מנחת פתים אבן העזר קד

משום תנאי ומאי קושיא דהרי מיירי שהבעל בעצמו נתן לה וא"כ מוכרח לסמוך על ר"ש משום איחור הכתיבה לנתינה משום חיפוי ולהנ"ל נכון דריב"ל לשיטתו דסובר בירושלמי דזמן משום פירות איתקן ולכך מוקדם פסול אף ע"י שליח וכיון דרק משום פירות איתקן א"כ ליכא חשש כלל דלמא תטרוף הפירות בין חתימה לנתינה דכדין תטרוף רק החשש שתטרף פירות בין כתיבה לחתימה וע"ז פריך שפיר והאר"י שנים משום עדים וכולן משום תנאי וליכא מוקדם כלל בין כתיבה לחתימה רק בין חתימה לנתינה וא"כ ל"צ כלל לסמוך על ר"ש דלרבנן נמי משעת חתימה אין לבעל פירות וא"ש:

והנה יש להוכיח דדעת תוס' דגט מוקדם ע"י שליח פסול דלכאורה קשה בהא דאמר ר"י שנים משום עדים וכולן משום תנאי דלמאי נ"מ אמר ר"י משום תנאי דאפילו אי אמר ר"י משום עדים ג"כ כשר לשיטתו דהרי ע"כ מיירי ע"י שליח דבלא שליח אפילו אי משום תנאי פסול משום חיפוי ועיין בראש שמבואר דמיירי ע"י שליח וכיון דמיירי ע"י שליח א"כ אפילו משום עדים נמי כשר וא"ל דלהכי אמר ר"י משום תנאי דגם לענין נמצא א' מהם קאו"פ דלמ"ד משום תנאי כשר דזה אינו לשיטת התוס' דהא בהא דאמרינן א"ב דחתים קרוב או פסול מיחתם בתחילה אמרו לה כשר וא"ל פסול ובתוס' כתבו דלבסוף לכ"ע פסול וע' ב"י אה"ע סי' ק"כ דלשיטת תוס' דלבסוף לכ"ע פסול א"כ לא"ד דפסול ליכא נפקותא כלל בהא דא"ב קרוב או פסול רק הא דמיחתם תרי מינייהו ביומא ואידך מכאן ועד י' ימים וכ"כ מהרש"ל שם ומה שדחה מהרש"א דא"ב אמצע כבר השיגו הג"פ סי' ק"כ דשיטת התוס' דגם באמצע נמי פסול וא"כ קשה לא"ד דפסול למאי נ"מ אמר ר"י משום תנאי והרי אי משום עדים נמי כשר ע"י שליח אלא ע"כ דמוקדם ע"י שליח פסול ושפיר איכא נ"מ דאי משום עדים אסור לחתום מכאן ועד י' ימים משום דהו"ל מוקדם ובב"ש סי' קנ"ז ס"ק ג' נסתפק בזה אן דעת תוס' נוטה במוקדם ע"י שליח. ולענ"ד מכאן ראי' דסברי מוקדם ע"י שליח פסול. והנה הפנ"י הקשה לשיטת הסוברים דמוקדם ע"י שליח כשר מהא דפרכינן לקמן דף פ"ז ע"א אר"י ות"ל דהו"ל מוקדם דנכתב ביום ונחתם בלילה ומאי קושיא דהא לכאורה מתניתין בגט ע"י שליח וא"כ לא מיפסלי משום מוקדם וכן הקשה השעה"מ פ"א מה"ג ונראה ליישב דהנה התוס' לעיל דף ד' ד"ה דתנן הקשו דהכא לא מיתוקמא מתניתין כר"מ משום דר"מ לא בעי כתיבה לשמה ולקמן תניא בהדיא המביא גט ממדה"י נתנו לה ולא אמר בפ"נ יוציא והוולד ממזר דברי ר"מ עיי"ש ונראה לחדש דבר דכמו דאמרינן בש"ס אליבא דר"ש לא קאמינא דלר"ש מודה ר"י דטעמו משום פירות כן מוכרח לומר דגם לר"מ כן וטעם הדבר דהא מקשינין לר"י גיטין הבאין ממה"י מא"ל ומשנינין הני קלא אית להו היינו דכשרואין עדים זמן המסירה מאוחר מן זמן הכתיבה נתנו דעתם לידע שם המסירה כמ"ש בתוס' וע' ב"ש סי' קכ"ז ס"ק ו' והנה נודע דעת הריף ז"ל דלר"א בין ע"ח בין ע"מ כרתי רק דלכתחלה צריכין לר"א ליתן בע"מ ולר"מ א"צ כלל ע"מ כמ"ש הריף בפ' המגרש ומעתה אי נימא דר"מ ס"ל משום חיפוי תקשה לדידי' קושי' הגמ' גיטין הבאין ממדה"י מא"ל וא"ל קלא חית לי' כשרואין הע"מ דזמן הנתינה מאוחר ליום הכתיבה אינהו מפקי לקלא דהא לר"מ ל"ב כלל עידי מסירה בשלמא אי ס"ל הטעם משום פירות ניחא כמ"ש תוס' שם בד"ה ואנחי' בכיסתי' אבל משום חיפוי הניחא לר"א דסובר דעכ"פ לכתחלה צריכין ע"מ א"כ ע"מ מפקא לקלא אבל לר"מ הא ל"ב כלל ע"מ. ועוד לר"מ תקשה קושי' תוס' האיך כותבין גט לאיש דלמא כתב ליתן בניסן ותירץ תוס' ל"ש לשיטת הרי"ף דלר"מ ל"ב כלל ע"מ ועכצ"ל דלר"מ אף ר"י מודה דמשום פירות בעינן זמן וכיון דהטעם משום פירות מוקדם פסול אף ע"י שליח כמש"ל:

