מנחת פתים אבן העזר קא

שהי' שתיקה דלאחר מתן מעות באופן דלפי דברי העד השלישי אין הקידושין כלום ומצדד שם מהרי"ט דיש לומר דעדות כולם בטילה כיון דמכחישין זא"ז בחקירות הוי כנמצא א' מהן קאו"פ וחילק שם דיש לומר דל"ד דשם לפי דברי כולם היא מקודשת אבל זה שהעיד על שתיקה דלאחר מתן מעות הרי לדבריו אינה מקודשת כלל הו"ל כא' אומר לא נתקדשה וב' אומרים נתקדשה דאין עדותו של א' במקום שנים או דילמא כיון שראה הקידושין ובא להעיד ולכאורה הוי קידושין דלאו כ"ע דיני גמירי ועוד שהרי אף בשתיקה דלאחר מתן מעות איכא מ"ד דהוי קידושין ועוד שהרי אמר לה קודם מתן מעות דברי קדושין אלא שהי' בלשון שאלה הלכך לא הוי כאומר לא נתקדשה דזה בא לקיים הקידושין וכו' והכי מסתברא עכ"ל המהרי"ט ז"ל ומכ"מ אין הדבר דומה לנ"ד דשם עכ"פ העיד על כל מעשה הקידושין ונהי דשתיקה דלאחר מתן מעות אינו כלום לאו כ"ע דיני גמירי והוא סובר שבא בזה לקיים הקידושין דהא איכא למ"ד דבאמת מועיל אבל בנ"ד שמעיד רק על אמירה גרידא פשוט דלאו כלום הוא ואינו בגדר עד כלל ואינו מבטל עידי קדושין הן אם הוא כשר הן אם הוא פסול ובגוף דברי מהרי"ט דבג' עידי קדושין וע"א הוכחש בחקירות דבטלה עדותן הנה הב"י בתשובותיו לה' קדושין סי' י' כתב להיפוך דל"ש בזה נמצא א' מהן קאו"פ כיון דמכחישין זא"ז ורק בד"נ בטלה העדות וע' תומים סי' ל':

ומ"ש עוד הגאון ז"ל בתשו' לכת"ר דאף לדברי הב"ש סי' מ"ב ס"ק ח' דבקידושין ל"ש כלל נמצא א' מהם קאו"פ כיון דבעינן ראי' והגדה לשיטת הרא"ש והרי כבר נתקדשה בשעת ראי' ע"י ב' עדים כשרים מכ"מ הכא כיון דעל האמירה הי' עד כשר וב' אחים אינם אפילו כע"א כשר ומ"ש הב"ש סי' י"ז ס"ק קמ"ח דשני אחים כע"א היינו לעדות אשה ולא לקידושין והראה מקום לספרו בית יצחק אה"ע סי' ס"ח אות ב'. ובעניותי דבריו שגבו ממני דהא להב"ש סי' מ"ב ל"ש דין נמצא א' מהם קאו"פ בקידושין דהא בשעת ראי' לא נפסלו וא"כ נתקדשה אז ע"י ב' עדים כשרים והאיך יפקעו הקידושין אח"כ כשיעידו בב"ד וא"כ גם בע"א כשר וב' אחים שראו שנתקדשה הרי חלו הקידושין ע"י הכשר וע"י אח אחד מהאחים ובב"י סי' ס"ח עיינתי וראיתי שנסתפק שם בהעידו ב' עדים כא' ומטעם קאו"פ אבל להחלטת הב"ש דל"ש בקידושין דין נמצא א' מהם קאו"פ אין מקום ספק לענין שני אחים:

ומה שצידד עוד הגאון הנ"ל מחמת שהמקדש קידש במטבע שמצא ואינו שלו אף שנמצא במקום שרוב נכרים הא מדד"מ חייב להחזיר כמבואר בחו"מ סי' רנ"ט וא"כ הו"ל מקדש בדבר שא"ש ואף שכ' הקצה"ח סי' רנ"ט וסי' שנ"ו דלאו מטעם דד"מ היא רק משום ועשית הישר והטוב ולבטל הקידושין דהוא מצוה לא תיקנו משא"כ בנ"ד דמקדש בלא שדוכין דהיא עבירה בטלו הקידושין משום דאין החפץ שלו. ונפלאיתי מאוד דנהי דמצד ועשית הישר והטוב אלמוה חז"ל לדד"מ וחייבו להחזיר אבידה גם אחר יאוש מכ"מ היינו בנאבד מישראל אבל בנאבד מעכו"ם א"צ להחזיר דלא תיקנו חז"ל לעקור דין תורה וא"כ היכא שרוב עכו"ם כעובדא דנ"ד וכמ"ש הג' בתשובתו אין בזה אף צד כ"ש לגרוע כח הקידושין:

ומ"ש עוד הג' הנ"ל לומר כיון דהמקדש אומר שכיון לשחוק נאמן כיון דלא אתחזיק איסורא כמ"ש הנוב"י סי' נ"ט. תמהני דהא בנוב"י שם כתב להדיא להיפוך דאף שהחליט שם דע"א נאמן מכ"מ אם גמר דברי שחוק לאחר שנתן לה אין המקדש נאמן לומר שכיון גם מעיקרא לשחוק דכיון שפשטן של דברים האמ"ל כבר נגמר הקידושין ודברים שבלב אינם מועילין ומה שאמר אח"כ דברי שחוק ל"מ אף שהיא אומדנא על תחילת הדברים ונראה דכוונת הג' ז"ל באם המקדש יאמר שזוכר שכל דבריו דהיינו האמ"ל מאן כפרה ביסט דיא גמר הכל קודם הנתינה לידה דנאמן דכיון דהעדים אינם זוכרים מתי הי' והוי ספק קידושין בלא איתחזיק איסורא שוב מועיל ע"א להתיר וה"ה המקדש בעצמו וכהנוב"י סי' נ"ט וזה יסוד מוסד להשען עליו באמת אם יאמר המקדש כן גם דעתי העני' להתירה בלא גט. אבל אם יאמר המקדש ג"כ שאינו זוכר לענ"ד קשה להקל בלי גט ובפרט שהבעל לפנינו ורוצה לפטרה בגט למה לן למשכוני נפשין בחומר איסור אשת איש. ומ"ש כת"ר שהג' מברעזאן ני' השיב לו להתיר והיא נדפסה בתשו' מהרש"ם הנה תשו' מהרש"ם אין ת"י ולא אוכל לדין בי'. אמנם לענין המקדש שרוצה לישא אשה מטעם חדרגמ"ה אין להחמיר עליו כלל דהר"י הרמ"א סי' א' כתב דבארוסה לא תיקן רגמ"ה והרי בנ"ד לא הוי רק קידושין ואף לחולקים על רמ"א בנ"ד דהוי ס"ק יש להקל כיון שאין הבתולה רוצה לקבל הגט וע' פ"ת סי' ל"ט ס"ק ה' מתשו' ג"מ ואין להאריך יותר בזה:

לסי' מ"ב סעי' ה' מ"ש שם דלפי דברי הב"י משמע שמאה שקידשו כולם אפילו בפס"ע דרבנן קדושי כולם תופסין משא"כ לפי המ"כ שבב"י ושו"ר בב"י דזה אינו דאין מחלוקת ביניהם דאדרבה דד"ז דמקדש לפני פס"ע דרבנן קדושי אחר תופסין אף שגם הוא קידש בפס"ע דרבנן הוא מהמ"כ שבב"י וב"י נראה שהסכים לו:

לסי' קכ"ה סעי' ד' הבאתי שם דברי שו"ת עטר"ח שמסופק בבארות של יחידים אם כותבין ע"ז דיתבא וכו' וכן לענין. הפלומפין ואעתיק פה מ"ש בתשו' להרב וכו' מו"ה שלום יצחק הכהן מו"צ באנטווערפן במדינת בעלגיען. ע"ד שאלתו אודות קביעת שם העיר והנהר שמה לכתיבת גיטין והנה בדבר כתיבת העיר אנטווערפען דמתקריא אנווערס דיתבא על נהר שעלדע אין שום מקום ספק כמ"ש כ"ת באורך. והדברים המסופקין בזה היא. א) אודות כתיבת שם הנהר שעלדע שבלשון המדברים בלשון צרפת שמה נקרא הנהר בשם עסקא ונכתב עסקאט וכשקורין שם הנהר אפי' מתוך הכתב הם משמיטין את הט' כי זה דרך לשון צרפת בכמה תיבות ואות ט' היא כתיב ולא קרי. והנה לכאורה הי' נראה דיש לכתוב הכתיב וגם הקרי דהיינו שעלדא דמתקרי עסקאט ודמתקרי עסקא כעין שכ' הב"ש בש"א סוף אות כ' בשם רש"ל לכתוב כולהי דמתקרי כולהו להקדים הכתיב תחילה. ותמהני על כ"ת שכ' בשם הב"ש אות כ' דקרי וכתיב דכותבין כמו הקריאה דהא להדיא כתב הב"ש דכותבין גם הכתיב ואדרבה נתן לו משפט הקדימה. אמנם נראה דוקא שם שכותבין כולהי בעיקר השם אבל הכא הרי עיקר השם בלשון אשכנז שהיא הרוב היא שעלדא והשם שבלשון צרפת נכתב בלשון דמתקרי ולשון דמתקרי ל"ש על כתיב כמ"ש הט"ז דעל חתימה ל"ש דמתקרי ואף להחולקים על ט"ז הא טעמם דמה שנכתב נקרא ג"כ דכל הקור' מתוך הכתב קורא כחתימתו וכמ"ש חת"ס אה"ע סי' כ' דהא כל התורה כולה נקרא מקרא אף שכתובה כיון שקורין בה יעו"ש ומוכח דהכתיב שבתורה דלא נקרא רק נכתב וגם הקורא בתורה אינו קורא ככתיבתו לכ"ע ל"ש ע"ז לשון נקרא וכמ"ש הח"ס שם מריש סנהדרין בהא דיש אם למקרא דהיינו כפי שקורין וכתיב נקרא מסורת א"כ הכא שכל הקורא בשטרות עסקאט קורא עסקא אין מקום לכתוב דמתקרי עסקאט כיון שלא נקרא כן כלל. ועוד דאף אם נימא דגם ע"ז שייך דמתקרי ויתפרש על הכתיבה שנכתב כן לא יתכן לכתוב דמתקרי עסקאט ודמתקרי עסקא דלא יתכן להשתמש בתיבה אחת בכוונת מתחלפות דמתקרי הראשון על הכתיבה ודמתקרי השני על הקריאה וע"כ