מנחת שי על דניאל ג

אדרגזריא גדבריא. גדבריא הגימ"ל דגושה והוא מן היוצאים מהכלל וכן נמנה במסורת סימן ה' מזה הספר:

דתבריא. הדל"ת דגושה כפי הכלל שהם שתי אותיות בג"ד כפ"ת וממוצא אחת והראשונה בשוא והמסורת מנאו עם הדגושין אחר יה"וא בלא מבטל וי"ל כי הוא דגוש מהסבה שזכרתי:

באדין מתכנשין. הנו"ן דגושה:

גדבריא דתבריא. שניהם בדגש כמ"ש למעלה:

וקאמין. וקימין קרי:

לקבל. הקו"ף בחטף קמץ:

קיתרס. קתרס קרי וטעות נפל במקרא גדולה כי אינו אלא יתיר יו"ד:

סבכא פסנתרין. הפ"א דגושה והוא יוצא מן הכלל כמ"ש ר' משה קמחי:

סומפניא. במקצת מדוייקים בה"א וכן הוא במסורת שאכתוב לקמן:

בה שעתא. בספרים מדוייקם העי"ן בחטף פתח והתי"ו רפי' וכן הוא דלקמן:

יקדתא. במדוייקים כ"י אין יו"ד אחר הקו"ף כמ"ש לקמן:

כל קבל. בחטף קמץ הקו"ף:

קיתרס. קתרס ק':

פסנטרין. נמסר עליו לית כתיב טי"ת:

צלם דהבא. הה"א בחט"ף פתח:

כל קבל. בחט"ף קמץ הקו"ף:

אנתה. יתרי ה"א:

שמת טעם. השי"ן פתוחה במדוייקם ובמקצתם שמת בשני שואין:

קיתרס. יתיר יו"ד:

שבכא. בדגש הבי"ת:

פסנתרין. בדגש הפ"א כמ"ש לעיל:

וסיפלו'. וסופני' קרי כן הוא בספרים מדוייקים וגם הכתיב הוא בה"א והמסורת אורמת כך קדמאה סומפניא. תניינא וסופני'. תליתאה וסומפניה:

יקדתא. כלם חסרים יו"ד וכתיבין אל"ף כך מצאתי כתוב בס"א כ"י:

יהודאין. בספרים כ"י שלפני החירק תחת האל"ף אבל במכלול דף רל"א כתוב יהודאין מפיק י"ד דניאל ועזרא כשדאין מפיק אלף דניאל ועזרא וכ"כ הלוית חן ש"ח פי"ו:

ועבד נגו. העי"ן בחטף פתח:

שמו עליך. עלך קריף לאלהיך. לאלהך קרי:

וחמא. י"ס וחמה בה"א:

קדם מלכא. בקמץ חטף הקו"ף:

הצדא. בדגש הדל"ת:

קיתרס. יתיר יו"ד:

וסומפניה. כן כתוב כמ"ש למעלה:

יקדתא. בלא יו"ד אחר קו"ף כמ"ש לעיל:

מלכא נבוכדנצר. מלת למלכא באתנחתא ומלך נבוכדנצר בז"ק או ברביע שהוא תחלת דבור וזהו שדרשו רבותינו בויקרא רבה סוף פרשת ל"ג אם מלכא למה נבוכדנצר ואם נבוכדנצר למה מלכא אלא כך אמרו לו וכו' וכ"כ רבינו בחיי בכד הקמח אות תי"ו תורה:

על דנה. יש ספרים דנא באל"ף:

פלחין. הפ"א רפה:

ידקתא. חסר יו"ד:

ישיזב. בדפוסים ישנים ובספרים כ"י מלא יו"ד אחר שי"ן והזי"ן בחירק לא בצירי:

לאלהיך. יתיר יו"ד:

איתנא. ברוב המדוייקם התי"ו בקמץ לא בפתח ובקצת ספרים כתיב איתינא ונכתב עליו יתיר יו"ד:

פלחין. הפ"א רפויה:

אשתנו. אשתני קרי:

פטישיהון. יתיר יו"ד בתר טי"ת והטי"ת דגושה ולפי דעתי זהו המחלוקת שבין המערבאי למדנחאי אי יתיר יו"ד או חסיר:

ורמיו. היו"ד נחה והוא"ו נעה כמו המסיו את לב העם (יהושע י״ד:ח׳) וכן אשתיו חמרא היתיו. מאני דהבא (דניאל ה׳:ג׳). וכתב ר' אלייא המדקדק דברוב הספרים כל אלו הואוי"ן הן שרוקין בטעות וראוין להיות בלי נקוד:

יקדתא. בלא יו"ד אחר הקו"ף:

כל קבל. בחטף קמץ הקו"ף:

יתירה. בספרים מדוייקים מספרד מלעיל ונמסר יתירה ג' מלעיל וסימן דחילא יתירה. דחילא ואימתני ותקיפה יתירה (סימן ז') כל קבל דנה מן די מלך מלכא:

תלתיהון. בספרים קדמונים גם תי"ו שניה דגושה ובמסרה חשיב ליה עם ד' תוי"ן דגשין אחר שופר הולך כמו על הבתים וכן מצאתי בספר דקדוק ישן שהאריך לדבר בזה וכלל דבריו דתי"ו שנייה נדגשה בחוזק כאילו יהיה פתח לפניה:

בגו נורא. בקצת ספרים בגו וכן במסורת:

רביעיא. רביעאה קרי:

עליא. עלאה קרי:

פקו ואתו. מלת פקו חסר וא"ו והפ"א בג' נקודות והכי גרסינן במדרש חזית פסוק אמרתי אעלה בתמר פוקו ואיתו אין כתיב כאן אלא פקו ואתו מכאן שנפרץ הכבשן ופירש בעל מתנות כהונה דדייק מדכתיב פקו חסר וא"ו משמע שלא יצאו שלשתן בפתח א' אלא כל א' וא' יצא בפרצה בפני עצמו:

שניו. היו"ד נחה והוא"ו נעה כמ"ש למעלה אצל ורמיו:

גשמיהון. יתיר יו"ד ובחילופים שלנו משמע שכן הוא למדנחאי אבל למערבאי חסר:

שלה. שלו קרי:

ועבד נגוא הדמין. לית כתיב אל"ף ובמסורת חשיב ליה עם מלין דיתירין אל"ף בסוף תיבותא:

כל קבל. בחטף קמץ:

די דארין. דירין קרי:

ישגא. בסין לא בסמ"ך כמ"ש בקצת דפוסים:

עליא. עלאה קרי: