מנחת שי על דניאל ד

אנה. כן כתיב בה"א בקדמונים:

ורענן. י"ס ורענן בחטף פתח:

עללין. עלין קרי והוא חד מן ד' דנסבין יתיר למ"ד בקיאה וסימ' במסורת:

כשדיא. כשדאי קרי:

ופשרה. בלא יו"ד:

על קדמי. י"ס הקו"ף בחטף קמץ:

קדמוהי. י"ס הקו"ף בחטף קמץ:

ופשרה. בלא יו"ד:

בגוא ארעא. ספרים אחרים בגו וצ"ע במסורת:

ותקף. חסר יו"ד במדוייקים ובמסרה ב' חסר וסימן רבה אילנא ותקף. אילנא די חזית רבה ותקף דלקמן:

וחזותה. בלא יו"ד אחר תי"ו:

עפיה. העי"ן בקמץ חטוף וכן כולם שבענין כמ"ש בתילים סימן קי"ד:

לכלא ביה. זהו א' מן י"א מקומות שהמאיילא משרתת לאתנח ולכן הבי"ת רפויה וכן חברו שבפ' ועיין מ"ש בד"ה ב' כ' על וישבו בה:

ידרון. ידורן קרי:

יתזין. הזי"ן בחירק לא בצירי:

נחת. בחירק החי"ת לא בצירי:

תחתוהי וצפריא מן ענפוהי. סי' ענפוהי רפין אנפוהי דגשין:

בדתאא. ב' וכתיב כן בתרין אלפין בעניינא:

לבבה מן אנושא. אנשא קרי והאל"ף בחטף פתח ברוב הספרים:

ישנון. הנו"ן בחולם ברוב הספרים לא בשורק:

חיוא. מתחלפת תיוה בה"א:

יתיהב. הה"א בחירק וחסר יו"ד:

ומאמר. במקצת דפוסים ובמאמר בבי"ת וטעות הוא:

עד דברת. במקצת דפוסים ישנים כתוב על דברת ושבוש הוא:

עליא. עלאה קרי:

אנושא. אנשא קרי והאל"ף בחטף פתח:

עליה. עלה קרי:

חלמא. באל"ף:

ואנתה. יתיר ה"א:

פשרא. ב' כתיב אל"ף ואידך ופשרא אל יבהלך דלקמן:

קבל. בחטף קמץ:

ואנתה. יתיר ה"א:

אשתומם. בקצת ספרים המ"ם בפתח:

כשעה. בכ"ף:

חדה. במדויקים בה"א:

ורעיונהי. במקצת מדוייקים מלא וא"ו אחר יו"ד:

ופשרא. באל"ף כמ"ש לעיל:

מראי. יתיר אל"ף ובפ' שבועות העדות ובמס' סופרים איכא מ"ד דמלת מראי קדש וכלפי קב"ה אמר יהי רצון שחלום זה יתקיים על שנאך זה וכן פי' רש"י ורבינו סעדיה בפי' הפ' והכי איתא בשמות רבה פ' ל' הדורש מקרא זה כפשוטו עושה לדניאל מטיח דברים כלפי מעלה שאמר לנבוכדנצר מריא חלמא לשנאך אין שונאו בעולם יותר מן הב"ה שהחריב את ביתו והגלה את בניו ועוד גם ישראל היו שונאיו והיה מקלל אותן אלא נתן דניאל לבו כנגד הב"ה ואמר מריא שבשמיא הבא את החלום לשונאך זה ע"כ. על כן טוב ליזהר שלא למוחקו:

לשנאיך. לשנאך קרי:

לעריך. לערך קרי:

לכלא ביה. למ"ד שניה דגושה ובי"ת ביה רפויה כמו שכתבתי למעלה בזה הסימן:

אנתה. יתיר ה"א:

די רבית. רבת קרי:

ודי חזה. במדוייקים כ"י בה"א:

בדתאא. בתרין אלפין כמ"ש לעיל:

עליא. עלאה קרי:

מראי. מרי קרי:

עליך. עלך קרי:

עליא. עלאה קרי:

קימה. בה"א:

שלטן. לית חסר דחסר:

עליך. עלך קרי:

וחטיך. וחטאך קרי:

ועויתך. וא"ו תניינא קמוצה ולכן אין היו"ד דגושה:

תהוה. יש ספרים בהה"א בשוא לבד:

ארכא. הכ"ף רפויה:

בניתה. בס"ס הבי"ת בסגול:

מלכותא עדת. בספרים מדוייקים כ"י ודפוסים ישנים באל"ף וטעות נפל בדפוסים אחרונים הכתובים בה"א:

ומן אנשא. במדוייקים האל"ף בשוא ופתח לא בשוא וסגול:

עליך. עלך קרי:

עד די תנדע. כן כתיב עי"ן בשופר הולך תנדע במקף ורביע:

עליא. עלאה קרי:

בה שעתא. הבי"ת בפתח ועי"ן שעתא בחטף פתח ולפיכך התי"ו רפויה:

שעריה. העי"ן בשוא לבדו:

כצפרין. כל צפרא דדניאל פתח וכל צפרא דשאר קריא קמץ:

ולעליא. ולעלאה קרי והעי"ן בחירק:

וכל דארי. דירי קרי:

ודארי. ודירי קרי:

וכל דארי. דירי קרי:

ודארי. ודירי קרי:

מנדעי. בכל ספרים ישינים המ"ם בפתח לא בחירק:

מנדעי. בכל ספרים ישינים המ"ם בפתח לא בחירק:

יתירה. בספרים קדמונים באל"ף לא בה"א:

כען אנר. בכל ספרים ישנים בה"א לא באל"ף:

מעבדוהי. ברוב המדוייקים העי"ן בחטף פתח:

בגוה. כן כתיב:

להשפלה. סימן מן רישא דדניאל ועד יכל להשפלה בלטשאצר ומן יכל להשפלה עד סיפא דספרא בלשאצר בר מן ב' וסימנהון די מלכא שם שמה (בסימן ה') אשר נקרא שמו (בסימן יו"ד) ע"כ. סימנא אחרינא מן ריש ספרא עד בה בלילא קטיל בלשאצר. בלטשאצר בלשאצר כתיב. שי"ן קדים לאלף. ומן בהבליליא עד סוף סיפרא בלטאשצר בלאשצר כתיב אל"ף קדים לשי"ן ע"כ. והני תרי סימני לא קשיין אהדדי ואיתא להאי ואיתא להאי: