מנחת פתים אבן העזר קג

ובאר ע"י חפירה וע' בתשו' בי"ש אה"ע סי' צ"ח האריך להשיג על הג"פ רק דהעיקר תלוי אם נעשת ע"י חפירה והא גם הפלומפין הם ע"י חפירה וקצת יש להעיר בתוס' ב"ק פ"א ד"ה ומעיין שהקשו מהא דע"א מ"ז המשתחוה למעיין מימיו מאי לנסכים ומשני דנבעו מארעא והא אכתי של רבים הם מתנאי יהושע ויש לחלק בין יוצא מאליו לטרח בו וחפרו יעו"ש וע"כ האי דע"א מיירי בטרח בו וחפרו ואפ"ה נקרא בשם מעיין. וראיתי בחת"ס אה"ע ח"ב סי' ל' כתב ההבדל בין מעיין לבאר דמעיין יש לו נביעה ובאר היא ע"י חפירה ועצור ככלי יעו"ש דמשמע מדבריו דכל ההבדל בין באר למעיין שבאר אין לו חשיבות כל כך כיון שעצור ככלי ולא ידעתי מנין לו חילוק זה שבסה"ג וב"ש לא נזכר החילוק רק דבאר ע"י חפירה ודברי הג"פ הם ודאי דלא כח"ס דהא הג"פ סובר דמעיין אין לו נביעה לחוץ ואולי דברי הח"ס הם נכללים בדברי ב"ש וסה"ג דמעיין שהוא מאליו הוא יוצא לחוץ ובאר ע"י חפירה. ממילא הוא עצור ככלי ואינו יוצא החוצה ואם כן ניחא האי דע"א מ"ז הנ"ל לפי פירוש תוס' אף דמיירי ע"י חפירה דשם בע"א מבואר דהמים נובעים מחוץ לבאר וע' ברש"י שם דקראו בלשון נהר וכיון דיש לו נביעה לחוץ אף שנעשה ע"י חפירה הוי מעיין. והעיקר בנ"ד אם עכ"פ מיעוט מבני העיר ולא מיעוטא דמיעוטא משתמישין מהבארות כל התשמשין השייכים לבאר כמו שכ' בסה"ג ש"ד לכתוב מי בארות כיון דיש בארות בוודאי ועל מי הצינורות צ"ע האיך לכתוב דאפשר הופסקו מן המעיינות וגם מטעם מהר"ם מינץ הנ"ל. ואף שכ' הב"ש סי' קכ"ח דסגי ברוב תשמיש ע' במ"פ לסה"ג שכתבתי דהיינו רוב הסיפוק מכל התשמישין השייכים לבאר ואין להאריך יותר בזה:

לסי' קמ"א סעי' ס"ב בפנים תמהתי ע"ד הר"ן ז"ל שכ' דביטול שליחות מתוך הכתב מועיל דהא פקח ששלח כת"י ממדינת הים לכתוב כותבין ונותנין ותמהתי דמה ענין ביטול הגט לכתיבה לשלוח לכתוב גט דשם הטעם דאינו עומד במקום הבעל לכתוב לשמו אם לא נשמע מפיו אבל בביטול ל"ש זה והוי כשליח להולכה דממנין בכתב לכ"ע וה"נ מועיל הביטול לכ"ע. ושו"ר בביאור הגר"א זצ"ל שם ס"ק קכ"ו שכתב וז"ל כמש"ש ע"א א' ואף דלא קיי"ל כוותי' דרב משום דבעינן קולו וכו' יעו"ש ומבואר מדברי הגר"א ז"ל דלא קאתי עלה מטעם הר"ן משום דבפקח כותבין ע"י כתבו אלא דהאי דינא דקולו היא רק לכתיבת הגט ולא לשאר שליחות. וראיתי בתשו' מהרי"א הלוי ח"א סי' ק"מ שבנה יסוד ע"ז דהאי דינא אם יכול לבטל בכתב תליא בפלוגתת הפוסקים אם בפקח מועיל שליחות בכתב יעו"ש ולענ"ד לכ"ע מועיל שליחות בכתב לביטול הגט. ומה שכתב עוד שם דגם להסוברים דפקח יכול לעשות שליח בכתב לכתוב גט מכ"מ הכא אינו מועיל כיון דלא כתב בפני השליח ומה בכך דכתיבה כדיבור הוי כביטל שלא בפני שליח. ולדעתי הדבר פשוט כיון דבא הכתב ליד השליח כדיבר בפניו דמי כנה"מ סי' כ"ח ומה"ט מועיל גם לכתיבת גנו מפי כתבו בפקח להסוברים כן אף דשלא בפניו אינו מועיל דהכתב שבא לידו כבפניו דמי ועמ"ש בזה לעיל סי' ק"כ בתשו' ומכ"מ נראה דהיינו דוקא כשהגיע הכתב לשליח טרם שנתן הגט דאל"כ הוי רק כג"ד דאינו מועיל בגט וגם בתשו' הר"ן שם מוכח דלא הו' ביטול רק כשהגיע הכתב לשליח קודם נתינת הגט. אבל בהגיע ליד השליח אח"כ אין הביטול כלום ויש הרבה להעיר בתשו' הנ"ל:

