מנחת פתים אבן העזר קיב

רי"ג סעי' ד'. ובש"ע הרב כאן העתיק הדין דהכא כלשון שהובא בב"י בשם מהר"י מולין וצ"ע דאין זה מספיק למ"ד ל"ב כוונה במצות דדבריהם. והנה במצות ספירת העומר ג"כ המנהג שהש"ץ מברך וסופר והקהל שומעים ואח"כ מברכים וסופרים כ"א לעצמם וע"כ הטעם משום דאין מכוונים לצאת ולמ"ד מצית דרבנן לא בעי כוונה כלל אף משומע ומשמיע צ"ל דמסתמא מכוונים הם שלא לצאת בספירת החזן וצ"ע ע"ד הרב ז"ל בש"ע סי' תפ"ט סעי' י"ב דאם שמע ספירה מא' או מצבור אף שלא נתכוין לצאת כבר יצא למ"ד מצוה דרבנן ל"ב כוונה עד שיתכוין בפירוש שלא לצאת יעו"ש דע"כ מסתמא כיון שהמנהג שכ"א סופר לעצמו הוי מתכוין שלא לצאת וכמו הכא בברכת השחר וגם בספירה הרי תמיד שומעין מש"ץ. ועוד שהרב סותר דבריו כאן שהעתיק דברי המהר"י מולין כהוויתם:

סי' י"א מג"א ס"ק י"ט די בחוליא וקשר א' ושיעור חוליא עי' מנחות ל"ט כדי שיכרוך וישנה וישלש והיינו ג' כריכות וכ"ה ברמב"ם פ"א מה' ציצית ה"ז ונראה דאף בשעת הדחק לא יצא כ"א כשעשה קשר עם ג' כריכות עכ"פ שזה שיעור חוליא ותמהני שנשמט ד"ז בש"ע (סי' כ"ג) סעי' ב' ולא הועילו כלום עי' מג"א ועי' מנחות מ"א ר"ח עבוד לי' סוסא רבינא חייט לי' מיחט יעו"ש הרי דגם בתפירה כשהתיר התפר לא נפסלו ומכ"ש בקשרן וחזר והתירן דלא נפסלו:

(סי' כ"ז) סעי' ו' ואם שולט בשתי ידיו מניח בשמאל כ"א ונראה פשוט דאם מניח בימין לא י"ח תפילין ול"ד להא דכ' מג"א סי' ל"ב ס"ק ד' בשולט בב' ידיו וכ' בשמאל דכשר דשם עיקר הקפידא שצריך לכתוב בימין ולא בשמאל כיון דלאו אורחא הוא לכתוב בשמאל לא הוי כתב דהא לענין שבת כותב בשמאל פטור דלאו אורחא וא"כ בשולט בב' ידיו כיון דלענין שבת חייב כדאי' בשבת ק"ג ע"כ גם כשכותב בשמאלו הוי כתב לענין סת"מ אבל לענין הנחת תפלין הא צריך להניח בשמאל דווקא כדכתיב יד כהה וגם שולט בב' ידיו תרוויהו ימין הם ואפ"ה שמאל של כ"א נקרא יד כהה כמ"ש רש"י מנחות ל"ז וא"כ כשמניח בימין לא קיים המצוה כמו שאר כ"א שאינו איטר כלל שמניח בימין וזה ברור ודלא כהשואל בתשו' בית שלמה או"ח סי' ב' שכ' דשולט בב' ידיו יצא גם אם מניח תפילין בימין וז"א ומה שהביא עוד שם מדברי הב"י סי' תרנ"א בשם העיטור דאם מניח תפילין בימין יצא בדיעבד הוא טעות גמור שלא עלה ע"ד העיטור מעולם ומ"ש בעיטור שם דלא גרע מתפילין היינו באיטר דבתפילין מניח בימין לכתחלה ולכך בלולב יצא בדיעבד עיי"ש:

(שם) י"א שיניח תפילין ביד שתש כח. צל"ע במי שרוב מלאכתו עושה בימין מחמת שהרגילוהו בכך ועפ"ז הוא אומר שמרגיש כח יותר ביד שמאל וע"כ כאשר מזדמן לו מלאכה כבידה כמו להגביה משא כבד הוא עושה בשמאל דלכאורה גם לדיעה זו הוי איטר גמור. ואם רושם בשמאל וכותב בימין נראה דרושם לאו כתיבה הוא לרבנן דר"י בשבת ק"ג ואף לרמב"ם דפסק פי"א דשבת ה"ז דרושם תולדה דכותב הוא מכ"מ הכא לגבי איטר נראה דרשומה הוי כשאר מעשים והכתיבה עיקר:

(סי' ל"ב) סעי' ט"ו אם לאחר שנכתב ניקב עי' בית מאיר סעי' ל"ו דמכשיר בזה בניקב מקצת תוכו אף שהי' הנקב קודם כתיבה ורק בנקב בצד חוץ יש להחמיר לא בנקב בחלל ולפי"ז גם בניקב בעובו האות אם יש בעובי שלמעלה מהנקב שיעור אף שהיה הנקב קודם כתיבה כשר כמו בניקב בחלל וזה דלא כמשמעות ט"ז ס"ק ז'. ועי' במק"מ כאן ס"ק ל"ו וס"ק מ' נראה דעתו כן והוסיף דאם יש נקב בצד חוץ שנעשה קודם כתיבה יכול להעבות הקו בדיו מסביב שעי"ז יהי' כניקב בתוך החלל דכשר אבל בש"ע הרב סי' ט"ז וסעי' י"ט מחמיר בכל הני דגם בנקב בחלל קודם כתיבה פסול וכן בניקב בעובי האות אף שדיו מוקף מסביב ויש שיעור בעובי שקודם הנקב ושלאחריו וכתב בסעי' י"ט שכן עיקר ובמק"מ לא הזכירו כלל. ומכ"מ בנמצא נקב בעובי האות מסתמא תולין דהי' אחר כתיבה דאל"כ הי' הסופר מרגיש בשעת כתיבה כמ"ש הבית מאיר:

