מנחת נתנאל צה

שייך במדינת הים פייס משום דלא עקר נפשי' מספיקא וליתא דלתירוץ ר"ת כולה מלתא משגיחין אי כתב זמן אם הוא בעיר הסברא נותנת מחמת קטטה עבד וקבע הזמן לצעורא אבל אם אינו בעיר ודאי לטובתה מתכוון כדי שלא תתעגן והרחיב לה הזמן וחיישינן שמא פייס אבל אם לא קבע זמן כלל א"כ ליכא לצדד ולהכריע אי עבד מחמת קטטה או מחמת עיגון ומדינת הים או אם הוא בעיר שויין אם כבר חתם הגט אמרינן דמודה ר"ל אם איתא דפייס קלא אית לי' אבל קודם חיישינן שמא פייס ומדינת הים לא קבע זמן רק כיון דהחתים כבר לא חיישינן לפייס משא"כ כאן במתני' כיון דלא קובע ולא החתים חיישינן לפיוס ודוק

דף י"ט תוס' ד"ה טעמא דאיכא כתב עד אי נמי כו' ולא חיישינן דלמא חלפי. והקשה הב"ח בסי' קל"ה דאפילו אי בזקינה ולא פליט ניחוש שמא בשעת נתינה היא נפלטה דהא קודם נתינה הי' וקראוהו ושמא לא נבלעו אלא לאחר נתינה ואמאי קאמר אין כאן חשש גירושין ע"כ ולק"מ דודאי לשמא חלפי אף שעיילי' לבי' ידא ואפקא לא חיישינן דחששא רחוקה היא כיון דאיירי דאקרי לה קודם תרי סהדי אבל אי לא פליט וזה הי' ידוע לחכמי הש"ס דאי עכשיו לא פליט ודאי בשעת נתינה נמי לא הוי כתב דמי ימר דבדיקת מי מילין היתה אם פליט י"ל דהי' או רשות נפלט בשעת נתינה אבל אי לא פליט ודאי מעיד' דזה הי' נייר חלק ולא נכתב מעולם במי מילין וא"כ הלא העדים ראו וקראו הגט קידם הנתינה וע"כ צ"ל דחלפי הגט כיון דעיילו לבי' ידי פשוט בכוונת תוס' ודוק

דף כ"ב ע"ב בתוס' ד"ה והא לאו וכו' עד ותיפוק לי' וכו' ומה צריך נמי לאתויי ברייתא דנכרי פסול כו' וכתב מהרש"א ק"ק אדרבא מאי מקשי מברייתא דילמא משו"ה הנכרי פסול משום דלאו בני כריתות ע"כ ולק"מ דודאי כוונת התוס' כך היא דהמקשה ע"כ לא ס"ד לחלק בין גוי לחרש שוטה וקטן לענין כריתות דאל"כ מאי פריך מנכרי דלמא משו"ה פסול כיון דלאו בני כריתות הוא וע"כ צ"ל דס"ד דבחש"ו נמי שייך להקשות לאו בני כריתות וא"כ ודאי שפיר מקשין תוס' למה צריך לאתויי ברייתא דנכרי פסול תיכף אמתני' ה"ל להקשות אהכשר חש"ו הא לאו בני כריתות נינהו ודוק

תוס' בא"ד ומהני אפי' בשוטה טפי מחליצה כו' כתב מהרש"א ומיהו מה שכתבו לפי' ראשון לחלק בין גדול עומד ע"ג לראיי' בעלמא קאי דלא תקשי מהך דחולין עכ"ל אף שלכאורה אין קשיא מגיטין כיון שהיא מדרבנן מהני גדול עומד על גביו משא"כ בחולין שהיא דאורייתא כוונתו דבחליצה משמע דכשר חרש וקטן דגדול עומד ע"ג אף שהיא דאורייתא ע"כ כתב דקאי נמי לפי' ראשון חילוק בין עומד ע"ג לבין ראיי' בעלמא אבל דבריו אינו מן ההכרח דהא שוטה לא מהני בחליצה משום שהיא דאורייתא דגרע מחרש וקטן וא"כ הך דאמר בחולין מאן תנא דלא בעי כוונה לשחיטה כל כוחו מדתני שוטה כשר בעומד ע"ג אף שהיא דאורייתא וכך צריך לפרש נמי בפי' ראשון לפי מ"ש תוס' חילוק בין שוטה דגט ובין חליצה משום דכאן מוכחא מלתא כו' עכשיו אינו מן הצורך לחלק בין גדול עומד ע"ג לראיי' בעלמא דהוכחת דחולין לא בעי כוונה היא מדתני שוטה דכשר ודו"ק וזה ברור

בא"ד והא דנקט חרש שוטה וקטן ה"ה נכרי אי נמי כו' כתב מהרש"א מכאן עד סוף הדיבור מלתא באפי' נפשי' לכל הפרושים ע"כ והנה ודאי תירוץ א' ד"ה נכרי קאי לכל הפרושים אבל תו מה שכתב מהרש"א בתירוץ ב' דבר תימא היא דלפי' ראשון כל הסוגיא דהקשה והא לאו בני דיעה ס"ל לאוקמא מתני' כר"א ואוקמי ר"ה בגדול עומד ע"ג. אבל ר"מ ס"ל לר' הונא נמי דלא בעי עומד ע"ג דלא בעי כתיבה לשמה והא דאוקי בגדול עע"ג משום דסיפא דמכשירין ס"ל כר"א וא"כ מתני' אתי' כר"א ואליבי' ע"כ צריך לאוקמי בגדול עע"ג וא"כ איך אפשר לומר כתירץ ב' אליבא דר"נ דמשו"ה לא קתני נכרי במתני' משום דמתני' נמי אתי' כר"א ואליבא צריך עומד ע"ג ונכרי אדעתא דנפשא כעביד א"כ מאי האי דאמר ר"נ לאו מלתא היא דאמרי כו' הא אליבא דר"א נמי ע"כ בעי גדול עומד על גביו ומתני' נמי אתי' כוותי' והא דלר"מ אין צריך עומד ע"ג ומתני' נמי אתי' כוותי' זאת הסברא סבר נמי לר' הונא דאפשר לאוקמא כר"מ ובלא עומד על גביו אלא דמ"מ צריך לאוקמי בעומד ע"ג משום דמתני' אתי' נמי כר"א ואליבא ע"כ צריך עע"ג כמו כן השתא בתירוץ שני נמי צריך לפרש אליבא דר"נ וא"כ מאי מחלק ר"נ ור' הונא אלא ודאי דלרבא לפי' ראשון לא מוקמא מתני' כר"א רק אליבא דר"מ לחודא ובלא עע"ג ונקיט חש"ו ה"ה נכרי א"כ שפיר אמר הדר וכו' גם לפי' הב' אי אפשר להולמו תירץ הב' דכל כוונת תוס' בפי' הב' לתרץ קושית הסוגי דסתרי אהדדי חולין ויבמות לשמעתין בעינן עומד ע"ג ולא ניחא לתוס' בפי' ב' לחלק בין גט לחליצה דמוכח מלתא וכו' לכך מפרש דהסוגי דשמעתין קאי אליבא דר"מ ומדרבנן וע"ז משני דמהני גדול עומד על גביו כיון דהיא מדרבנן וא"כ איך אפשר לומר לר"נ הא דלא קתני במתני' נכרי דמתני' אתי' כר"א וא"כ ע"כ אליבא צ"ל דמהני גדול ע"ג. וא"כ הדרא קושיא לדוכתי' הלא היא נגד הש"ס דחולין וא"כ ע"כ ליכא לקיים הך אי נמי אלא לפי' שלישי דסוגי' קאי אליבא דר"מ ומ"ד דאורייתא היא היא נמי אליבא דר"מ וזה פשוט וברור בכוונת תוס' ודוק

דף כ"ג בגמרא וכ"ת ה"נ והתני' נכרי פסול כתוב מהרש"א אין להקשות דלמא הברייתא איירי בלא גדול עע"ג דא"כ כיון דחש"ו ונכרי שוין אמאי נקיט במתני' דחש"ו דכשר בעומד ע"ג ונכרי דפסול באינו עע"ג ע"כ הקשה הגאון מחותני נ"י דלפי תירוצו עדיין הקושיא במקומו די"ל דברייתא איירי באין גדול עע"ג והאי דלא נקיט חש"ו משום דמתני' ר"א היא ואליבי' צריך לאוקמי המתני' בגדול עע"ג ונקיט חש"ו וה"ה נכרי דכשר בגדול עע"ג אבל הברייתא אתי' כר"מ ואיירי בלא גדול עע"ג ומ"מ פסיל לר"מ מדרבנן כמ"ש תוס' לפי' ב' אבל חש"ו כשר אף בלא גדול עע"ג לר"מ כמ"ש תוס' ד"ה אלא מעתה בלא עומד ע"ג ניחא דהיכי דאיכא לשמה ע"פ הבעל כגון חש"ו דלאו בני דיעה אבל בנכרי ליכא היכרא דלשמה כתבו וגם קושייתם מעיקרא ל"ק ולא מידי דא"ל דברייתא איירי בלא גדול עע"ג אינו נופל הלשון נכרי פסול משמע דלית לי' תקנתא כמ"ש בפ"ק דעירובין וסוכה הא יש לו תקנתא ע"פ גדול עע"ג אע"כ צ"ל אפי' בגדול עע"ג פסול אבל לפי מה דמשני ר"י אמר שמואל דמתני' איירי ששייר מקום התורף וברייתא איירי בלא שייר א"כ שפיר שייך לשון פסול דלית תקנתא להכשיר