מנחת נתנאל צז

שטרות ונאמר אייתי ראי' ודאי אין מקום לקושיית תוס' כיון דאינו משקר במזיד וכ"ת דקושייתם אזלי דהלקוחות יפסידו דהא הלקוחות יאמרו אייתי ראי' ודו"ק אלא דלפי שיטתו יש להקשות בתוס' ד"ה הא אמ' תנו תימא מנ"ל למידק הא אמר תנו נותנין וכו' שם הי' לו לבעל הגליון להקשות על קושיית תוס' דא"כ למה לי טעמא דחיישינן שמא נמלך ומאי תאמר אי לא הוי חיישינן לנמלך הי' מחזירן לה הגט דבסתמא ביום שנכתב נמסר מ"מ בלא טעמא דנמלך יש לחוש שמא זה גט אחר ומקודם הוא כקושיית הגליון ובמתני' לא שייך תירץ הגליון ובראי לשיטות מהרש"ל מקשין תוס' שפיר דאין לחוש שמא גט אחר ומוקדם הוא דהלקוחות יאמרו אייתי ראי' אבל לפי הנחתי קשה ויש לומר דבלא"ה קשה מה שכתבו תוס' ועוד אומר ר"י דדייק לזמן מרובה דמשמע לי' דומיא דשטרי חלוצה ומיאון וכו' הלא אפי' לפי תירוץ זה צריכין לומר דרבה דייק ונמלך מכח קושייא קמייתא מנ"ל למידק הא אמר תנו נותנין א"כ ה"ל להניח בתירץ ראשון דרבה דייק אי לאלתר פשיטא ור' זירא לא דייק ונמלך ועל קושיא שני' מנ"ל לר' זירא למידק מברייתא לזמן מרובה ה"ל ע"ז תירוץ דאי לאלתר ע"כ ראינו גט בידה וכו' וכדי לישב קושייא זו צריכין אני לומר דבהאי תירוצא לא דייק רבה כלל ונמלך וקושיא ראשונה מנ"ל למידק הא אמר תנו נותנין דבלא"ה לק"מ דא"כ למה לי טעמא שאני אומר וליכא למימר אי לא הוי חיישינן לנמלך הי' מחזירין לה הגט דמסתמא ביום שנכתב נמסר מ"מ בלא טעמא דנמלך יש לחוש שמא גט אחר הוא ומוקדם ע"כ צ"ל כשיטתו דלא שייך למימר דהלקוחות יאמרו אייתי ראי' ודלא כשיטת מהרש"ל ומעתה מיושב היטב הדק דודאי לעיל בתחילת קושיית תוס' אין מקום לקושיית הגליון (דה"א דקושיית תוס' היא על המקשין מנ"ל לך לדייק הא אמר תנו נותנין ואימא כשיטות מהרש"ל) דשפיר שייך שינוי דהלקוחות יאמרו אייתי ראי' אבל בתי' שני תקע יתד במקום נאמן הבעל גליון דע"כ צ"ל דהתוס' בתירץ שני ס"ל דלא כשיטות מהרש"ל דאלת"ה קשה כמו שהקשתי דה"ל לתוס' לפרש דרבה דייק ונמלך א"כ קשה לאלתר פשיטא ור"ז לא דייק מברייתא דייק לזמן מרובה דאי לאלתר ראינו הגט בידה וכו' אלא ע"כ צ"ל דלא דייק ונמלך בתי' זה וקושיא ראשונה צריכין לתרץ ע"י קושיית הגליון ועתה בא בקושיא א"כ עדיין על ר' זירא קשה דהיכא דייק מברייתא וע"ז תירץ שפיר דבברייתא דייק שפיר מדקתני ומודה ודו"ק

עוד יש להקשות לשיטתו מאי פריך ר' זירא מברייתא אימא דאיירי הברייתא בראינו בידה הגט ואיירי הברייתא לזמן מרובה ומ"מ בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה וליכא לאקשויי דא"כ כשאין הבעל מודה נמי יחזור דהא ראינו בידה הגט איכא למימר דהיינו טעמא דחיישינן שמא זה גט אחר ומוקדם הוא ואתי' למטרף לקוחות שלא כדין בשלמא לשיטות מהרש"ל ניחא דהלקוחות יאמרו אייתי ראי' אבל לשיטתו קשה וי"ל בדרך חריף דהא טעמא דר' זירא לא פריך ממתני' וצ"ל כדמשני מי קתני הא אמר תנו נותנין דילמא אפי' אמר תנו אין נותנין כקושיית תוס' וכפי' מהרש"א אלא דע"ז קשה א"כ למה לי טעמא שאני אומר וצ"ל דאי לאו האי טעמא הוי מחזירין לה לראי' דהא ביום שנכתב נמסר אלא דעדיין אין מחזירין לה משום פסידא דלקוחות דחיישינן שמא גט אחר מוקדם הוא וצ"ל דמשום האי חששא ליכא למיחש דהלקוחות יאמרו אייתי ראי' וא"כ ע"כ צ"ל כשיטות מהרש"ל א"כ פריך ר' זירא שפיר מהברייתא דליכא למימר דראינו הגט בידה ואיירי בלזמן מרובה דא"כ כשאין הבעל מודה נמי יחזיר וליכא למיחש משום פסידא דלקוחות דהלקוחות יאמרו אייתי וא"ת דלא כשיטת מהרש"ל דלא שייך למימר הלקוחות אייתי ראי' וכמו שבררתי דלא כשיטת מהרש"ל א"כ קשה ממתני' וא"כ קושיית ר' זירא אזיל בדרך ממ"נ או ממתני' או מברייתא ודו"ק

ע"ב בגמרא מי קתני הא אמר תנו נותנין אפי' לזמן מרובה דילמא אמר תנו נותנין ולעולם כדקיי"ל לאלתר ותיבת אלו אך למותר ולהבין דברי חכמים אמרתי ליישב בתחילה מה שמקשין תוס' בד"ה הא אמר תנו נותנין תימא מנ"ל למידק הא אמר תנו נותנין וכו' הא מתני' איירי בין לזמן מרובה ובין לאלתר ובלאלתר ע"כ אם אמר תנו נותנין א"כ ה"ה בזמן מרובה ומצאתי קי' זו בספר ת"ח ויש ליישב ע"פ מ"ש הרשב"א בחידושיו תימא בין לרבה ובין לר' זירא דמוקי מתני' במקום ששיירות מצויית מאי איכפת לן בין עבר או שהה שם אדם ניחוש שמא גט זה נפל מקודם מהשיירא דהא מקום מעבור הרבים היא ומיושב בדוחק כיון דלא נמצא אלא גט זה ודאי אמרינן זה שנפל ממנו דאל"כ גיטו של זה להיכן אזיל עיי"ש באריכות

הנה כ"ז ניחא למאן דאמר או עבר או שהה אדם שם אבל לאידך תנאי ודאי קשה ניחוש שמא נפל מקודם וליכא לאכוחי גיטה של זה להיכא אזיל אימא אדם אחר מצאו או נדחף ע"י רגלי ב"א כמו בלזמן מרובה. ועפ"ז יש ליישב קושיית תוס' שאזלי דילמא אם אמר תנו אינם נותנין דמתני' איירי בין לזמן מרובה בין לאלתר היינו לאידך מ"ד דמקרי לאלתר בכדי שתשרה שיירא או כדי לכתוב את הגט ולקרותו ובלאלתר בכגון זה בין לזמן מרובה שפיר מקשין תוס' מנ"ל דאם אמר תנו נותנין ועפ"ז מיושב היטב קושיית מהרש"א אמאי דחי ר' זירא דילמא כדקיימ"ל לאלתר כיון דלא דייק ונמלך הל"ל דליכא במתני' דיוקא כלל כקושיית תוס' איכא למימר דליכא למימר דבמתני' הא אמר תנו אין נותנין בלזמן מרובה דהא מתני' איירי נמי בלאלתר ובלאלתר ודאי אי אמר תנו נותנין ומאי תאמר דמתני' איירי בלאלתר לפי אינך תנאי זה ס"ל לר' זירא לדוחק דאי תנא דמתני' ס"ל כאידך תנאי וא"כ קיי"ל כוותי ואנן קיי"ל כמאן דאמר לא שהה או לא עבר כמו שכתב הרי"ף והרא"ש וזה שדייק ר' זירא מי קתני אם אמר תנו נותנין אפי' לזמן מרובה דלמא אם אמר תנו נותנין ולאלתר ואם באת להקשות ה"ל לר' זירא לתרץ טפי דממתני' ליכא לדיוקא כלל הא אמר תנו נותנין ע"ז בא כמתרץ דבריו ולעולם כדקיי"ל לאלתר היינו באם לא שהה או עבר ובכהא"ג ודאי הא אמר תנו נותנין כמ"ש הרשב"א וא"כ אי איירי בלזמן מרובה נמי צ"ל תנו נותנין משו"ה מוקי מתני' בלאלתר וק"ל. ועפ"ז קושיא במקומו עומדת מאי פריך ר' זירא מברייתא אימא דאיירי בראינו בידה הגט ולזמן מרובה ובשאינו מודה לא יחזיר מטעם פסידא דלקוחות דשמא זה הגט מוקדם ולא מהני מה שהלקוחות יאמרו אייתי ראי' כמו שפרשתי לפי שיטתי ולא כהמהרש"ל וכ"ת כדשנינן דא"כ קשה ממתני' וע"כ צ"ל דממתני' ליכא דיוקא כלל וכמו