סי' ל"ג סעי' ב' אם נפסקו תפירות התפילין. לכאורה נראה דבנפסקו ג' תפירות אסור לקשור חוט זה לאחר ולתקן התפירות רק צריך להוציא התפירות הראשונות ולעשות כל הי"ב תפירות מחדש מחוט אחר דהא כיון דנפסק ג' תפירות סימן הוא שהחוט מקולקל כמו בעור הבתים לפירש"י ופלוגתת ט"ז ומג"א לעיל סי' ל"ב סעי' נ"א היא רק בנפסק תפירה א' בשעת עשי' דלב"ח כיון דבסתמא בשעת עשי' הוא מסתמא כל החוט מקולקל ולהט"ז א"צ וסגי לקשור לו חוט א' כיון דנפסק רק תפירה א' אבל בנפסק ג' תפירות אפילו לאחר עשיה וכבר נתיישנו חשבינן כל החוט למקולקל וצריך לעשות כל התפירות מחדש בחוט אחר וצ"ע בזה ושו"ר בזה בס' אשל אברהם מה"ת להגה"ק מביטשאטש ז"ל יש בזה אריכות דברים:

סי' נ"ה סעי' י"א על גזירת הצבור. היינו אפילו גזרו בחרם כ"ה בש"ע הרב ועי' חו"מ סי' ת"כ במכה חבירו דאינו מצטרף לי' עד שיתירו לו ג' ועיי"ש בסמ"ע דה"ה בעובר על חרם קדמונים או חדרגמ"ה:

סי' ס' סעי' ג' סדר הברכות אינו מעכב. בפמ"ג כתב דמשמע דברכות עצמן מעכבות זא"ז ונ"מ בסוף שעה ד' שאין לו זמן לומר ב' הברכות דלא יאמר כלום יעו"ש ודבריו נפלאים בעיני דהא ק"ו הוא מברכות התפילה דסדרן מעכב ואם דילג א' מהן ולא נזכר עד שעקר רגליו צריך לחזור לראש ועי' לקמן סי' קי"ט ואפ"ה אם א"י לומר כל הברכות יאמר קצתן כדאי' במג"א לקמן תקצ"ב ובש"ע הרב רש"ז ז"ל סי' ק"ד סעי' ג' ומכ"ש בברכת ק"ש דאין סדרן מעכב כמבואר כאן וגם כשמפסיק אפילו טובא בין ברכה לחברתה א"צ לחזור לראש דלא נתקנו כלל להיות תכופים זל"ז פשיטא דאם יודע רק ברכה א' או שאין לו זמן לומר שתיהם דיאמר ברכה א' ועי' לקמן סי' ס"ט סעי' א' ובש"ע הרב שם והא דאמרינן בברכות דסדר ברכת ק"ש אינו מעכב אבל ברכות עצמן מעכבות היינו לכתחלה כשאפשר לומר שתיהן לא יאמר אחת אבל היכא שהזמן גרמא שאין זמן רק לומר א' ודאי יאמר א' כמו בתפילה כשא"י. ואף דבתפילה נראה היכא דעובר זמן התפילה ואין פנאי רק לומר ברכה א' או שתים לא יתפלל כלל עי' לקמן סי' רל"ב סעי' א' התם שאני דהא תפילה יש לה תשלומין וגם אם יאמר עתה ברכה א' הא יצטרך להשלים אח"כ כל התפילה בתשלומין ע"כ טוב שלא יתפלל כלל וישלים אח"כ אבל ברכת ק"ש הא אין לה תשלומין רשאי לומר ברכה א' כמו בתפילה כשא"י להתפלל יותר:

סי' ס"ד סעי' א' אם הקדים פרשה. צל"ע בשכח לומר בשכמל"ו וכבר גמר כל הק"ש דאע"ג דבוודאי צריך לחזור ולומר דהא דינו כמו שמע שצריך לחזור אפילו על חסרון כוונה עי' מג"א לעיל סי' ס"ג אבל יתכן דדי לקרות עתה פסוק זה דבשכמל"ו וא"צ לקרות הפרשה ראשונה דהא בתורה לא כתיב בשכמ"ל ונהי דיעקב אמרו אפשר דדמי להקדים פרשה לחברתה דיצא כיון שאינה סמוכה בתורה ועכ"פ סגי אם יקרא עוד הפעם פסוק ראשון דהיינו שמע ובשכמל"ו שיעקב אמרם סמוכים אבל א"צ לקרות עוד הפעם ואהבת דהא לא נסמך לואהבת ואולי כיון דלא קרא בשכמל"ו הו"ל כלא קרא שמע כלל וא"כ צריך לקרות עוד הפעם כל הפרשה