"מ ברכות מ"א שהעלה לפסק הלכה בספיקו של רשב"א הנ"ל דאין לברך:

סי' קע"ט סעי' א' ואם אמר הב לן ונברך. פירוש הב לן כוס ונברך ועי' בש"ע הרב ובעט"ז בשם רש"ל וצ"ע באמר תנו מים אחרונים דאפשר הו"ל כהב לן ונברך והא דבסעי' ג' דדוקא בנטל ידיו הוי הפסק אפשר דמיירי בנטל ידיו מעצמו ולא אמר הב. ונראה יותר דהב מים אחרונים ל"ד להב לן כוס ונברך דשם אמר לשון ונברך דזה העיקר דהא גם בלי כוס כשאמר בואי ונברך הוי הפסק ועדיין צ"ע באמר הב לן מים אחרונים לברך כנהוג לומר כן אם הוי הפסק כמו בהב לן כוס ונברך. ובגמר בלבו בפירוש אפילו בלי אמירה כלל אסור לשתות ולאכול עי' בש"ע הרב:

שם אבל להר"י והר"ן אכילה שאני ועכ"פ בשתיה לכ"ע יברך אם רוצה לשתות מיהו גם בשתיה אם שתה כשיעור לענין ברכה אחרונה תליא נמי בפלוגתא זו דלהר"י והר"ן א"צ לברך עי' בש"ע הרב. מיהו בנטל ידיו לכ"ע צריך לברך ברבה ראשונה וגם אחרונה אם אכל