מנחת פתים אבן העזר קב

יפרשו גם שניהם על כונה א' או על הכתיבה או על הקריאה ויסברו שיש אנשים שקורין עסקאט ויש קורין עסקא. או על הכתיבה שיש כותבין עסקאט ויש עסקא וע"כ הנכון כמ"ש כ"ת לכתוב רק כקריאתו דמתקרי עסקא. ובפרט כפי שכ' כ"ת יש גם ביניהם כותבין בלשון צרפת עסקא ומשמיטין הט' גם בכתיבה:

ב) וע"ד שם דמתקרי בנהר אם לכתוב דמתקריא עסקא או דמתקרי עסקא שהגאון נוב"י פשיטא לי' לכתוב דמתקרי כי נהר לשון זכר ובתשו' ח"ס וט"ג לק"ע כתבו דבכל טופסי גיטין נכתב נהר דונא דמתקריא דונאי כיון דשם דונא היא לשון נקיבה ובל"א אומרים דיא דונאי וע"כ חוכך כ"ת בנ"ד דנהר שעלדא ג"כ נקרא בלשון נקיבה דיא שעלדא ואף ששם עסקא הוא בלשונם לשון זכר דער עסקא מכ"מ לדברי הט"ג הנ"ל דמתקרי קאי על השם דהיינו שעלדא שהיא לשון נקיבה יש לכתוב דמתקריא ולענ"ד מלשון הט"ג שם ס"ק ל' בסוף דבריו וכיון דבין שם דונא ובין שם דונאי לשון נקיבה ש"ד לכתוב דמתקריא יעו"ש משמע דוקא התם דתרווייהו לשון נקיבה אבל היכא דא' מהם לשון זכר יש לכתוב דמתקרי וגם בגוף טעמו של הט"ג דכיון דשם דונא לשון נקיבה אף דנהר לשון זכר כיון דשמו הוא לשון נקיבה ממילא כל המדובר בו היא לשון נקיבה היא צ"ע דהא מקרא מלא הוא כי מנחת קנאות הוא ופרש"י דהוא לשון זכר מוסב על הקמח יעו"ש הרי אף דכבר קנה שם מנחה שהיא לשון נקיבה מכ"מ יוצדק לומר הוא לשון זכר דהיינו הקמח ההוא מנחה וה"נ אף דדונא לשון נקיבה מכ"מ יש לכתוב דמתקרי על עצם הנהר שהוא לשון זכר. ובאמת שמדברי הט"ג שם נראה דלא ברירא לי' כולי האי סברת הנוב"י דנהר לשון זכר ויש לכתוב עליו דמתקרי ואדרבה רוצה לדייק שם מלשון רמ"א סי' קכ"ט שכ' ואם יש לנהר ב' שמות כותבין מתא פלונית דמתקריא פלונית וה"ה לנהר דמשמע דגם על נהר כותבין דמתקריא אבל תמהני עליו שהרי בסה"ג לר"מ ר"י סי' קי"א דיקדק בלשונו דכותבין על נהר פלוני דמתקרי פלוני. ובביאורו הארוך הנקרא בריכת המים הנדמ"ח כתב שם בטעמו דכותבין דמתקרי דכל לשון נהר היא לשון זכר יעו"ש ומשמע דלא קפיד על השם כלל אם היא לשון נקיבה ונהי שהעיד הג' ט"ג למנהג פרעשבורג שכותבין על נהר דונא דמתקריא דונאי מכ"מ הבו דלא לוסיף עלה בקביעת שם לכתחלה ודאי יש לכתוב דמתקרי ובפרט ששם הנהר עסקא הוא לשון זכר וגם אם הדבר שקול עדיף לן למיתפס לשון זכר כעין דפריך הש"ס בריש קדושין מאי אריא דתני שלש ליתני שלשה ועי' תוס' שם הטעם משום דכל התורה בלשון זכר נאמרה יעו"ש וגם כת"ר מסיק לכתוב דמתקרי וכ"ה נכון:

