מנחת נתנאל צ

לשיורא א"כ מאי מקשה מהך מתני' דכל הכותב לעבדו דרש"י לא כתב זה אלא לתרץ ס"ד דאביי אבל אליבא דרבא ודאי א"א לומר כך וזה שדיקדק רש"י בצחות לשונו ד"ה שייר קרקע כ"ש לא יצא בן חורין קרקע לאו דוקא כמו שאמרנו בב"ב כוונת רש"י להראות באצבע דלרבא א"א לומר נחית לשיורא כמו שהוכחתי לעיל מפ' מי שמת מדברי רבא שם ודוק וברור

דף ט' בתוס' ד"ה חספא בעלמא היא וכו' וקשה דאדרבה במסקנא נשאר התירוץ ר"א עדי מסירה וכו' והקשה אדמו"ר דלפי האמת י"ל דברייתא דלעיל אתי' כר"ש ובשמות שאינו מובהקין אלא בתחילת הסוגי' צריך לדחוק לאוקמי כרבנן ובשמות מובהקין דגזרינן אטי איני מובהקין דאי אליבא דר"ש הו"ל למתני עוד אחד דושווין גיטי נשים ושחרורי עבדים בזמן שנעשו בהדיוט דבשאר שטרות פסולים אפי' בעדי מסירה לשיטת תוס' משא"כ בגיטי נשים ושחרורי עבדים דליכא למגזר להכשירו בלא עדי מסירה דערכאות נמי צריך עדי מסירה. אבל לפי המסקנא דמסיק מלתא דאי' בקידושין לא קתני א"כ ודאי אי נמי אתי' כר"ש ל"ק לחשוב עוד בזמן שנעשה בהדיוט דהא מלתא נמי כשר בקידושין בעדי מסירה בה"ט דכשר בגיטי נשים ושחרורי עבדים דבערכאות גבי קידושין צריך עדי מסירה

ולי נראה לתרץ בעד התוס' ורש"י דאי אפשר לתרץ כר"ש דא"כ ה"ל לאוקמיא לכתחילה כר"ש דליכא להקשות דהו"ל למתני עוד אחד בזמן שנעשה בהדיוט זה היא בכלל ערכאות דכשר בשאר שטרות בלא עדי מסירה וגם גיטי נשים בעדי מסירה דוקא כמו שתירץ מהרש"א לעיל גבי חזרה ודו"ק

בא"ד ואין לומר דלהכא חשיב לי' חספא בעלמא וכו' דהא בברייתא דבסמוך כולל וכו' ויש לתמוה אם השתא ידע הברייתא דבסמוך א"כ מתחילת קושיית תוס' לא קשה ולא מידי דודאי א"א לתרץ דשטר מתנה דכשר משום עדי מסירה דא"כ איך קתני בברייתא כל שטרות העולין בערכאות דכשר ע"כ צ"ל בעידי מסירה ולמה קתני בשטרא הנעשה בהדיוט דפסול בשאר שטרות וכשר בגיטי נשים ושחרורי עבדים הא בשטרי מתנה נמי צריך עדי מסירה ומה"ט דכשר בגיטי נשים ושחרורי עבדים הו"ל להכשיר נמי בשטרי מתנה וצ"ע

דף י' ע"א בתוס' ד"ה בשליחות בע"כ וכו' ליתני דשוו בע"כ והוי צ"ל לרבנן עיין מ"ש מהרש"א דלר"מ ל"ק דהוי רצה לומר משום דהוי בכלל רצה בשניהם לחזור חוור מטעם שליחות בע"כ נגעו בה ע"ש ולפ"ז קשה א"כ לרבנן נמי הוי בכלל דלרבנן נמי קשה מנינא למעוטי מאי וע"כ צ"ל למעוטי הא דר"א וקשה מאי צריך למעוטי הא חזרה איתא בקידושין ומילתא דאיתא בקידושין לא קתני וצ"ל בשליחות בע"כ דזה ליתא בקידושין וא"כ לרבנן נמי הוי בכלל ומעתה אני אומר דאין כונת תוס' להקשות דא"כ הו"ל לתוס' לתרץ בלא זה לפי פי' רש"י נמי אלא דכונת תוס' לתרץ ולקיים דברי ר"ח ולכאורה קשה לפי' ר"ח ותו ליכא והאיכא האומר תני גט זה לאשתי ומת לא יתנו לאחר מיתה וכו' דלפי האמת קתני אף מילתא דאיתא בשאר שטרות וצ"ל מילתא דאיתא כקידושין לא קתני דמ"מ צריך לאשמועינן דהא כיון דיכול לגרש בע"כ אין יכול לחזור כמ"ש ר"ח והנה ודאי לר"מ היא בכלל חזרה אלא לרבנן ניתני שכיב מרע שאמר תנו וכו' וצ"ל דלרבנן כבר אשמועינן דמנינא למעוטי הא דר"מ וקשה הא איתא בקידושין וצ"ל דצריך למעוטי כיון דאיתא בע"כ ה"א דלא חזר א"כ כבר נשמע נמי לרבנן וא"כ ודאי זה כונת תוס' לקיים פי' ר"ח ולדבריו קשה לרבנן ליתני שכיב מרע שאמר תנו וכו' וצ"ל מדאיצטריך למעוטי כבר נשמע כמ"ש והוכיחו תוס' וקשה ליתני דשוה לבע"כ והוי ד' לרבנן וזה קשה אפי' לשיטת רש"י והנה אליבא דר"מ לק"מ דהוא בכלל חזרה אלא לרבנן קשה וצריך לתרץ דלרבנן נמי הוי בכלל מדאיצטריך למעוטי וכדאמרן וא"כ מעתה יש לקיים נמי פי' ר"ח ודו"ק היטב