והנה בירושלמי מובא בפנ"י גיטין ד' איתא דצריך השליח לומר בפ"נ ביום והקשה ע"ז דהרי מוקדם כשר ע"י שליח ובאב"מ מיישב דירושלמי לטעמו דזמן משום פירי מוקדם ע"י שליח פסול יעו"ש מעתה א"ש דנהי דתלמודא ל"מ לאוקמי מלתא דרבה אליבא דר"מ משום טעמא דנכתב ביום דמדנקט רבה לשמה מכלל דלא חייש למוקדם וגם לא ניחא לי' לאוקמי' מלתא דרבה שלא אליבא דהלכתא דקיי"ל הטעם משום ב"א וא"כ ממילא מוקדם כשר אבל ר"מ גופא דס"ל ע"ת כרתי וע"כ הטעם משום פירי ומוקדם ע"י שליח פסול ולכך צריך לומר בפ"נ משום חששא דנכתב ביום וכמבואר בירושלמי:

ומעתה תו ל"ק קושי' השעה"מ ופנ"י דמאי פריך ותיפוק לי' דהו"ל נכתב ביום דהרי מוקדם ע"י שליח כשר כיון דהאי סיפא דמתניתין ר"מ היא דלר"א אפילו בטופס לכאו"א יש להכשיר ע"י ע"מ ובפרט דבלא"ה סתם משנה כר"מ וכמ"ש הפנ"י שם ולר"מ ל"ח כלל לחיפוי רק משום פירי ולמ"ד משום פירי באמת מוקדם ע"י שליח פסול משא"כ לדידן דס"ל משום ב"א (ובלא"ה נמי יש לומר לפימ"ש הפנ"י לעיל ד' דלר"מ דס"ל כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין הוולד ממזר מוקדם פסול אף ע"י שליח כיון שעשו שלא כדין והאי משנה ר"מ היא):

ובזה יש ליישב דברי רמב"ן ז"ל לקמן דף כ"ב עמ"ש רש"י ולא על נייר מחוק היינו דהוא ועדיו על המחק דהרי הוא ועדיו על המחק כשר דאינו דומה נמחק פ"א לנמחק ב"פ וכתב ע"ז וז"ל ואפשר לקיים דברי רש"י ולפרש אין כותבין על נייר המחוק אלא א"כ נמחק בפנינו משום דלמא שדי דיותא כו' ולאו מלתא שכאן אין לחוש שאין הבעל מטיל דיותא אמקום עדים מעיקרא כדי לזייף הגט יעו"ש והיא תמוה דהא הוי כגט שאין בו זמן דפסול דהא אפשר הבעל עשה כן במתכוין כדי לחפות על ב"א וכבר תמה ע"ז בס' תורת גיטין סי' קכ"ד ולא מצא מענה יעו"ש והנה הא דהקשה התו"ג דלמא יעשה כן במתכוין לחפות על ב"א ולא הקשה דלמא יעשה הבעל במתכוין כדי שתזיף אח"כ הגט משום פירות לעשות קנוניא על הלקוחות משום דלענין פירות ירא הבעל לעשות כן דדלמא תזיף איזה תנאי שהיא לחובתו משא"כ בדבר הנוגע להצלת ב"א יעשה הכל ולא יחוש על הפסידו ע"כ הקשה שיזיף משום חיפוי ולהנ"ל ניחא דהרי טעמא דאין כותבין על נייר מחוק היא משום דס"ל כר"מ דע"מ כרתי דלמ"ד ע"ח כרתי כשר על דבר שיכול להזדיף כמבואר בגמרא. והנה מדברי רש"י גיטין כ"ב בד"ה ור"א הוא מבואר דלר"מ ל"ב כלל עידי מסירה וכהרי"ף הנ"ל וע' בביאור למהר"ם שיף שם וכיון דא"צ כלל ע"מ ע"כ זמן לאו משום ב"א איתקן דא"כ בגיטין הבאים ממה"י מא"ל רק משום פירי ושפיר כתב הרמב"ן שאין הבעל מטיל במתכוין כדי לזייף הגט דהרי האי תנא לא חייש משום ב"א וא"ש:

ע"כ מדברי אאמו"ר ז"ל.