מנחת נתנאל צו

כתובת החורף ע"י נכרי ודו"ק. אבל ליכא לפרש כמ"ש ספרי סגיות דסתמא הברייתא קאי על במאי דאיירי במתני' אדרבה בשמעתין דהכא יש לסתור דבריהם דהא ר"י אמר שמואל מוקי מתני' בשייר מקום התורף וברייתא איירי בלא שייר אך לפי מ"ש הפוסקים הרי"ף והרא"ש דהך דר"י ס"ל נמי דצ"ל עע"ג ומתני' איירי בשייר וגדול עומד ע"ג וברייתא נמי איירי בשייר וגדול עע"ג ומ"מ נכרי פסול דאדעתא דנפשי' קעביד אכן להרמב"ם דפסק אין לקיים הך סברא כמו שאפרש אי"ה בחידושי הרא"ש ודו"ק. תו הקשה מהרש"א לדבריו דלפי מה שאוקמי המתני' בשייר וברייתא בלא שייר אמאי לא תני כולה בנכרי עומד ע"ג גם לי לק"מ דמרא דשמעתין הוא שמואל ושמואל ס"ל לקמן (דף כ"ד ע"ב) כל מקום ששנו חכמים פוסל פסול ופוסל רצ"ל אם בדיעבד נתן הגט פוסלה מן הבעל אם הוא כהן א"כ ודאי לק"מ הו"ל למתני חש"ו בלא שייר וזה ל"ה שייך למיתני פסול דלאו בני דעה נינהו ולאו ביכולתם לפוסלה מן הכהונה אבל נכרי בן דעה הוי' ודאי כתיבתן פוסלת מן הכהונה ובמתני' קתני להתיר חש"ו לרבותא אף דלאו בני דעה נינהו ודו"ק וזה דרך טוב וישר לפי דעתי וק"ל

דף כ"ה ע"ב בתוס' ד"ה ור"י וכו' עד או לא יעלה סלע מן הכיס והקשה במהרש"ל והא דפריך מר' יהודא נ"ל דלק"מ ע"ש ומהרש"א השיג בזה ואמר דאליבא דר"י דאיירי באומר מעת שאני בעולם אין זה מקרי עומד דבר להתברר בודאי ועיין בזה באריכות וקשה לי טובא לשיטת מהרש"א מהא דמרובה דקאמר התם אמרי לא סגי דלא מתהפכת מתני' דבהא מתני' קתני דאית לי' לרבי' ברירה ושמעינן לי' לר"י דלית לי' ברירה דתנן הלוקח יין ולא ניחא לי' לחלק בין תולה בדעת לדעת אחרים וגם לא ס"ד דטעמא דר"י היא משום שמא יבקע הנוד א"כ קשה לדידך דר"י אדר"י והא ר"י ע"כ אית לי' ברירה בפ' מי שאחזו דתנן מה היא באותו הימים ר"י הרי היא כא"א לכל דברי' ולכי מיית הוי גיטא אלמא אית לי' ברירה בשלמא לשיטת מהרש"ל ניחא דיש לחלק כמו שחילקו תוס' דהתם בגיטין עומד הדבר להתברר בוודאי בהכי או יחי' או ימות אבל לשיטת מהרש"א דאליבא דר"י דאמר מעת שאני בעולם לא מקרי דבר העומד להתברר בודאי א"כ קשה טובא למאי דס"ד שם מהאי דלוקח יין דס"ל לר"י אין ברירה הא ר"י ס"ל דיש ברירה מהאי דתנן מאי היא באותו הימים וצ"ע