ג) ובדבר סיפוקי העיר שיש שם בארות כמעט בכל חצר ומעינות אין שם רק יש צינורות המוליכין מים ע"י ממעינות שהם חוץ לתחום העיר והצינורות בתוך התחום. וכ"ת כותב דאין לכתוב מי מעינות כיון דהמעיינות חוץ לתחום ומ"ש בג"פ ס"ק ניב דצינורות דמושכין ממעין יש לכתוב בו מעיינות ע"כ מיירי שהמעיינות תוך התחום לא נהירא דאם המעיינות תוך התחום א"כ גם בלעדי הצינורות יש לכתוב מי מעיינות וע"כ דהמעיינות חוץ לתחום והצינורות בתוך התחום ואפ"ה יש לכתוב מי מעיינות כיון דהצינורות מושכים ממעיין והם בתוך התחום וכעין שכ' בסה"ג סי' קי"ד דאם יש סמוך לעיר מעיינות נמשכים מהם בריכה של מים דאם הוא תוך התחום כותבין מי מעיינות יעו"ש והיינו ודאי אף שהמעיינות חוץ לתחום כיון שהבריכה תוך התחום וה"ה לצינורות. ומ"ש כ"ת דאין לכתוב על צינורות מי מעיין כיון דנמשכו שלא כדרך מהלך מעיין כמ"ש הר"ש פ"ה דמקואות במעין שהרחיבו שאינו מטהר בזוחלין אלא במקום שהי' מהלך בתחלה. הכה דברי הר"ש לא הובאו להלכה בב"י וש"ע ועי' בנח"א ה' מקואות סי' נ"א שהר"ש יחיד בדבר. ואם אמנם לדעתי ז"א שנראה שגם במאירי שבת ס"ה ורשב"א שם אזיל בשיטה זו דמעיין צר והרחיבו אינו מטהר בזוחלין יעו"ש אבל לדעתי רחוק מאוד לומר בענין כתיבת שם מעיין שיצטרך שיהי' לו דין מעיין לענין זוחלין וכיוצא כיון דעכ"פ בלשון ב"א נקרא מעיין וגם ספיקו של הפ"ת סי' קכ"ח במעיין שעומד בצד הנהר אם יש לכתוב עליו מעיינות מטעם דחופר בצד הנהר דינו כמו תמציות יעו"ש לדעתי נראה דגם ע"ז נופל לשון מעיין וע' רמב"ן עה"ת עה"כ נחלי מים והענין כי יש מן המעיינות שנוזלים מתמצות לחות ההרים מן הגשמים שנבלעים בתוכם והם שקורא עינות כמו כל מעייני מים יעו"ש הרי דגם זה נקרא בשם מעיין אף דאינו מטהר בזוחלין ולא בכ"ש ועמ"ש ע"ד רמב"ן הנ"ל בספרי מ"פ ליו"ד סי' ר"א ויש בזה מקום עיון בירושלמי פ"ק דמו"ק ה"א למפרע נעשה מעיין או מכאן ולהבא ויעו"ש במפורשים דמי תמציות שלא פסקו דין מעיין עליהם לטהר בכ"ש והוא פלאי. וגם מ"ש כת"ר וגם ודאי נפסק מן המעיין והמים נמשכו לתוך הכלי לזכך אותם ולנקותם ושוב אין עליהם תורת מעיין וגם הכלי יש לו בית קיבול. הנה מצד בית קיבול שיש לו לכלי לדעתי לענין כתיבת שם מעיין בגט לא נפסק ממנו שם מעיין כיון דמחובר למעיין והא גם לענין טבילה מעיין שהעבירו ע"ג השוקת הוי מעיין מה"ת אלא דחכמים פסלוהו לענין טבילה גזירה שמא יקבענו במקום מוצא המים שאין שם כשה"נ כמ"ש הר"ש וכ"ז אינו ענין לשם מעיין בגט אבל בנפסק מן המעיין בודאי דברי כ"ת נכונים דאין לכתוב עוד מעיינות ודבר זה צריך חקירה אם באמת נפסק מן המעיין. אבל שו"ר בכנה"ג סי' קכ"ח כתב בשם מהר"ם מינ"ץ סי' ס"ח שמעתי ממהר"ז שלא ליתן גט באויפנהיים מפני שהי' מסופקין האיך לכתוב מעינות או בארות מאחר שהבאר בא לעיר צינורות מן הנהר יעו"ש נראה מדבריו דכל שבא ע"י צינורות הוא מסופק אם לכתוב ע"ז מעיינות. או בארות ואולי טעמו דהא ההבדל בין באר לנהר הוא מה שמעיין הולך מאיליו ובאר ע"י חפירה כמ"ש בב"ש והכא כיון שנמשך ע"י צינורות הוי כבאר שבא ע"י מעשה בני אדם ועדיין צ"ע בזה כי אין בידי התשובה לעיין ולעמוד על שורש הדברים:

ובדבר הבארות שיש בכל חצר כבר ראו עיני כ"ת דברי הח"ס לענין עיר פעסט דש"ד לכתוב בארות וכה ראיתי בתשו' עטר"ח אה"ע סי' כ"ב שפיקפק דאדרבה כיון שיש בכל חצר באר אין לכתוב בארות דל"ש זה רק בבאר הרבים ולא של יחידים יעו"ש אבל דבריו תמוהין שרצה לבאר בזה דברי מהרי"ק שהובא בב"י סי' קכ"ח שאין לכתוב בארות שתמה הב"י וכתב שט"ס הוא והוא כתב מטעם הנ"ל דיש בכל חצר באר יעו"ש והרי הב"י לא ניחא לי' בזה וגם בתשו' ב"ח סי' צ' כתב להדיא דבקראקא יש בכל חצר באר וכותבין בארות. וגם הסברא תמוה דמה בכך דהן של יחידים אכתי שייך דיתבא ועי' יומא נ"א דפסח כיון דאתי בכנופיא ק"צ הוא יעו"ש אף דכ"א מביא פסח לבדו ועי' מג"א סי' תרפ"ז ס"ק ג'. גם פקפוקו של עטר"ח על הפלומפין האיך לכתוב עליהם עפי"ד הג"פ דעיקר שם באר היא מטעם שבונין בנין ע"ג וכיון דבנין לפלומפ משונה אין ראוי לכתוב ע"ז באר הנה בתשו' ח"ס אה"ע ח"ב סי' קי"ח לא חש לזה כלל כלל וציוה לכתוב מי בארות בפעסט אף ששם רק פלומפין כמבואר שם בסוף התשו'. ובאמת שכל חששו היא מחמת סברת הג"פ אבל לדינא אין לנו אלא דברי סה"ג והב"ש דההבדל שבין באר למעיין דמעיין יצא מאליו