מנחת נתנאל צג

ואליבא דר"ש לא אמר רק אליבא דרבנן ואליבייהו ע"כ צ"ל הטעם שמא יחפה דאל"כ למה פסול בנכתב ביום ונחתם בלילה ואם תקשי מהך מימרא דקסבר ר"ל עד שטת נתינה כמו שתירץ במהדורא בתרא דע"כ צריך להפך דא"כ ס"ל לר"י משעת נתינה ז"א דאיכא למימר באמת ר"ל ס"ל עד שעת נתינה וצריך לתקן ומן בגט משום פירות לידע יום הנתינה דמסתמא הכתיבה ונתינה ביום אחד אלא ודאי דס"ל לתלמודא לסברא פשוטה ומוחלטת בלי שום חולק דתביא גיטה לב"ד וא"כ אי ס"ל לר"ל עד שעת נתינה קשה למה הוצרכו לתקן זמן בגט דבאין בו זמן נמי תביא גיטה לב"ד משום הכי פירשו תוס' אליבא דר"ל דהיינו טעמא דלא תפסיד להפירות עד שעת נתינה ודוק

ועפי"ז מיושב מה שהקשתי דהוי לי' לתוס' לפרש הא דקאמר קסבר ר"י יש לבעל פירות עד שעת נתינה על פי דרך אחר ולא משום דתביא גיטה לבית דין וצריכין לתרץ למה לא קתני במתני' נכתב ונחתם ביום וניתן בלילה דלר"ל לק"מ דהא ס"ל דיש לבעל פירות עד שעת חתימה וכהאי גוונא מכשיר תנא קמא אי נמי דאתי לאשמועינן רבותא דלר"ש אפילו נכתב ביום כשר דמשנתן עיניו לגרשה שוב אין לבעל פירות ולר"י נמי לא קשה דכיון דחתימה ונתינה לא היה ביום אחד יש לה קול ולא שייך חיפוי אבל אי ס"ל לר' יוחנן הטעם משום פירות וס"ל דיש לבעל פירות עד שעת נתינה ודאי קשה אמאי לא תני נכתב ונחתם ביום פוסל ת"ק דיש לבעל פירות עד שעת נתינה וכ"ת משום רבותא דר"ש הא ר"י ס"ל דר"ש מכשיר אפי' מכאן עד עשרה ימים ואמאי לא קתני רבותא אפי' מכאן עד עשרה ימים מכשיר ר"ש אלא ע"כ צ"ל דרבותא דת"ק אתי לאשמועינן וא"כ ה"ל למתני נכתב ונחתם ביום וה"ק קסבר דיש לבעל פירות עד שעת נתינה וא"כ ליכא לר' יוחנן לפרש משום פירות דא"כ קשה ה"ל למתני רבותא יותר נכתב ונחתם ביום וניתן בלילה:

אבל לפי מה שתרצתי קושית מהדורא בתרא ע"כ צ"ל דר"ל מ"מ ס"ל הך סברא דתביא גיטה לב"ד א"כ מפרשי תוס' בקיצור לר"י נמי עד שעת נתינה ולא צריך זמן דתביא גיטה לב"ד ודו"ק

בא"ד וא"ת גט מאוחר יפסול מה"ט וכו' מפני שיכול לעשותו פשוט וכו' עיין מהרש"א וקשה לי' לתרוצי א"כ ה"ל לתוס' להקשות מהאי דמקושר נמי לר"י דס"ל עד שעת נתינה שהבעל יפסיד אותה לומר שהגט פשוט היא והיא עשאתו מקושר ותפסיד הפירות משעת נתינה עד זמן הכתוב בו וליכא למימר דר"י מוקי מתני' בגט מקושר שכתב עדיו מתוכו דכשר היינו אם נתן לה הגט מקושר בזמן הכתוב בו אף שאין לו דין מקושר דהא במקושר מלך שנה מונין לו שתים מ"מ מכשירינן אותו ודנין אותו כשטר פשוט דהא יכול לעשותו פשוט אבל אם בשטר מקושר שעדיו מפנים והוא נתנו לה שנה קודם מזמן הכתוב בו באמת פסול לר"י אבל לר"ל יהי' מה שיהי' בין שאיירי המתני' שנתנו לה בתורת מקושר או בזמן הכתוב בו מ"מ היא תפסיד פירות משעת כתיבה עד שעת נתינה זה אינו דע"כ איירי מתני' שנתנו לה בתורת מקושר שנה קודם מזמן הכתוב דאל"כ מאי דאמרינן בב"ב (דף קס"ד) השיב רב"י לר"ח בן גמליאל והלא אינו דומה זמנו של זה וכו' וזמנין דיזיף מיני זוזי במקושר וכו' משמע דנתן לו השטר בתורת מקושר ולא בזמן הכתוב בו. וליכא למימר דקושית תוס' אולי בין לר"ל ובין לר"י דא"כ ר"י צריך נמי לומר כתירוץ תוס' דאין הבעל מפסיד הפירות משעת חתימה אלא כשראוי לגרש בו. ומתני' לאו ראי לגרש בו אפי' לר"א וס"ל לת"ק דלא הוי לי' קול. וא"כ לפ"ז אין מקום לקושית מהדורא בתרא דר"י ס"ל עד שעת כתיבה וא"כ מ"ט דרבנן דפסלו נכתב ביום ונחתם בלילה דאיכא למימר דהיינו טעמא דת"ק כיון דאין לו קול לא מפסיד הבעל הפירות משעת חתימה ומכ"ש משעת כתיבה ולפ"ז עדיין ק' ראשונה במקומה עומדת מי הכריחו לומר לר"ל שס"ל הך סברא שתביא גיטה לב"ד. ומה שאמרנו וענינו מכח קושית מהדורא בתרא הא בלא"ה לק"מ