דף כ"ז ע"א בתוס' ד"ה הא אמר תנו נותנין תימא מנ"ל למידק וכו' עד וכיון שראינו בידה פשיטא דיחזור אפי' אינו שלה עכ"ל עיין בבבא מציעא (דף י"ח) בד"ה הא אמר דמהרש"ל שהביא שם דברי הגליון ומה שהוסיף להקשות עליו שאין הבעל מודה אמאי הקשו תוס' שיחזור לראי' שמא יהי' זמנה קודם. נ"ל דלק"מ דהא בלאלתר איירי הברייתא ולאלתר לא חיישינן שמא גט של יוסף בן שמעון אחר היא ומהרש"ל הבין אהא דמקשה תוס' ואפילו אין הבעל מודה הסיב לחלוקה אפי' אינו שלה ולא כן עמדי אלא שחוזר לדבריו ראשונות אי איירי בלאלתר ע"כ ראינו בידה א"כ אפילו אין הבעל מודה כיון דלאלתר איירי הברייתא ומה שתירץ מהרש"ל דלפי האמת לא חיישינן לכל זאת כדמשני תלמודא לקמן שיאמרו לה הלקוחות אייתי ראי' אימת מטי גיטא לידך וכו' ע"ש באריכות אינו דומה דהא באמת היא אינו צריכה להביא ראי' אף אך שהי' בידה הגט קודם הנפילה וכיון דהי' בידה קודם הנפילה תו לא חיישינן שמא כתב ללוה בניסן ולא נתן עד תשרי דמסתמא ביום הכתובה נמסר כמו כל שטרי וליכא למימר כל שטרי לא ריעי והך כיון דאיתריע בנפילה חיישינן אם לא לוה כלל ועתה רוצה ללות בו שיש לו טורח לכתוב שטר אחר וגם כדי להרויח פשיטי דספרי ויש הוכחה דמשום פסולו לא נזהר לשומרו יש לנו לומר הכי משא"כ אם לוה כבר ופשיטא שנזהר לשומרו וע"כ צ"ל שע"פ הסיבה נאבד מידו וכ"ז כתבו תוס' בב"מ (דף י"ב ע"ב) בד"ה ולא לוה וא"כ אינה צריכה להביא ראי' רק אך שהי' בידיה הגט קודם הנפילה. א"כ עדיין הלקוחות יפסידו דחיישינן שמא הגט הזה של יב"ש אחר הוא והוא מוקדם אף שיש לפקפק ולחלק קצת בין שאר שטרות לגיטין דבגיטין יש לנו לומר מאחר שלא נזהרה לשומרה אף דיש עדים שהי' בידה קודם נפילה. אנו תולין שזמן הכתיבה והמסירה לא הי' ביום א' ואין דעתה לגבות בגט זה מזמן המוקדם ומיום המסירה אינה צריכה לגט דיש לה להביא ראי' עדי המסירה משא"כ בשאר שטרות אם לוה כבר רק זמן השטר הוא בניסן ולא לוה עד תשרי ע"כ צריך הוא לשטר לגבות ממשעבדי אני עומד במקומי ואומר דע"כ ליכא לחלק בין גיטין לשאר שטרות ודלא כתי' מהרש"ל דאלת"ה א"כ אין מקים לקושיית הגליון דליכא למיחש דשמא זה הגט זמנו קודם לגט זה שנתגרשה בו דהלקוחות יאמרו אייתי ראי' אימת מטי גיטא לידך. וליכא למימר דקושיית הגליון הוא על דברי תוס' שם שכתבו ומאי קמ"ל והלא וכו' אימא דקמ"ל הך סברא דיחזיר לה ולא חיישינן שמא גט אחר הוא ומהטעם דהלקוחות אייתי ראי'. דזה ליתא דהתוס' קאי אחלוקה חוץ אפי' ידעינן שהגט אינה שלה ע"ז הקשו תוס' שפיר דמאי קמ"ל פשיטא דיחזיר לראי' דלקוחות אמרי אייתי ראי' וכ"ת דהך סברא גופא קמ"ל היכא נשמע לן דהא אית לן לאוקמי הברייתא בלאלתר ומשו"ה לא חיישינן שמא גט של יב"ש אחר הוא שבלאלתר לא חיישינן אבל אי ידעינן דגט זה אינה שלה זה באמת לא ידעינן אלא ע"כ ש"מ דאין לחלק בין גיטין לשאר שטרות וא"כ לא שייך למימר אייתי ראי' דאפי' אי אייתי ראי' מ"מ איכא למיחש שמא זה גט אחר היא דלא כמהרש"ל וק"ל

ועוד אני אומר ראי' לדברי מהא דכתבי מהרש"ל ומהרש"א בתוס' ד"ה כאן במקום דהכא אכתי לא אסיק אדעתייהו הך סברא דאינו משקר במזיד ע"ש וזה דוחק גדול אבל לפי דברינו ניחא מאוד דודאי אינו ישקר להתקלקל לה באיסור א"א לנאמין לו שגירשה אלא שקושיית תוס' אזלא וא"ת היכי מהדרינן מנא ידעינן דשל זה היא וזה מוקדם ויפסידו הלקוחות כקושיית הגליון והיינו דקושיית תוס' אזלי במאי דדייקינן במתני' הא אמר תני נותנין דלא שייך תירץ הגליון דהא לא קתני מודה הבעל. ובזה ניחא מאוד דעל ר' זירא לא קשה קושיית תוס' דידע תוס' מזה הסברא דאינו משקר להכשילה ואי משום פסידא דלקוחות דזמן הגט הזה יהי' מוקדם דבברייתא קתני מודה כתירוץ הגליון ור' ירמי' דמוקי לה לקמן ומעולם לא חתמנו משום דאינו משקר אינו קאי אלא לתי' הברייתא וא"כ לא קשה קושיית הגליון דהא מודה קתני כ"ז ניחא לשיטתו אבל אם נאמר כשיטת מהרש"ל ויש לחלק בין גיטין לשאר