לסי' קכ"ז בדין גט מוקדם ע"י שלית ע' ב"ש ואעתיק בזה מ"ש אאמו"ר הרב מו"ה אהרן יהודא ז"ל בזה וז"ל. בגיטין י"ח תניא כוותי' דרב השולח גנו לאשתו כו' והנה הרי"ף ז"ל לא הביא רק תניא כוותי' דשמואל וכתב וכן הלכתא והקשה עליו הרא"ש למה פסק הלכתא כשמואל הא קיי"ל הלכתא כרב באיסורי יעו"ש ועוד יש להקשות על הרי"ף למה לו להביא כלל הת"כ דשמואל דהא מהא ליכא הוכחה דהלכתא כוותי' דהא תניא נמי כוותי' דרב וע"כ דהי' לו להרי"ף ז"ל הוכחה אחרת דהלכה כשמואל וא"כ לא הי' לו להביא הא דת"כ כשמואל או להביא נמי הא דת"כ דרב ולהכריע הלכה כשמואל וע"כ דסובר הרי"ף דמת"כ דשמואל מוכח דהלכתא כשמואל ומהת"כ דרב ליכא הוכתה דהלכה כרב והדבר טעמא בעי. ונראה בזה דהנה הפ"י הקשה בהא דת"כ דרב לשיטת הפוסקים דגט מוקדם כשר ע"י שליח כיון דזמן הגט ל"מ בו מידי דיום המסירה אית לי' קלא וא"כ מאי סייעתא מייתי מהכא לרב דלמא שאני הכא בגט ע"י שליח שצריכה להמתין מיום הנתינה משום דיום הכתיבה ל"מ מידי דשמא מוקדם היא משא"כ בגט שנכתב באותו מקום שנמסר דלמא מודה יעו"ש שנדחק. ונראה ליישב עפימ"ש באבני מלואים סי' קכ"ז ס"ק ז' דהא דמכשרינן גנו מוקדם ע"י שלית היא רק לר"י דס"ל משום בת אחותו וכיון דזוכרין יום המסירה ממש תו ליכא למיחוש לזנות דהא קטלינין לה על שזינתה קודם המסירה וכן לענין פירות ליכא למיחוש כיון דס"ל לר"י דא"ל לבעל פירות עד שעת נתינה והרי העדים מעידים על יום הנתינה ממש אבל לר"ל דס"ל משום פירות ונכתב ביום ונחתם בלילה דפסול היא משום פירות דבין כתיבה לחתימה דמפסדי לקוחות שלא כדין שיהי' סבורים דנכתב ביום הכתיבה לדידי' לית לי' תקנה שימסרנו ע"י שליח דנהי שיזכרו יום המסירה ממש מ"מ הא לא איכפת לן יום המסירה דעיקר הפסול הוא משום איחור הכתיבה מן החתימה ויהי' סבורים שביום שנכתב נמסר ואנן ס"ל דאין לבעל פירות משעת חתימה נמצא דזכירת יום הנתינה לא מעלה ולא מוריד עיי"ש שהאריך בזה ומעתה א"ש הא דמייתי ת"כ דרב היא אליבא דר"ל דלר"ל שפיר מוכח מהאי ברייתא דמונין משעת נתינה דא"ל דמונין משעת כתיבה והא דמונין כאן משעת נתינה משום דחיישינן דלמא מוקדם היא כיון דע"י שליח היא דהא לר"ל פסול מוקדם אף ע"י שליח. ועפי"ז דברי הרי"ף ז"ל אתיין שפיר דהרי הא דת"כ דרב הוא רק אליבא דר"ל דס"ל משום פירות אבל לר"י דס"ל משום ב"א שפיר גט מוקדם כשר ע"י שליח וכיון דאנן קיי"ל כרבי יוחנן דהטעם משום ב"א וא"כ ליכא ראי' מהברייתא כרב ולשמואל יש ראיה מהבריית' ולכך פסק הרי"ף כשמואל דכי אמרינן הלכתא כרב באיסורי בדליכא הוכחא אבל היכא דהבריית' מסייע לשמואל ולרב ליכא הוכחה למאי דקיי"ל כר"י והרא"ש לשיטתו דגט מוקדם ע"י שליח פסול כמ"ש הב"ש סי' קכ"ז ושפיר מוכח מהברייתא כרב וכיון דאיכא הוכחה לתרוויהו הדרן לכללן דהלכתא כרב באיסורי ודוק:

וניחא בזה ליישב מה שהקשה הבית מאיר סי' קכ"ז לרשב"א דמכשיר מוקדם ע"י שליח מהא דאמרינן לקמן בסוגי' א"ב דחתומו בי תרי ביומא ואינך מכאן ועד י' ימים דלמ"ד משום תנאי כשר ולמ"ד משום עדים פסול הא ג"ד משום תנאי הוא ר"י ולדידי' הא מכ"מ יש חשש דחיפוי ואי מיירי ע"י שליח אף לר"ל דאמר משום עדים כשר ומאי בינייהו. ולהנ"ל דלר"ל דס"ל משום פירות מוקדם פסול אף ע"י שליח משום פירות דבין כתיבה לחתימה דל"מ קלא:

ובזה ניחא נמי מה שהקשה עוד שם הב"מ בהא דאמרינן לקמן כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק ופרכינן הא אמר ר"י שנים משום עדים וכולן