ומצאתי דרך שקושית תוס' דוקא לר"ל ולא לר"י ע"פ מה שכתבו תוס' (דף ג') ד"ה כתב בכתב ידו עיי"ש היטב והנה תירוץ שני שם לפי מה שפירש בו מהר"ם בחידושיו עיין עליו וצ"ל דלא ס"ל לתוס' דהכא דהא לפי מה שהנחנו דהכחת תוס' דס"ל לר"ל ג"כ הך סברא דתביא גיטה לב"ד מדלא מוקי הש"ס דר"י ס"ל עד שעת כתיבה ור"ל עד שעת נתינה הא לפי תירוץ זה אי אפשר לומר דר"ל ס"ל עד שעת נתינה דא"כ קושית תוס' במקומה עומדת כתב בכתב ידו אמאי פסול ואי ר"ל ס"ל עד שעת נתינה אי אפשר לתרץ כתירוץ ב' דוק ותשכח. וע"כ צ"ל דהתוס' דהכא אזלי בשיטות תירץ ראשון שם בתוס' והנה על תירוץ ראשון קשה אמאי פסלינן כתב בכתב ידו ואי משום דתפסיד האשה האשה כשהבעל הי' כותב הגט בזמנו תלך לב"ד ותביא גיטה עמה אלא שרצ"ל כתירץ מהרש"א הכא בתוס' כיון דזמן הנתינה והחתימה הי' ביום אחד ודאי לא תביא גיטה לב"ד בשעה שנתגרשה דמאי הי' לה לחוש כיון שהכל הי' בזמן אחד אלא שלקוחות יפסידו אותה לומר שהבעל הקדם הזמן. ומעתה קבעו קושייתם וא"ת גט מאוחר לפסול מה"ט וכו' דוקא לר"ל אבל לר"י לק"מ די"ל כמו שהקשה מהרש"א שכיון שהי' שעת החתימה והנתינה שווין תביא גיטה לב"ד. ומה שתירץ מהרש"א לא ס"ל לר' יוחנן וכ"ת לתירוץ ראשון שבתוס' ע"כ צ"ל סברת ותי' מהרש"א וכדאמרן הא לר"י דס"ל דשמא יחפה קושיית תוס' בלא"ה לק"מ אבל לר"ל ע"כ צ"ל כתירוץ ראשון שבתוס' וצ"ל כסברת מהרש"א קשה שפיר לדיד' מהאי דמאוחר ודו"ק

ומעתה אני אומר שאין צריכין לפי' מהרש"א בתוס' ד"ה עד שעת נתינה דמכח ע"מ אין קול כ"א אין לו אלא קצת קלא ודלא הקשו תוס' מדנכתב ביום ונחתם בלילה לתירץ ראשון אך דוקא לבתר הך דמשליש ע"ש באורך דא"ל דמכח ע"מ יש קול ממש לידע יום המסירה אלא דמ"מ אין להקשות ממתני' דנכתב ביום ונכתב בלילה די"ל דמתני' אתי כר"מ דאמר עדי חתימה כרתי ולית לי' קלא וא"ת הא ע"כ מתני' אתי' כר"א דהא קשה קושית תוס' גט מאוחר לפסול וצ"ל כתירוצם דאינו ראוי לגרש בו אבל נכתב ביום דראוי לגרש בו ע"י עדי מסירה כר"א דהא קושית תוס' איני אזלו אלא לר"י ולר"י לפי מה שפרשתי ל"ק מהאי דגט מאוחר אבל מהך דמשליש צ"ל דאית לי' קלא כשלא ניתן ביום הכתיבה וסברא זו איתא בין לר"מ ובין לר"א ואהא סמכי קושיתם וא"ת נכתב ביום ונחתם בלילה אמאי פסול הא אית לי' קלא ודוק: