מנחת נתנאל צד

ע"ב בתוס' ד"ה זנות לא שכיחא אבל לא בעי למימר דשום זנות לא שכיח דהא בריש כתובות וכו' עכ"ל וי"ל לדקדק אימא דה"ק זנות לא שכיחא דהיינו זנות בין יום ולילה וא"כ אי טעמא משום שמא יחפה מ"ט דת"ק בנכתב ביום ונחתם בלילה שהיא פוסל וכמ"ש הרמב"ם בפי' המשניות וליכא למימר דמשו"ה תירץ התוס' בתירוצם דא"כ אמאי אמר ר"ל לא אכשיר ר"ש אלא לאלתר אבל מכאן עד עשרה ימים לא חיישינן שמא פייס ולא אמר מטעם שמא יזנה ויחפה עליו דמשו"ה לא ארי' דצ"ל שמא פייס היכי דלא שייך שמא יחפה כגון שנותן ע"י שליח ואית לי' קלא. ותו קשה מה שתירצו ועוד דהתם אע"ג דלא שכיח עשו תקנה ותירץ שלא תאסר עליו עולמית לפי מה שכתבו התוס' לקמן ד"ה הני קלא אית להו דגזרינן שמא יחפה על בני' ממזרים אי נמי שהוא אומר שזינתה אחר גירושין הני אסורה ג"כ על עולמות ובהתיר קושיא א' נראה דהכריחו תוס' לתרץ בתירוצם לפי הני דגרסי איפוך קמייתא ר"י ס"ל טעם משום פירי ור"ל הטעם משום שמא יחפה עיין ברא"ש הני פוסקים דס"ל הכי ואי ר"י ס"ל מטעם משום פירות ותקשי להו מ"ט לא אמר משום שמא יחפה וצ"ל דס"ל דזנות לא שכיחי בין יום ולילה אכתי קשה לר"ש דמכשיר בנכתב ביום ונחתם בלילה אמאי לא חיישינן לשמא יחפה וכ"ת דזנות בין יום ולילה לא שכיחי הא ר"י מכשיר לקמן לר"ש אפילו מכאן עד עשרה ימים משו"ה הוצרכו תוס' לתרץ לפי תירוצים וק"ל

ועתה אבוא לבאר קושיא ב' כי אמינא מה שסמכו תוס' בד"ה הני קלא וא"ת ומאן דאמר משום בת אחותו בזמן הזה למה כותבין. ולא הק' תיכף אתחילת סוגי' אר"י גופי' ופשוט בעיני דכוונת תוס' בזה ליישב פי' רש"י דפריש לענין זנות דבעי לאתויי ראי' אימת מטא גיטה לידה והקשה תוס' דהא ספק נפשות להקל כמו שצריכין לומר קודם שתקנו זמן וע"ז סמכו הך וא"ת וצ"ל דבזמן הזה משום חיפוי ממזרים או שהיא תהי' אסורה אסורה עליו כל ימי' וס"ל לרש"י משום חיפוי לבד לא עשו חכמים תקנה אלא אגב אינך טעמים שהזכירו תוס' ובהנך תרי טעמי' ודאי כיון דאית לי' קלא ויצא על בני' חשש ממזרים אם רצו לבוא בקהל או אם היא רוצה באשתו ויאמר שזינתה אחר גירושין ודאי צריכה להביא ראי' וכיון שאזלי הנך טעמא משום חיפוי לבד לא איכפת לן והתוס' שהשיגו על רש"י ופי' ר"י הני לא קלא אית להו ומסקו אדעתייהו לידע יום המסירה לא ס"ל דתקנו זמן משום הנך טעמים ובזמן הזה שכתבו זמן משום שמא מהרה יבנה ביהמ"ק ומעתה מתורץ קושיא ב' דהנך טעמים כתבו תוס' לפי' רש"י ולפי' רש"י בלא"ה לא קשה מהך דכתובות דא"ל דוקא זנות בין יום ולילה לא שכיח אלא דקושיית תוס' אזלי להנך דגרסי איפוך קמייתא אבל רש"י פירש בהדי' איפך בתרייתא בלא"ה לק"מ ודו"ק

