מנחת נתנאל צא

לר' זביד דמוקי מתני' כר"ש שזורי ודו"ק. ולפי הצעה זו מיושב קושיא שני' דע"כ מוכח למאן דאמר בש"מ דרישא איירי שהגט אינו בעין דאל"כ קשה מ"ש רישא ומ"ש סיפא וליכא למימר דרישא אתי' כר"מ דס"ל דחוב היא לעבד דהא אליבא דר"פ ע"כ צ"ל כתירוץ ראשין דביחידאה לא מוקמינן וק"ל. וכ"ז אינו אלא אי אמרינן דמצוה לקיים דברי המת מ"מ כופין אפילו בשאינו מושלש בכך אבל לשיטת ר"ת דס"ל דלא אמרינן מצוה לקיים דברי המת אלא כשמושלש מתחילה לכך מעתה נוכל לומר לר' פפא דרישא איירי שהשטר היא בעין ולא קשה מ"ש רישא ומ"ש סיפא דרישא אתי' כר"ח ומוקי מתני' כיחידאה ולא צריכנא לתי' ראשון שבתוס' כי קושיית תוס' מתורץ עם שיטת ר"ת דוקא במושלש לכך וא"ת אי ס"ל לר' פפא לאוקמינן מתני' כיחידאה אמאי לא תני ברישא בש"מ כתבו ותני איכא למימר דאשמעינן בתני דאין כופין את היורשים לשחרר משום דמצוה לקיים דברי המת כיון דלא השליש מתחילה לכך ומשו"ה הוכרח ר"ת לשיטתו להביא ראי' אחרת דלא גרסינן זה ודו"ק. ועפ"ז אמרתי ליישב מה שתמוה מאוד בהלכה שאמר והלכתא לקבורה לא חיישינן ואח"כ פריך ר' פפא מ"ט לא אמר כר' זביד ולמה הפסיק באמצע הסוגי' בפסק הלכה ולפי דברינו מה מתוק מאוד דתוס' כתבו בד"ה והא לא משך וכו' עד ועוד ומפרש ר"ת וכו' עד מדלא קתני תנו מנה זה לפלוני וכתב מהרש"א ע"ז דלענין מנה צבור שפיר ידעינן לה כאלו הוי מתני נמי זה בהדיא אבל לענין שיהי' משליש מתחילה לכך לא משמע לי' כלל אי לא הוי מתני בהדיא ע"כ וכוונתו דהא לר"פ לא מתוקמיא מתני' במעמד שלשתן דא"כ לא איירי מתני' בבריא דהא לא משך וע"כ בש"מ ובש"מ חיישינן למנה קבור וידעינן דמתני איירי בצבור משא"כ לענין הושלש מתחילה לכך לא ידעינן אי לא תני זה וכ"ת דה"א דמתני' איירי בש"מ ובלא צבור ולא חיישינן למנה קבור דר"פ הי' סבירא לי' דהלכתא כרב דחיישינן למנה, קבור וכ"ע הכי ס"ל וזה שאמר והלכתא לקבורה לא חיישינן הוא מימרא דסתם גמרא. וא"כ לפ"ז מיושב היטב שהקדים המקשה והלכתא למנה קבור לא חיישינן ומזה נולד קושיתו דר' פפא מ"ט לא אמר כר' זביד בל"ז לא קשה מידי דה"א דניחא לר' פפא לאוקמי רישא וסיפא בחד גוונא ולר' זביד ע"כ הרישא לא איירי במעמד שלשתן דאי בעין והאשה רוצה בכך למה לא מהני מעמד שלשתן בשלמא לר' פפא איכא לאוקמיא רישא נמי כשהיא בעין ואתי' כר"מ דחוב לעבד ולא תקשי לך קושיית תוס' מאי פריך הא קיי"ל מצוה לקיים דברי המת וצ"ל דמתני' לא אתי' כיחידאה דמצינן לתרץ כשיטות ר"ת ומתני' איירי שלא הושלש מתחלה לכך מדלא קתני זה וכמו שפרשתי תירץ מהרש"א משו"ה הקדים דקיי"ל לקבורה לא חיישינן וא"כ נסתם פי' מהרש"א וא"כ אין מקום לתי' ר"ת דמתני' איירי דלא הושלש מתחילה לכך וע"כ צ"ל כתירוץ ראשון בתוס' דכיחידאה לא מוקמינן וע"ז פריך ר' פפא מאי טעמא לא אמר כר' זביד דלר' פפא ג"כ לא איירי רישא וסיפא בחד גונא דא"כ קשה מ"ש רישא ומ"ש סיפא ואין לומר דרישא אתי' כר"מ דהא כיחידאה לא מוקמינן משו"ה פריך שפיר ר' פפא מ"ט לא אמר כר' זביד ודו"ק היטב כי דרך חריף היא

