מנחת פתים אבן העזר קט

בשו"ת בי"ש שם להלכה. א"כ כשיטמאה שעת וסת אחת שוב אין לומר עוד "וכי לא תטמא לעולם'. ועי' בחוו"ד סי' קצ"א סק"ח דאשה שיש לה וסת והוא רואה דם אחר מי רגלים מותרת שלא בשעת וסתה. אף דבאין לה וסת טמאה אפי' שלא ביום ל' וכתב בחוו"ד שם משום דדם שאחר מי רגלים חשוב קביעות וסת וא"כ א"א לטהרה בשעת וסתה יעוש"ה ובחידושים ואעפ"כ ביש לה וסת מטהר שלא בשעת וסתה. וע"כ משום דבשני וסתות די לטמאותה באחת ושוב ליכא הא דוכי לעולם כו'. ואולי יש לחלק דשא"ה דוסת שלאחר מי רגלים וסת גריעי הוא נגד וסת החדש או הפלגה. אבל בשני וסתות שוים י"ל בשניהם אסורין דהי מיניהו מפקות. ושו"ר בשו"ת ח"ס סי' קנ"ד שכ' כן בפשיטות וע"כ שהוא מטעם זה דהי מינייהו מפקית וצ"ע:

סי' קצ"א חוו"ד סק"ה ומיירי כו' הי' צד החתן רודפין אחריו. דבריו צ"ע דל"ק הטו"ז אלא כשצד הכלה רודפין דלא נתיאשה ולא מחמדה או דבודקת יפה אבל כשהוא נתיאשה ונתרצת לישא אחר אע"ג דצד החתן רודפין אחריו כשגמרו אח"כ צריכה ז"נ מחדש. ועי' בטו"ז שדקדק צד הכלה דהכלה סומכת דעתה כו' יעוש"ה. ודברי החוו"ד צ"ע בעיני:

חידושי אגדה פ' בראשית ויאמר ה' לקין הלא אם תטיב שאת. יש להבין שזה רק תשובה על העתיד לוא על העבר שעליו חרה לקין וכבר דיקדק בזה בס' אה"ח הקדוש וגם יש לדקדק על כפל הלשון ויחר לקין ויפלו פניו ויש לפרש דהנה קין והבל בהיותם רק הם על הארץ יכולים היו לחיות באחוה ושלום כי כל הארץ לפניהם לא קנאו איש את אחיו ובכלל לא נמצא במצב הזה מקום למדות גרועות כמו השנאה והקנאה והכבוד כי לא חסר לא' מהם דבר מה וגם לא הי' באפשרי שיהי' א' גדול מחבירו או מכובד מאתו שישנאהו השני או יקנא בו כי לא הי' עוד ממי להתכבד. אכן כאשר הקריבו בפעם ראשונה את קרבן ה' ולא קיבל ה' קרבן קין הרגיש בפעם ראשונה את רגש הקנאה הקשה כשאול ותאכל בעצמותיו והוא דומה בנפשו כי איננו אשם כלל בקנאה הזאת ולא בבחירתו נעשה רק בעצמו נולדה בנפשו ע"כ נפלו פניו כי דאג על העתיד בל יקננו בנפשו פנימה מדות כאלה בלי רצונו כלל. וע"ז השיב לו השי"ת אם תטיב וגו' דבאמת כתבו בספרי המוסר דמעשים טובים יולידו בנפש מדות טובות אף אם בטבע רע הוא ישנהו לטוב והמעשים הרעים ישנו מדות טובות לרעות נמצא דגם זה הוא בבחירה ובא מהיצה"ר המסיתו למעשים רעים והם יולידו בקרבו מידות פחיתות וביד האדם להשמר מהם אם ישמור א"ע ממעשים רעים וזה אם תטיב שאת היינו שאין לך לדאוג על הקנאה הזאת אם תטיב מעשיך כת"א שאת תצא גם הקנאה הזאת ולא יהי' לך זאת לפיקה שהמעשים הטובים ימנעו המדות הרעות ואם לא תטיב לפתח חטאת רובץ. שאם לא תטיב מעשיך בל תדאג על מודת הקנאה כי בלעדי זאת החטאת רובץ לפתחך אל כל רע ורמז לו בזה כי המידה רעה דהיינו הקנאה באה לו רק מאשר לא הטיב מעשיו ואתה תמשול בו כי בידו הבחירה למשול בו ולעשות רק מעשים טובים ויהי' לו מדות טובות:

פ' חיי שרה וירץ העבד לקראתה ויאמר הגמיאני מעט מים מכדך וגו' ותכל להשקותו ויאמר גם לגמליך אשאב עד אם כלו לשתות ותמהר ותרץ כדה אל השוקת ותרץ עוד אל הבאר לשאוב וגו' ובמדרש הגמיאני גמי' אחת ויל"ד במקראות מדוע לא ביקש רק מעט מים ומה רצו חז"ל בזה באמרם גמי' אחת ומדוע באליעזר כתוב ותכל להשקותו בטרם כלה הוא לשתות כל צרכו ובגמליו כתיב עד אם כולו לשתות. ומדוע ותער כדה מפני מה לא נתנה להם לשתות השאר ואם דרך מקרה היא מה ישמיענו הכתוב (ועמ"ש בס' הק' אוה"ח בישוב דקדוק ב' אבל דקדוק ג' אינו מיושב ומהגם שמדברי מג"א או"ח סי' קס"ז בשם ס"ח מבואר דשתי' מותר לאדם קודם לבהמה א"כ גם דקדוק ב' אינו מיושב) ונל"פ עפ"י המבואר בתענית כ"ד מעשה דחיטי דאסור ליהנות ממעשה נסים ומשמע שם דף כ"ה במעשה דחומץ דלאו דוקא אכילה ה"ה כל הנאה אסור ממעשה נסים. ולפי"ז גם לבהמה אסור ליתן לאכול או לשתות ממעשה נסים דהוי הנאה וכמו כל איסורי הנאה שאסור להאכיל לבהמתו. ובמדרש עה"פ ותמלא כדה ותעל כיון שראו אותה המים מיד עלו ופירש"י ורמב"ן מדכתיב ותמלא ולא כתיב ותשאב. ובזה מיושב הכל דלכאורה האיך הותר לאליעזר לשתות ממעשה נסים אך יש לומר דהי' צמא לשתות והוי סכנה ואין לך דבר שעומד בפני הסכנה וכמ"ש נמי האוה"ח וכ"מ בתענית כ' דבסכ"נ מותר ומדוקדק בזה מ"ש מעט מים דלא הותר לו לשתות רק מעט כדי שיצא מסכנה ולא יותר וזה שאמרו חז"ל גמי' אחת. וע"כ ותכל להשקותו דלא נתנה לו יותר אף שלא השקיט כל צמאונו אבל בגמליו דכתוב גם לגמליך אשאב ולשון אשאב היינו ששוב לא עלו המים דהא כתוב אשאב ולא אמלא כדכתיב באליעזר ממילא הותר לתת להם עד אם כלו מעצמם לשתות וזה ותער כדה אל השוקת דשירי אליעזר היו עוד ממעשה נסים ואסור היו ליתן עזה לבהמות:

פ' ויצא ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה וגו' וזה שער השמים ובמדרש וזה שער השמים שמקדש של מטה מכוין כנגד מקדש של מעלה ועי' באוה"ח מה שדיקדק בכתובים הללו. ונראה לפרש דהנה הר המורי' המקום שעליו יבנה המקדש הי מקום קדוש ומאז מעולם הוכן לשכון שם כבוד ה' וכמ"ש חז"ל אבן שתי' שממנו הושתת העולם ואמרו אברהם קראו הר. וא"כ יפלא לכאורה למה בחר ה' בהר סיני לתת התורה עליו ולא בהר המורי' ויש לומר מפני שהיו גלוי וידוע לפני השי"ת שעתיד המקדש ליחרב ויבטלו הקרבנות ואם הי' נותן גם התורה על הר זה אז היו סבורין כי קיום התורה תלוי בזה ורק בזמן שהמקדש על מכונו ע"כ נתן השי"ת התורה על הר סיני ותיכף עזבו ישראל את ההר הזה להורות שאין התורה תלוי במקום כלל ולא בזיון ובכל עת ובכל זמן עלינו להחזיק במעוז התורה ומיום שחרב ביהמ"ק אין לו להקב"ה אלא ד"א של הלכה. והנה חז"ל אמרו משחרב ביהמ"ק מיכאל עומד ומקריב קרבנות במקדש של מעלה. ועפי"ז יפורשו הכתובים דבמדרש איתא סולם זה סיני וראשו מגיע כדכתיב כו' עד לב השמים. וזה התכת הכתובים וירא יעקב כשראה הסולם שהוא הר סיני התפלא על קדושת הר הזה שלא היו נודע לאבות רק הר המורי'. אמנם הבין יעקב את הדבר כי לאשר המקדש יחרב ע"כ בחר השי"ת בהר סיני ליתן עליו התורה וכנ"ל ומזה בעצמו ידע יעקב שביהמ"ק יחרב וזה ויירא ויאמר מה נורא המקום. שהוא ראה מקום נורא מלבד הר המורי' דהיינו הר סיני שעליו תנתן התורה ולאיזה צורך הוא זה ע"כ אמר אין זה כ"א בית אלקים משום וזה שער השמים כי הר המורי' יחרב ורק במקדש של מעלה יקריב מיכאל ואז הר סיני הוא בית אלקים כי מיום שחרב ביהמ"ק אין לו להקב"ה בעולמו רק ד"א של הלכה וזה ויירא כי ראה בזה חורבן ביהמ"ק ועי' במדרש:

פ' ויחי ואני בבואי מפדן. פירש רש"י ז"ל ואע"פ