דף י"ח בתוס' ד"ה אמרי לה פסול וא"ת מ"ש מגט מקושר וכו' עד ואומר ר"ת דעדי הגט אין חותמין זה בלא זה עכ"ל ולפי מה שכתבו התוס' לקמן בסוף פ' הזורק דלר"ת בגט מקושר אין צריך לחתום זה בפני זה כפי' מה שפירש מהרש"א שם בתוס' א"כ בהך תירץ דר"ת אתרצי נמי הך קושיא ראשונה מהאי דגט מקושר וק"ל. בא"ד ואומר ר"ת אפי' מאן דפסול הכא לא פסול אלא בתחילה עכ"ל נראה לפרש דשיעור דבריהם כך היא כיון דתירץ ר"ת הך תירץ אהך דחזקי' מכח זה נולד קושיא בהך שמעתתא למאן דפסול הכא לר"י א"כ ליכא איכא בנייהו ומפני זה הביא ר"ת דמאן דפוסל הכא לא פסול אלא בתחילה אבל באמצע ובסוף לא פסול וע"ז קאי הבנייהו אבל לפי גרסת הרי"ף וקצת גדולים הביאו הש"ך סי' מ"ה לחתום מתחילה קרוב או פסיל ופרושו לחתום לכתחילה פוסל אבל בדיעבד מודה דכשר אפי' מאן דפוסל א"כ שפיר יש בנייהו ולכאורה מוכח הך גירסא כי היכא דלא תקשי מהך דחזקי' נמצא אחד מהם קרוב דאיכא למימר התם איירי בדיעבד ומאן דפוסל אינו אלא לכתחילה ור"ת תירץ דמחלק בין גיטין לשאר שטרות כי לית לי' הך גרסא א"כ קשה לדידי' מאי בנייהו וע"ז סמכו דבריהם ואומר ר"ת עוד דאפילו מאן דפוסל לא פסול אלא בתחילה ונמצא איכא בנייהו באמצע ובסוף ודו"ק. באמצע דבר וא"ת למ"ד משום עדים וכו' נישיילינן וכו' עכ"ל פי' נשיילינהו לעדים אם חתמו למילוי או אם חתמו בפ"א ודאי לעדים חתמו דמאי שנא אם אמר כולכם דסתמא לעדים כמו כן אם חתמו כולם ומה שסמכו קו' זו אחר פי' ר"י נ"ל דהרמב"ן בפ' גט פשוט מחלק בין שאר שטרות לגט מקושר דלא מכשירינן שם אלא חד קרוב ולא ב' דדילמא אתי לקיימי בתרי קרובים וחד כשר משא"כ בשאר שטרות לא חיישינן להא ומכשירינן קרוב בין בתחלה ובין באמצע ובסוף משום דכיון דלא הוי צריכי למחתם ולא אורחי דאינשי לרבויי בעדים בגט פשוט ודאי אמרי בי דינא מאי דקמן ומגלא מלתא דקרובים נינהו ומשום תנאי או למילוי ירוויח חותמו אבל בגט מקושר אורחי' דמלתא למחתם עדים על כל קשר וקשר ולא מיגלי מילתא ולפי סברא זו אין מקום להקשות דנשיילינהו לעדים בשאר שטרות הא בודאי מיגלי מילתא ונתברר על מה חתמו אבל השתא דהוכיח ר"י דלא מכשירינן בשאר שטרות אלא בתחילה ולא בסוף וחזר ר"ת א"כ ש"מ דלא ס"ל כסברת הרמב"ן וא"כ מעתה נולד קושיא זו דנישיילינהו לעדים וק"ל

בא"ד ומאן דמכשיר הכא וכו' עכ"ל הרב ב"י וב"ח הסכים בזה עם מהרש"ל בא"ע סי' ק"ב ובאמת מ"ש מהרש"א בזה דוחק ואין אלא דברי נביאות בתוס' וכמו שהשיג הש"ך בסימן מ"ה ע"ש אמנם מה שכתב שם ג' תירוצים אין דעתי נוחה בהם תי' א' ע"פ אותו גרסא מחתם מתחילה וכבר כתבתי והוכחתי דתוס' לא ס"ל להך גרסא ותי' ב' דלענין גיטין מכשירן בין באמצע ובסוף והאי דכתבו תוס' ומאן דמכשיר הכא היינו לענין שטרות כל זה דוחק ע"ש ולי נראה כפי' ש"כ וזה שכתבו תוס' ומאן דמכשיר הכא לא הכשר אלא בתחילה משום דמאן דמכשיר ס"ל דמקיימן בגט מעדים שלמטה אבל למאן דאמר דפוסל קרוב בתחילה ס"ל דגבי גט מקיימין מעדים של מעלה אבל באמצע ובסוף מכשיר בקרוב ופסול וזה שכתבו תוס' פסול לכ"ע היינו בין לר"י ובין לר"ל למאן דמכשיר ודו"ק היטב

שם ע"ב בתוס' ד"ה שמא פייס וכו' עד ובקונטר' פי' שם דבשולח גט ממדינת הים וכו' דמימר אמר השליח קדמני וכו' עיין מה שמקשה מהרש"א בזה לשיטות ר"ת ותרוצו דחוק וזר מאוד ולכאורה תמוה מאוד אבל לי לק"מ דהבנתו דלפי תירץ ר"ת כיון שהיא עמה בעיר וקובע זמן וכו' נמי צריך לתי' רש"י דלא