ואמינא לפ"ז זה כוונת רש"י במתני' הא אמר תנו גרסינן ולא גרסינן תן וכו' ולפיכך לא נחלקו חכמים. ולא ניחא לרש"י לקיים הגירסא ואתי' מתני' כר"מ כמו שכתבו התוס' דרש"י כתב בשמעתין דפריך אליבא דמ"ד דל"ל מצוה לקיים דברי המת וקשה מה פריך והא לא משך אימא המתני' אתי' כמ"ד מצוה לקיים דברי המת וע"כ צ"ל דלא ניחא לי' לאוקמיא כיחידאה ומשו"ה פי' רש"י דלא גרסינן תן דא"כ אתי' מתני' כר"מ וכיחידאה וזה פשוט אמנם חל עלינו לבאר מי הכניס לעיל (דף ט') לקיים הגרסא ע"פ דוחק ומחלק בין חזרה לשחרור כתי' רב אלפסי ולמה לא פי' רש"י לעיל כמו שפי' רש"י כאן במשנה דלא גרסינן תן וכמו שהרגישו בזה התוס' לעיל. אמנם האיר ד' עיני דלפי מה שכתב הירושלמי פלוגתא דרבי ורבנן תנו שחרור זה לעבדי ומת רבי אומר לא זכה וחכמים אומרים זכה וכופין את היורשין לקיים דברי המת אמר ר' זעירא בסתם חולקינן מאי אנן קיימין אם באומר שחררו אף רבי מודה ואם באומר כתבו ותנו אף רבנן מודי אלא א"כ קיימינן באומר תנו ר' אומר תנו כאומר כתבו ותנו ורבנן אמרי האומר תנו כאומר שחררו ע"כ ואמינא דהא דאמר בירושלמי באומר כתבו ותנו אף רבנן מודי. אינו אלא למאי דקיי"ל לגבי מתנה אם אמר תנו מנה לפלוני יתנו לאחר מיתה ואם אמר כתבו ותנו מנה לפלוני לא יתנו לאחר מיתה שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה ה"ה בגט שחרור מהני תנו לרבנן ואם אמר כתבו ותנו אמרינן נמי שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר שחרור ואין גט לאחר מיתה אמנם כן לפי מה דמשני התרצן שם מלתא דאיתא בשאר שטרות לא קתני דשלח ר"א לגולה משום רבינו ש"מ שאמר כת בו ותנו מנה לפלוני וכו' שמא לא גמר להקנותו וכו' אבל למאי דס"ד דמקשן ה"א אם אמר במתנה כתבו ותנו מנה לפלוני נותנין לאחר מיתה דכמו אם אמר תנו מהני ה"ה אם אמר כתבו ותנו והא דאמר כתבו ליפות כוחו להיות בידו לראי' ובאמת מקניהו ומזכיהו לאלתר וא"כ כתבו ותנו בגט שחרור אליבא דרבנן נמי נותנין לאחר מיתה וא"כ קשה אי נמי לא גרסינן תן אלא תנו והוי כמו כתבו ותנו מ"מ קשה עדיין אמאי לא יתנו לאחר מיתה לרבנן דזכות היא לעבד וע"כ צ"ל דאליבא דס"ד לחלק בין חזרה לגירושין אבל הכא בשמעתין פי' רש"י לפי המסקנא דלעיל דמחלק במתנה בין תנו לכתבו ותנו חזר רש"י הכא ופירש דלא גרסינן תן דלפי האמת לא ניחא לרש"י לחלק בין חזרה לגירושין וכמו שהשיג הרא"ש באריכות על דברי הרי"ף בזה מכמה סוגות אלא שבס"ד דמקשן לעיל ע"כ צ"ל לחלק בין חזרה לגירושין וכמו שכתבתי ודו"ק

בתוס' ד"ה תנו מנה לפלוני וכו' אין צ"ל דלדידי' נמי רישא איירי במעמד שלשתן ומיירי שהגט בעין וכו' ופירשתי כוונתם דס"ד דרישא וסיפא איירי בחד גוונא ע"פ מה שתירץ בחידושי הרשב"א לקושיית תוס' דליכא לפרש המתני' הטעם משום מצוה לקיים דברי המת דאם איתא ה"ל למתני ברישא שכופין את היורשין ועושין לו גט שחרר אלא ע"כ התנא דידן סבר כמ"ד אין מצוה לקיים דברי המת. אלא שבזה י"ל אימא הרישא איירי ביתומים קטנים דלאו בני מעבד מצוה נינהו וצ"ל לתירץ הרשב"א דרישא וסיפא איירי בחד גוונא וזה כוונתם אצ"ל דלדידי' רישא איירי במעמד שלשתן וכו' וכ"ת מאי פריך והא לא משך לוקי מתני' בבריא ומשום מצוה לקיים דברי המת ע"ז מפי' תוס' והולך על קושייא זו יש ג' תירוצים כמ"ש