דף י"ג ע"א בתוס' ד"ה תנו וכו' עד ה"נ למאן דמוקי לה בשכיב מרע לא הוי רישא דומיא דסיפא מכל וכל ששטר אינו בעולם כשמצוה ליתן וכו' עכ"ל ופשוט בתוס' דע"כ רישא לר"פ איירי ששטר אינו בעולם והא לדידי' בש"מ איירי ודברי ש"מ ככתובין ומסורים דמי א"כ קשה לדידי' מאי שנא רישא גבי עבד דזכות היא לו ומ"ש סיפא. והנה הוכחת התוס' אזלי לגירסת ר"ת דלא גרסינן זה דהא למאן דגרס זה איירי שהשטר בעולם ולהנך דגרסי זה במתני' צריכין לחלק בין שחרור עבד למתנת ממון והנה מ"ש תוס' בד"ה האומר דאין לתנא לשנות כתבו גט לאשתי ולהאריך בלשון אין זה סתירה להנך דגרסי תן גט זה דהמה לא איכפת להו אם מאריך מלה אחד כדי להראות רבותא אלא שר"ת מסביר לי' לנפשי' על שאין נראה בעיניו לגרום זה מהאי טעמא שאין להאריך בלשון. א"כ הוא קשה מאוד הו"ל לר"ת להוכיח בקיצור דלא גרסינן זה דהא הוא אינו מחלק בין שיחרור עבד למתנות שכיב מרע ואי גרסינן זה קשה מ"ש רישא ומ"ש סיפא אלא ודאי דלא גרסינן זה דאיירי רישא שהשטר אינו בעולם. ועוד קשה מה שמקשין העולם מ"ש תוס' דלא הוי רישא דומי' מכל וכל שהשטר אינו בעולם וכמצוה ליתן והוא תמוי' מהיכא פסיקא לי' ששטר אינו בעולם אימא שהשטר בעין ואתי' רישא דמתני' כר"מ דס"ל חוב הוא לעבד ובהיתר קושיא שנית לתרץ תחילה מאי מקשי' תוס' ד"ה והא לא משיך וכו' לא בעי לאוקמי מתניתין כיחידאי עכ"ל הא קאמר בשמעתין דרב זביד לא אמר כר"פ דשכ"מ אע"ג דלא אמר תנו נתנו כר"ש שזורי דאמר אף המסוכן ומוקי מתני' כיחידאי וישבתי קושיא זאת בטיב טעם ודעת כי מ"ש תוס' בדיבור זה ועוד יש לומר דא"כ מאי אריא ציבורין דבצברי לא חיישינן למנה קבור מדלא פירש ע"כ כוונתם דבש"מ לפי שלא הי' יוכל לפרש מנה קבור מטרדת חליו כמ"ש תוס' בדיבור אחר זה הנה הסברא הזו אינו אלא לר' זביד דמוקי מתני' כר"ש שזורי אבל ר' פפא דמוקי מתני' כרבנן דס"ל במסוכן אם אמר כתבו לא יתנו מדלא פירש כתבי ותנו ולא ס"ל הך סברא פי' דלא מטורד חליו אפי' במסוכן וכ"ש בשאר ש"מ פשיטא דלא נאמר הך סברא וא"כ אין סברא לחלק לענין מנה קבור בין בריא לש"מ ומעתה מיושב היטב דקושית תוס' אזלי בין לר"פ ובין לר' זביד הל"ל משום מצוה לקיים דברי המת ע"ז תירצו שני תירוצים דהיינו תירוץ קמא דלא ניחא לאוקמיא כיחידאה זה תירץ עולה יפה לר' פפא דלא מוקי מתני' כר"ש שזורי אלא גם כרבנן אבל לר' זביד דמוקי מתני' כיחידאה אין נכון תירץ זה וע"ז מתרצי תוס' לעיל ועי"ל דבבריא לא חיישינן למנה קבור מדלא פירש א זה אזלי